^א"פלוני בא על אשתי" - הוא ואחר מצטרפין להורגו, אבל לא להורגה.

פלוני בא על אשתי אבל לא להורגה - לפי שקרוב הוא אצלה ואע"ג דמהימנינן ליה בהאי סהדותא לגבי חבריה לא מהימנינן ליה לגבי אשתו והיינו פלגינן דיבורא דהא חד דיבורא  הוא ולגבי האי מהימן ולא מהימן לגבי האי:

מאי קא משמע לן, דמפלגינן בדיבורא? היינו הך?

מהו דתימא, אדם קרוב אצל עצמו אמרינן, אצל אשתו לא אמרינן, קא משמע לן.

אצל אשתו לא אמרינן - אדם קרוב לענין פלגינן דיבורא והואיל ומהימן אההוא דיבורא למיקטליה לחבריה ליקטלוה נמי לדידה קמ"ל נהרגין. משום פלוני:

ואמר רבא: ^ב"פלוני בא על נערה המאורסה, והוזמו - נהרגין ואין משלמין ממון.

ואין משלמין ממון - טובת הנאת כתובתה שרצו להפסידה מאי טעמא שהרי לא הזכירו שם האשה ולמאן מפסדי:

בתו של פלוני והוזמו - נהרגין ומשלמין ממון. ממון לזה ונפשות לזה.

בא על בתו של פלוני נהרגין - משום שניהם שבאו להרוג אותו ואותה:

ומשלמין ממון - שבאו להפסידה כתובתה מן האירוסין ומשלמין טובת הנאת כתובה כדין כל זוממי כתובה ולא פליגא דרבא אדרב יוסף דאמר לעיל עדי הבעל נהרגין ואין משלמין  ממון דהתם כיון דניסת הנך תשלומין דכתובה דידה בעו מיהוי וכיון דעלה מקטלי לא משלמי לה ממון אבל היכא דלא ניסת הנך תשלומין דהזמה דאב נינהו דכל שבח נעוריה לאביה והוה ליה ממון לזה לאב ונפשות לזה משום דבועל ונערה מיקטלי:

ואמר רבא: ^גפלוני רבע השור והוזמו - נהרגין ואין משלמין ממון.

רבע השור - ולא הזכירו שור של מי:

ואין משלמין - דמי השור דלא ידעינן מנו:

שורו של פלוני והוזמו - נהרגין ומשלמין ממון. ממון לזה ונפשות לזה.

ממון לזה - לבעל השור:

ונפשות - בשביל פלוני הרובע:

הא תו למה לי? היינו הך?

משום דקא בעי בעיא עלויה.

דבעי רבא: פלוני רבע שורי מהו?

פלוני רבע שורי - הוא ואחר מצטרף עמו:

מהו - פלוני ודאי מיקטיל אלא שור מי מיקטיל:

מי אמרינן אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם קרוב אצל ממונו,

מי אמרינן אדם קרוב אצל ממונו - ופלגינן דבורא להימוני אחבריה ולא אשור או דילמא לא אמרינן לענין פלגי דיבורא אדם קרוב אצל ממונו אע"פ דפלגינן ליה לעיל אצל עצמו:

או דילמא אמרינן אדם קרוב אצל ממונו?

בתר דבעיא הדר פשטה. אדם קרוב אצל עצמו, ^דואין אדם קרוב אצל ממונו:

הדר פשטה - לא אמרינן אדם קרוב אצל ממונו לענין פלגי דיבורא והשור יסקל וכי אמרינן בתמורה (דף כח.) רובע או נרבע על פי הבעלים אסור לגבוה ומותר להדיוט דאינו נסקל  הני מילי היכא דלא העידו הבעלים על הרובע מי הוא או העידו ולא היה עד שני עמהם אבל הכא דגברא מיקטיל על פי בעל השור לא פלגינן דיבורא משום ממון:

מכות בשלשה כו':

מנהני מילי?

אמר רב הונא, אמר קרא: (דברים כה, א) "ושפטום", שנים, ואין בית דין שקול - מוסיפין עליהם עוד אחד, הרי כאן שלשה.

ושפטום - גבי מלקות כתיב:

אלא מעתה: (דברים כה, א) "והצדיקו" שנים, "והרשיעו" שנים, הרי כאן שבעה?

ההוא מיבעי ליה כדעולא.

דאמר עולא: רמז לעדים זוממין מן התורה מניין?

רמז לעדים זוממין שלוקין - היכא דאין הזמה יכולה להתקיים בהם כגון מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה ונמצאו זוממין והרי הם כהנים אין אומרים יעשה זה בן גרושה  תחתיו אלא סופג את הארבעים מנלן:

רמז לעדים זוממין?! והא כתיב: (דברים יט, יט) "כאשר זמם"?

אלא רמז לעדים זוממין ^השלוקין מניין?

דכתיב: (דברים כה, א) "והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע", משום דהצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע, "והיה אם בן הכות הרשע"?! 

משום - דב"ד הצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות את הרשע צדקת צדיק למה הוזכרה כאן וכי משום צדקת צדיק מתחייב רשע מלקות אלא ודאי עדים (זוממין)  רמיזי הכא דאעדים קאי האי והיה אם בן הכות והכי קאמר עדים שהרשיעו צדיק והוזמו והצדיקו עדים אחרונים את הצדיק והרי נעשו רשעים אלו העדים הראשונים וילקו ואם אינו ענין לעדות ממון דהא אין לוקין ומשלמין תניהו ענין לבן גרושה וכיוצא בו:

^ואלא עדים שהרשיעו את הצדיק, ואתו עדי אחריני והצדיקו את הצדיק דמעיקרא, ושוינהו להנך רשעים, "והיה אם בן הכות הרשע"?

ותיפוק ליה (שמות כ, יב) "מלא תענה"?

משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה, ^זוכל לאו שאין בו מעשה, אין לוקין עליו:

לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו - מאם לא תשמור לעשות וגו' והפלא ה' את מכותך וגו' באלו הן הלוקין (מכות דף ינ:):

משום ר' ישמעאל אמרו בעשרים ושלשה:

מ"ט דרבי ישמעאל?

אמר אביי: אתיא "רשע, רשע" מחייבי מיתות.

כתיב הכא: (דברים כה, ב) "והיה אם בן הכות הרשע".

וכתיב התם: (במדבר לה, לא) "אשר הוא רשע למות".

מה להלן בעשרים ושלשה, אף כאן בעשרים ושלשה.

רבא אמר מלקות במקום מיתה עומדת.

מלקות במקום מיתה עומדת - דכיון דעבר על אזהרת בוראו ראוי הוא למות ומיתה זו קנס עליו הכתוב והרי הוא כאחת מן המיתות וכי היכי דסקילה בפני עצמה ושריפה בפני  עצמה והרג בפני עצמה הוי נמי מלקות כאחת מן המיתות:

אמר רב אחא בריה דרבא לרב אשי: אי הכי, אומדנא למה לי?

אומדנא למה לי - דקתני באלו הן הלוקין (שם דף כב.) דאומדין אותו אם אינו יכול לקבל ארבעים מלקין אותו לפי מה שיכול לקבל:

למחייה.

ואי מאית - לימות?

א"ל: אמר קרא: (דברים כה, ג) "ונקלה אחיך לעיניך", כי מחית אגבא דחיי מחית.

ונקלה - בשעת שלוקה יהא אחיך שיכה את החי ולא את המת וכיון דמית ליה בפלגא כי מחי על אידך פלגא לאו על החי הוא:

אלא הא דתניא: ^חאמדוהו לקבל עשרים - אין מכין אותו אלא מכות הראויות להשתלש.

אמדוהו לקבל עשרים - וראו שאין יכול לקבל עשרים ואחת ואם יכוהו עשרים ואחת ימות בה:

וכמה הן?

תמני סרי.