מתני'
דיני ממונות, בשלשה.
זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד. ושניהן בוררין להן עוד אחד. דברי ר"מ.
זה בורר לו אחד - משמע זה בורר לו ב"ד אחד שהן ג' וזה אחד הרי ששה ושניהם בוררין להם עוד אחד הרי ט' והיינו דקא מתמה מאי זה בורר כו' הא בתלתא סגי:
וחכמים אומרים: אשני דיינין בוררין להן עוד אחד.
זה פוסל דיינו של זה, וזה פוסל דיינו של זה. דברי ר' מאיר.
וחכמים אומרים: באימתי, בזמן שמביא עליהן ראיה שהן קרובין או פסולין.
אבל אם היו כשרין או מומחין מפי בית דין - אינו יכול לפוסלן.
זה פוסל עדיו של זה, וזה פוסל עדיו של זה. דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: גאימתי, בזמן שמביא עליהן ראיה שהן קרובין או פסולין.
אבל אם היו כשרין - אינו יכול לפוסלן:
גמ'
מאי "זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד" בתלתא סגי?
הכי קאמר כשזה בורר לו ב"ד אחד וזה בורר לו ב"ד אחד
הכי קאמר כשזה בורר לו ב"ד אחד וזה בורר לו ב"ד אחד - וכל אחד פוסל אותו ב"ד שבירר חבירו ואינו רוצה לדון לפניו:
שניהן בוררין להן עוד אחד.
שניהן בוררין להם אחד - כלומר אין יכולין לכוף זה את זה אלא בוררין ב"ד שיתרצו בו שניהם:
ואפילו לוה מצי מעכב?
ואפי' לוה מצי מעכב - בתמיה:
והאמר ר' אלעזר: לא שנו אלא מלוה, אבל לוה כופין אותו ודן בעירו?
והאמר ר"א - לקמן בסוף פירקין (דף לא:):
לא שנו - אחד אמר נידון כאן ואחד אמר נלך לבית הוועד כופין אותו והולך לבית הוועד:
[אלא דקאמר מלוה נלך לבית הוועד] - דעבד לוה לאיש מלוה:
כדאמר רבי יוחנן: בערכאות שבסוריא שנו. הכא נמי, בערכאות שבסוריא שנו. אבל מומחין - לא.
כדאמר ר' יוחנן - לקמן בשמעתין:
בערכאות שבסוריא - שלא היו בקיאין בדין תורה הלכך אפי' לוה מצי מעכב:
רב פפא אמר: אפילו תימא מומחין - כגון בי דינא דרב הונא ודרב חסדא, דקאמר ליה: "מי קא מטרחנא לך".
בי דינא דרב הונא ורב חסדא - דתרווייהו בחד מקום:
תנן: "וחכ"א שני דיינין בוררין להן עוד אחד", ואי ס"ד כדקאמרינן ב"ד - בית דין בתר דפסלי להו, אזלו ובררו להו בי דינא אחריני?
ועוד, מאי "זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד"?
מאי זה בורר - דמשמע דהכי דינא:
אלא ה"ק: דכשזה בורר לו דיין אחד וזה בורר לו דיין אחד - שניהן בוררין להן עוד אחד.
מאי שנא דעבדי הכי?
אמרי במערבא, משמיה דר' זירא: המתוך שזה בורר לו דיין אחד וזה בורר לו דיין אחד ושניהן בוררין להן עוד אחד - יצא הדין לאמיתו:
יצא דין אמת לאמיתו - דצייתי בעלי דינין דסבר החייב הרי אני בעצמי ביררתי האחד ואם היה יכול להפך בזכותי היה מהפך והדיינין בעצמן נוחה דעתן להפך בזכות שניהן מפני ששניהם ביררום:
וחכמים אומרים כו':
נימא, בדרב יהודה אמר רב קמיפלגי?
דאמר רב יהודה אמר רב: אין העדים חותמין על השטר אלא א"כ יודעין מי חותם עמהן.
אא"כ יודעין מי חותם עמהן - שמא יחתמו עמהם עד אחד פסול ומבטל עדות כולם ונמצאו אלו בושים:
רבי מאיר, לית ליה דרב יהודה אמר רב.
ורבנן, אית להו דרב יהודה אמר רב?
ורבנן אית להו דרב יהודה - הלכך דעת הדיינין בעינן שיבררו מי ישב עמהם אדם הגון:
לא, דכולי עלמא אית להו דרב יהודה אמר רב. ודעת הדיינין כ"ע לא פליגי דבעינן.
כי פליגי: דעת בעלי דינין.
ר"מ סבר: דעת בעלי דינין נמי בעינן. ורבנן סברי: דעת הדיינין בעינן, דעת בעלי דינין ולא בעינן.
גופא: אמר רב יהודה אמר רב: זאין העדים חותמין על השטר כו'.
תניא נמי הכי: חכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין, לא היו חותמין על השטר אלא א"כ יודעין מי חותם עמהן.
ולא היו יושבין בדין, אלא א"כ יודעין מי יושב עמהן.
ולא היו נכנסין בסעודה, אלא אם כן יודעין מי מיסב עמהן:
ואין נכנסין לסעודה כו' - שגנאי הוא לתלמידי חכמים לישב אצל עם הארץ בסעודה:
זה פוסל דיינו כו':
זה פוסל דיינו של זה וזה פוסל דיינו של זה - יכול לומר לו לא אדון לפניו. (ע"כ):
כל כמיניה דפסיל דייני?
א"ר יוחנן: בערכאות שבסוריא שנו.
אבל מומחים לא?
הא מדקתני סיפא: וחכ"א אימתי בזמן שמביא ראיה שהן קרובין או פסולין, אבל אם היו כשרין או מומחין מפי ב"ד - אינו יכול לפוסלן.
מכלל, דר' מאיר מומחין נמי קאמר?
עד שיקבל עליו בפני ב"ד מומחה - אלמא במומחין מודה ר"מ:
ה"ק: אבל אם היו כשרין נעשו כמומחין מפי ב"ד, ואינו יכול לפוסלן.
הכי קאמר אבל אם היו כשרין - שאינם קרובין ולא פסולין אף ע"פ שהן יושבי קרנות נעשו כמומחין:
ת"ש: אמרו לו לר"מ: "לא כל הימנו שפוסל דיין שמומחה לרבים".
אימא: לא כל הימנו שפוסל דיין שהמחוהו רבים עליהם.
תניא נמי הכי: לעולם פוסל והולך עד שיקבל עליו ב"ד שמומחה לרבים. דברי ר"מ.
והא עדים כמומחין דמי, ואמר ר"מ: זה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו של זה?
והא עדים כמומחין דמו - אם אינם קרובים או פסולים:
הא איתמר עלה: אמר ריש לקיש: פה קדוש יאמר דבר זה? תני: "עדו".
עדו למאי?
אילימא לממון?
טרחמנא פסליה.
אי לשבועה? יהימוני מהימן כבי תרי.
לעולם לממון, לא צריכא דקבליה עליה כבי תרי.
דקבלו עליו בתרי - בתחלת דבריהם קבלוהו עליהם בשנים:
מאי קמ"ל, דמצי הדר ביה? תנינא?
אמר לו: "נאמן עלי אבא, נאמן עלי אביך, נאמנין עלי ג' רועי בקר:
נאמן עלי וכו' - בדיינין קמיירי מדקתני ג' רועי בקר:
ר"מ אומר: יכול לחזור בו. וחכ"א: אינו יכול לחזור בו.