והלא אין זמנו של פשוט כזמנו של מקושר - דאילו זמנו של פשוט אם נכתב בשנה ראשונה שעמד המלך אין מונין לו אלא שנה שתים מונין לו שתים אבל מקושר אם מלך שנה כותבין בשטר שתים שתים מונין לו שלש כלומר מקדימין לו שנה שהרי מנהג האומה כדלקמן להקדים למלך שנה ושמא לכבוד המלך היו עושין כלומר כבר החזיק במלכותו שתי שנים וחכמים תקנו לכתוב במקושר כמנהג האומה כדי לתת חילוקים הרבה וחומרות במקושר משום תקנת הכהנים הקפדנים כדאמרי' לעיל כדי שלא יהא נוח לגרש נשותיהן:

ומקשינן דלמא יזיף ליה במקושר - דמוסיף ליה שתא ופרעיה בתוך שנתו וא"ל אירכס לי שטרא וכתיב ליה שובר ובתר הכי משוי ליה פשוט וא"ל בתר דכתבית לך האי שובר הדרת ויזפת מינאי ושטר שלי מוכיח דזמנו בתר זמן השובר ופרקינן אין כותבין שובר ולעולם לא פרע ליה עד דקרע (ליה) לשטרא ופלוגתא היא לקמן בפירקין בכתיבת השובר:

ומי בקי רבי במקושר - דאמר זמנו של זה לא כזמנו של זה:

והא ההוא דאתא לקמיה דרבי - בשנה ראשונה של מלך וכתוב בו שתים ואמר רבי מאוחר הוא זה:

זונין - שם חכם:

כך מנהגה כו' - דרבנן תקון במקושר כי ההוא מנהג להפריד מצות וחוקים בין פשוט למקושר כדאמרן בריש פירקין:

ומשני בתר דשמעה מזונין - אותיב לרבי חנינא:

ההוא שטר - פשוט:

דהוה כתב ביה בשנת פלוני ארכן - לוה פלוני מפלוני ולא הוה כתב ביה כמה שנים למלכותו של אותו מלך או ראשונה או שניה או שלישית ארכן זה מלך ובשנה ראשונה קורין לו ארכן כדלקמן לפי שעתה מתוקן הוא כמו אריך או לא אריך (סוכה דף מד:) וכמו וערות מלכא לא אריך לנא למחזא (עזרא ד) לא נאה ויפה לנו לראות ערותו של מלך וחרפתו:

יבדוק אימתי עמד ארכן במלכותו - כי בשנה ראשונה של מלכותו נכתב שטר זה ומההיא שתא טרפי בעלי חובות ללקוחות:

דאריך במלכותו - כלומר לאחר שהאריך ומלך כמה שנים לוה פלוני זה מפלוני ולא יטרפו לקוחות אלא מיכן ולהבא:

שנה ראשונה קורין לו ארכן - מתוקן למלכות מחדש:

דיגון - לשון שנים וקרוב ללשון לעז שלנו:

ודלמא עבורי עברוהו - ממלכותו והדר אמלכוהו לסוף שנתים ושלש ומיקרי נמי ארכן ושמא השטר נכתב כשמלך בשניה ואמאי יגבה מזמן ראשון:

ארכן דיגון קרו ליה - לפי שהחזירוהו למלכותו אחר שהעבירוהו:

ת"ר הריני נזיר הינא סומכוס אומר הינא אחת - כלומר אם לא פירש כמה נזירות נזר ואמר הריני נזיר הינא היינו נזירות אחת לשלשים יום וכולם הינא דיגון טריגון כולן לשון לעז שלנו הם:

דיגון שתים - ויהיה מצד אחת עגול וצדו נזיר ששים יום (עיינו במקור ותרוו רוב נחת!):

בית עגול - העשוי ככבשן שאין לו שום פינת קרן זוית:

דיגון - פינות שתים אחת יש לו שתי פינות:

טריגון - דעביד כחוצבא ויש בה שלש פינות:

פינטיגון - יש לו חמש פינות [כזה]:

טטריגון - מרובע:

מנא ה"מ - דאין מטמא בנגעים אלא מרובע:

למעלה - הוא יכול לומר והנה הנגע בקיר הבית וכתב קירות:

הרי כאן ארבע - והיינו מרובע אבל בית עגול כולו קיר אחת ומראהו שפל מן הקיר לגופיה אתא. ובפירוש רבינו חננאל כיוצא בו אמור ה) אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת השם שנאמר (איוב כח) הן יראת ה' שכן בלשון יוני קורין לאחת הינא ושמא בספריהם כתובה:

חזא ביה בבישות - כסבור שהוא כתבו וברצונו לא היו עושין מקושר אלא פשוט לפי שטועים בו א"נ לפי שהיה מובלע בין קשריו יותר מדאי שרבי עצמו טעה בו:

יהודה חייטא - כן שמו:

כלך מלשון הרע הזה - כלומר לא היה לך להטיל אשמה עליו היה לך לומר איני כתבתיו:

מאי לשון הרע איכא - והלא בשבחו של ר"י חייטא דיבר כשאמר יהודה חייטא כתביה:

בא לידי רעתו - לידי גנותו מתוך שמרבין בשבחו מזכירין שם גנות שבו:

עיון תפלה - יש מפרשין שלאחר שהתפלל דן בלבו שישלם לו הקב"ה שכרו ויעשה הקב"ה צרכיו וישמע תפלתו לפי שהתפלל בכוונה: