(עזרא ד, ז) "וכתב הנשתוון, כתוב ארמית, ומתורגם ארמית".
וכתב הנשתוון - כתב שנשתנה והאי קרא בעזרא כתיב שהיו כותבין בימיו כתב משונה שנשתנה ע"י מלאך שכתב מנא מנא תקל ופרסין בימי דניאל כתב דארמי ולשון ארמי ואומר לא כהלין כתבא למיקרא (דכיון שחטאו) לא היו יכולין לקרות כתב שכתב המלאך בימי בלשצר והיו שם יהודים הרבה ש"מ נשתנה להם אותו כתב באותו היום:
וכתיב: (דניאל ה, ח) "לא כהלין כתבא למיקרא ופשרא להודעא למלכא".
וכתיב: (דברים יז, יח) "וכתב את משנה התורה הזאת" - כתב הראוי להשתנות.
את משנה התורה - רמז לנו משה רבינו שכתב שבימיו עתיד להשתנות מן עברי לאשורית שנתן להם בימי דניאל ובא עזרא וכתב בו את התורה בכתב אשורית:
למה נקרא אשורית?
שעלה עמהם מאשור.
תניא: רבי אומר: בתחלה, בכתב זה ניתנה תורה לישראל.
בכתב זה נתנה תורה לישראל - בימי משה ולמה לא כהלין כתבא למקרא דכיון שחטאו בבית ראשון ובזו את התורה נהפך להם לרועץ לשון תרעץ אויב (שמות טו) ששכחוהו:
כיון שחטאו - נהפך להן לרועץ.
כיון שחזרו בהן - החזירו להם.
שנאמר: (זכריה ט, יב) "שובו לביצרון אסירי התקוה, גם היום מגיד משנה אשיב לך".
שובו לביצרון - לעיר מבצר שלכם לירושלים ואבית שני קא מתנבא:
גם היום מגיד משנה - מה ששכחת את משנה התורה הזאת:
אשיב לך - אחזיר לך מה ששכחת את משנה התורה הזאת:
למה נקרא שמה אשורית?
שמאושרת בכתב.
רשב"א אומר משום ר' אליעזר בן פרטא, שאמר משום רבי אלעזר המודעי: כתב זה לא נשתנה כל עיקר.
שנאמר: (שמות כז, י) "ווי העמודים". מה עמודים לא נשתנו, אף ווים לא נשתנו.
ווי העמודים - יתדות כסף העשוין כמין אונקלות וקבעום בעמודים שבהם תוחבין לולאות קלעי החצר והמסך וכל אונקלאות דומין לווין אלמא בימי משה עשויין הווין כגון שלנו:
והעמודים לא נשתנו ל"ג לה בתוספתא ה"ג בתוספתא מה לשונם לא נשתנה דהא ד"ה בלשון הקודש נאמרה ועדיין בלשון הקודש היא:
ואומר: (אסתר ח, ט) "ואל היהודים ככתבם וכלשונם" - מה לשונם לא נשתנה, אף כתבם לא נשתנה.
אלא מה אני מקיים: "את משנה התורה הזאת"?
לשתי תורות. אחת שיוצאה ונכנסת עמו, ואחת שמונחת לו בבית גנזיו.
אותה שיוצאה ונכנסת עמו - עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו.
כמו קמיע - קטנה בכתב דק שהיא קלה לשאת:
שנאמר: (תהלים טז, ח) "שויתי ה' לנגדי תמיד".
שויתי ה' לנגדי - סיפיה דקרא כי מימיני בל אמוט דוד המלך על שם ספר תורה שבזרועו אמר:
ואידך, האי שויתי מאי דריש ביה?
ההוא מיבעי ליה כדרב חנה בר ביזנא.
דאמר רב חנה בר ביזנא, אר"ש חסידא: (א)המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו.
שנאמר: "שויתי ה' לנגדי תמיד".
לר"ש דאמר כתב זה לא נשתנה, מאי: "לא כהלין כתבא"?
לא נשתנה כל עיקר - משמע לא נשתכח מהם כלל דהא עליה דר' אתי לאיפלוגי ומאי לא כהלין כתבא למיקרי:
למיקרא.
אמר רב: בגימטריא איכתיב להון: "יטת יטת אידך פוגחמט".
יטת - בא"ת ב"ש מנא מניח את זו וכתב מה שבצד במקום מ"ם כותב יו"ד הסמוכה לה ובמקום נו"ן כותב טי"ת ובמקום אל"ף כותב תי"ו:
מאי פריש להו?
(דניאל ה, כה) "מנא מנא תקל ופרסין"
ופרסין - שתי פריסות משמע וזו היא פריסת מלכותו ויהיבת למדי ופרס:
"מנא מנא אלהא מלכותך. (והשלמת לך)
תקיל תקילתא במאזניא, והשתכחת חסיר.
(פרסין) פריסת מלכותך, ויהיבת למדי ופרס".
ושמואל אמר: "ממתוס ננקפי אאלרן".
ממתוס ננקפי אאלרן - עשאן שלש תיבות של חמשה אותיות צירף אותיות הראשונות של כל תיבה ועשאן תיבה אחת ואחר כך צירף השניות ושלישיות:
ור' יוחנן אמר: "אנם אנם לקת ניסרפו".
רב אשי אמר: "נמא נמא קתל פורסין":
מתני'
אאין רוכבין על סוסו.
ואין יושבין על כסאו.
ואין משתמשין בשרביטו.
בואין רואין אותו כשהוא מסתפר.
ולא כשהוא ערום.
ולא כשהוא בבית המרחץ.
שנאמר: (דברים יז, טו) "שום תשים עליך מלך" - שתהא אימתו עליך:
גמ'
אמר רב יעקב, א"ר יוחנן: אבישג מותרת לשלמה, ואסורה לאדניה.
מותרת לשלמה - דמלך היה, ומלך משתמש בשרביטו של מלך.
ואסורה לאדניה - דהדיוט הוא.
אבישג מאי היא?
דכתיב: (מלכים א א, א) "והמלך דוד זקן בא בימים וגו' ויאמרו לו עבדיו יבקשו וגו'".
וכתיב: (מלכים א א, ג) "ויבקשו נערה יפה וגו'".
וכתיב: (מלכים א א, ד) "והנערה יפה עד מאד ותהי למלך סוכנת ותשרתהו".
אמרה: "נינסבן".
אמר לה: "אסירת לי".
אסירת לי - שכבר נשאתי שמונה עשרה:
אמרה ליה: "חסריה לגנבא נפשיה לשלמא נקיט".
חסריה לגנבא נפשיה לשלמא נקט - כשהגנב חסר שאינו מוצא מקום לגנוב מחזיק עצמו בענוה כאיש שלום כלומר מפני שזקנת ותשש כחך אתה אומר שאני אסורה לך:
אמר להו: "קראו לי לבת שבע".
וכתיב: (מלכים א א, טו) "ותבא בת שבע אל המלך החדרה".
אמר רב יהודה אמר רב: באותה שעה קינחה בת שבע בשלש עשרה מפות.
קנחה בת שבע - שבא עליה י"ג ביאות ומקנחת בין תשמיש לתשמיש ובמקרא זה כתובים שלש עשרה תיבות ותבא בת שבע אל המלך החדרה והמלך זקן מאד ואבישג השונמית משרת את המלך:
אמר רב שמן בר אבא: בוא וראה כמה קשין גירושין.
שהרי דוד המלך התירו לו לייחד, ולא התירו לו לגרש.
התירו לו ליחד - עם אבישג ואע"פ שנאסר ייחוד של פנויה:
ולא התירו לו לגרש - אחת מי"ח וישאנה:
א"ר אליעזר: כל המגרש את אשתו ראשונה, אפילו מזבח מוריד עליו דמעות.
שנאמר: (מלאכי ב, יג) "וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם".
וכתיב: (מלאכי ב, יד) "ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך".
א"ר יוחנן, ואיתימא ר' אלעזר: אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין ממנו ממון ואין לו.
שנאמר: (משלי כב, כז) "ואם אין לך לשלם, למה יקח משכבך מתחתיך".
וא"ר יוחנן: כל אדם שמתה אשתו ראשונה כאילו חרב בהמ"ק בימיו.
שנאמר: (יחזקאל כד, טז) "בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה לא תספד ולא תבכה ולא תבוא דמעתך.
וכתיב: (יחזקאל כד, יח) "ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב".
וכתיב: (יחזקאל כד, כא) "הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם".
אמר רבי אלכסנדרי: כל אדם שמתה אשתו בימיו, עולם חשך בעדו.
שנאמר: (איוב יח, ו) "אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך".
אור חשך באהלו - בשביל אהלו ואין אהלו אלא אשתו:
ר' יוסי בר חנינא אמר: פסיעותיו מתקצרות.
שנאמר: (איוב יח, ז) "יצרו צעדי אונו".
יצרו צעדי אונו - בתריה כתיב:
רבי אבהו אמר: עצתו נופלת.
שנאמר: (איוב יח, ז) "ותשליכהו עצתו".
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: קשה לזווגם כקריעת ים סוף.
שנאמר: (תהלים סח, ז) "אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות".
(אל תיקרי מוציא אסירים אלא כמוציא אסירים. אל תיקרי בכושרות אלא בכי ושירות)
איני?
והאמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: "בת פלוני לפלוני"?
לא קשיא.
הא בזווג ראשון, הא בזווג שני.
א"ר שמואל בר נחמן: לכל יש תמורה, חוץ מאשת נעורים.
שנא': (ישעיהו נד, ו) "ואשת נעורים כי תמאס".
מתני לה רב יהודה לרב יצחק בריה: אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה.
שנא': (משלי ה, יח) "יהי מקורך ברוך, ושמח מאשת