אמצוה למימרא להו: "אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו".
מצוה למימר להו - ברישא אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו דפתחינן להו בפשרה:
היינו תנא קמא?
היינו ת"ק - דאמר נגמר הדין אי אתה רשאי לבצוע הא מקודם גמר דין רשאי לבצוע וה"נ רשות הוא:
איכא בינייהו מצוה.
איכא בינייהו מצוה - להזכיר פשרה לת"ק ליכא מצוה:
רבי יהושע בן קרחה סבר, מצוה. ת"ק סבר, רשות.
היינו דר"ש בן מנסיא?
איכא בינייהו: משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה, אי אתה רשאי לומר להן צאו ובצעו.
איכא בינייהו משתשמע דבריהם - לת"ק אפילו שמע דבריהם רשאי לבצוע עד שיגמר הדין ויאמר זה זכאי וזה חייב לר"ש בן מנסיא משתשמע את דבריהם וידעת להיכן נוטה אע"ג דלא נגמר אין רשאי לבצוע:
ופליגא דרבי תנחום בר חנילאי דאמר רבי תנחום בר חנילאי לא נאמר מקרא זה
מקרא זה - ובוצע ברך:
אלא כנגד מעשה העגל.
אלא כנגד מעשה העגל - שעשה אהרן פשרה בינו לבין עצמו והורה היתר לעצמו לעשות להם את העגל:
שנאמר: (שמות לב, ה) "וירא אהרן ויבן מזבח לפניו".
ויבן מזבח - הבין מהזבוח לפניו שהרגו את חור על שלא עשה להם:
מה ראה?
א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר: ראה חור שזבוח לפניו.
אמר: "אי לא שמענא להו השתא, עבדו לי כדעבדו בחור, ומיקיים בי: (איכה ב, כ) "אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא", ולא הויא להו תקנתא לעולם.
אהרן - כהן ונביא היה:
ולא הויא להו תקנתא - דהא סופן לעשות כן בזכריה בן יהוידע ויחרב בית המקדש על כך:
מוטב דליעבדו לעגל, אפשר הויא להו תקנתא בתשובה.
והני תנאי, (משלי יז, יד) "פוטר מים ראשית מדון", מאי דרשי ביה?
והני תנאי - דלית להו משתשמע דבריהם אי אתה רשאי לבצוע: האי פוטר מים מאי דרשי ביה:
כדרב המנונא.
דאמר רב המנונא: באין תחילת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה.
תחילת דינו - לעתיד לבא:
על דברי תורה - שלא עסק בתורה:
שנאמר: "פוטר מים, ראשית מדון".
פוטר מים - שפוטר התורה מעליו הוא ראשית מדונו תורה נמשלה למים דכתיב (ישעיהו נה) הוי כל צמא לכו למים:
אמר רב הונא: האי תיגרא דמיא לצינורא דבידקא דמיא, כיון דרווח רווח.
לצינורא - דבידקא. כשהנהר גדל פעמים שהוא יוצא לשדות שעל אגפיו כעין ניגרים וצינורות קטנים ואם אינו סותמו מיד הולך ומרחיב ושוב אינו יכול לסותמו והיינו דקאמר קרא פוטר מים ראשית מדון כלומר ראשית מדון ומריבה דומה לפוטר מים פוטר פותח כמו פטר רחם (שמות יג):
אביי קשישא אמר: דמי לגודא דגמלא, כיון דקם קם:
לגודא דגמלא - דפין של גשר בתחילה כשדורסין עליהם מנענעות וסוף מתחזקות ונקבעות במקומן והכי נמי כשאדם מרבה בקטטה מתחזקת ובאה ולא מקרא נפקא:
שמע"י ושת"י שב"ע זמירו"ת הו"א סימן:
ההוא דהוה קאמר ואזיל: "טוביה, דשמע ואדיש - חלפוה בישתיה מאה".
טוביה דשמע ואדיש - אשריו ששומע חרפתו ושותק ומרגיל בכך ואדיש כמו דדש דש (גיטין דף ני:):
חלפוה בישתיה מאה - הלכו להם בשתיקתו מאה רעות שהיו באות עליו על ידי התגר:
א"ל שמואל לרב יהודה, קרא כתיב: "פוטר מים, ראשית מדון", ריש מאה דיני.
פוטר מים - המתחיל (מדון) ופותח בקטטה הוא תחילת מאה דיני:
מדון - נוטריקון מאה דני ל"א מדון בגימטריא מאה:
ההוא דהוה קאמר ואזיל: "אתרתי תלת, גנבא לא מיקטל".
אתרי תלת גנבא לא מיקטיל - כלומר אם עובר אדם עבירה פעמים ושלש ולא באה עליו פורענות אל יתמה דאתרי תלת גנבא לא מיקטיל וסופו ללקות באחרונה:
א"ל שמואל לרב יהודה, גקרא כתיב: (עמוס ב, ו) "כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל, ועל ארבעה לא אשיבנו".
ההוא דהוה קאמר ואזיל: "שב בירי לשלמנא, וחדא לעביד ביש".
שב בירי לשלמנא - שבע בורות כרויות לרגלי איש שלום ומכולם ינצל:
וחד בירא לעביד ביש - לעושה רשעה:
א"ל שמואל לרב יהודה, קרא כתיב: (משלי כד, טז) "כי שבע יפול צדיק וקם", (ורשע יפול באחת).
יפול - בתקלה ראשונה הבאה לו:
ההוא דהוה קאמר ואזיל: "דאזיל מבי דינא שקל גלימא, ליזמר זמר, וליזיל באורחא".
דמבי דינא שלקוה גלימי' - מי שנטלו ב"ד טליתו לפורעה לאחר. ליזמר וליזל. הואיל ודין אמת דנו לא הפסיד כלום אלא גזילה הוציאו מידו:
א"ל שמואל לרב יהודה, קרא כתיב: (שמות יח, כג) "וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום".
כל העם הזה - ביתרו כתיב ומשמע לא שנא זכאי ולא שנא חייב כולן במשמע:
ההוא דהוה קאמר ואזיל: "היא ניימא, ודיקולא שפיל".
היא ניימא ודיקולא שפיל - כשהאשה מנמנמת הסל שעל ראשה שהיא נותנת בו פילכה ומלאכת ידיה בו שפיל כלומר מתוך שהיא עצילה אין מלאכתה ניכרת וכולן משלות הן:
אמר ליה שמואל לרב יהודה, קרא כתיב: (קהלת י, יח) "בעצלתים ימך המקרה וגו'".
ההוא דהוה קאמר ואזיל: "גברא דרחיצנא עליה, אדייה לגזיזיה וקם".
אדייה לגזיזיה וקם - הרים אגרופו עלי ועמד לנגדי:
א"ל שמואל לרב יהודה, קרא כתיב: (תהלים מא, י) "גם איש שלומי אשר בטחתי בו וגו'".
ההוא דהוה קאמר ואזיל: "כי רחימתין הוה עזיזא, אפותיא דספסירא שכיבן.
רחימתין הוה עזיזא - כשאהבתינו היתה עזה ביני לאשתי:
אפותיא דספסירא שכיבן - על רוחב הסייף היינו שוכבים שנינו:
השתא דלא עזיזא רחימתין, פוריא בר שיתין גרמידי לא סגי לן".
לא סגי לן - לא די לנו:
אמר רב הונא קראי כתיבי.
מעיקרא כתיב: (שמות כה, כב) "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת".
ותניא: ארון תשעה וכפורת טפח, הרי כאן עשרה.
הרי כאן עשרה - גובה מן הקרקע הרי שהקב"ה משרה שכינתו בעשרה טפחים סמוך לקרקע ועוד באורך הכפורת באמתה וחצי: ולבסוף בבהמ"ק היה גבוה שלשים אמה ואורכו ששים וכשחטאו נאמר להם איזה בית אשר תבנו לי שתוכל שכינתי להיות מצומצמת בתוכו:
וכתיב: (מלכים א ו, ב) "והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו".
ולבסוף כתיב: (ישעיהו סו, א) "כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי וגו'".
מאי משמע דהאי "לא תגורו", לישנא דכנושי הוא?
אמר רב נחמן אמר קרא: (דברים כח, לט) "ויין לא תשתה ולא תאגור".
רב אחא בר יעקב אמר מהכא: (משלי ו, ח) "תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה".
רב אחא בריה דרב איקא אמר, מהכא: (משלי י, ה) "אוגר בקיץ בן משכיל":
אמ"ת ממו"ן ירא"ה סימן:
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: דכל דיין שדן דין אמת לאמיתו - משרה שכינה בישראל".
שנאמר: (תהלים פב, א) "אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט".
וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו - גורם לשכינה שתסתלק מישראל.
שנאמר: (תהלים יב, ו) "משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' וגו'".
עתה אקום - אסתלק משער ב"ד:
ואמר רבי שמואל בר (נחמן) אמר רבי יונתן: הכל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין - הקדוש ברוך הוא נוטל ממנו נפשו.
שנאמר: (משלי כב, כב) "אל תגזול דל כי דל הוא, ואל תדכא עני בשער, כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש".
ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: ולעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו, וגיהנם פתוחה לו מתחתיו,