ע"י שליח, נפרע הקב"ה ממנו ע"י שליח.
על ידי שליח - דהיינו בזוי יותר, אף הקדוש ברוך הוא נפרע על ידי שליח, ונתבייש יותר:
פרעה דכתיב ביה: (שמות ה, ב) "מי ה' אשר אשמע בקולו?!"
נפרע הקב"ה ממנו בעצמו.
דכתיב: (שמות יד, כז) "וינער ה' את מצרים בתוך הים".
וכתיב (חבקוק ג, טו) "דרכת בים סוסיך וגו'"
סנחריב דכתיב (מלכים ב יט, כג) "ביד מלאכיך חרפת ה'".
נפרע הקב"ה ממנו על ידי שליח דכתיב (מלכים ב יט, לה) "ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וגו'".
ר' חנינא בר פפא רמי כתיב (ישעיהו לז, כד) "מרום קיצו".
כתיב מרום קצו - בישעיה:
וכתיב (מלכים ב יט, כג) "מלון קיצו"?
וכתיב מלון קיצו - במלכים.
"מרום קיצו", משמע דירה של מטה, כדכתיב (ירמיהו יז, ) "מרום מראשון מקום מקדשנו".
"מלון קיצו", משמע דירה של מעלה, בית מלונו:
אמר אותו רשע: "בתחלה אחריב דירה של מטה, ואחר כך אחריב דירה של מעלה".
א"ר יהושע בן לוי, מאי דכתיב (מלכים ב יח, כה) "עתה המבלעדי ה' עליתי על המקום הזה להשחיתו?! ה' אמר אלי עלה אל הארץ הזאת והשחיתה".
מאי היא?
ה' אמר אלי עלה אל הארץ וגו' מאי היא - היכי אמר לו הקדוש ברוך הוא להשחית:
דשמע לנביא דקאמר (ישעיהו ח, ו-ז) "יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט, ומשוש את רצין ובן רמליהו".
"יען כי מאס העם הזה וגו' - ומשוש את רצין ובן רמליהו", ואתרעו להשחיתה ברצין ובר רמליהו:
אמר רב יוסף, אלמלא תרגומא דהאי קרא, לא הוה ידענא מאי קאמר.
"חלף דקץ עמא הדין במלכותא דבית דוד, דמדבר להון בנייח, כמי שילוחא דנגדין בנייח, ואיתרעיאו ברצין ובר רמליה".
א"ר יוחנן מאי דכתיב: (משלי ג, לג) "מארת ה' בבית רשע ונוה צדיקים יבורך"?
"מארת ה' בבית רשע", זה פקח בן רמליהו שהיה אוכל מ' סאה גוזלות בקינוח סעודה.
מארת ה' - שלא נשבע מכל מה שהיה אוכל:
"ונוה צדיקים יבורך", זה חזקיה מלך יהודה, שהיה אוכל ליטרא ירק בסעודה.
ליטרא ירק - במדה:
(ישעיהו ח, ז) "ולכן, הנה ה' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים, את מלך אשור".
וכתיב: (ישעיהו ח, ח) "וחלף ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע".
ועלה על כל אפיקיו - שאמר לו הקדוש ברוך הוא: "עלה והשחת":
[זהו המשך פסוק ח]
אלא מ"ט איעניש נביא?
מאי טעמא - מאחר שברשות הלך, שנביא נתנבא עליו, מאי טעמא איענש?:
אעשרת השבטים איתנבי, איהו יהיב דעתיה על כולה ירושלים.
בא נביא וא"ל: (ישעיהו ח, כג) "כי לא מועף לאשר מוצק לה".
בא נביא ואמר לו - כשבא על ירושלים:
כי לא מועף לאשר מוצק לה - לא נמסר עמו של חזקיה, שהוא עיף בתורה, ביד סנחריב המציק לו:
א"ר אלעזר בר ברכיה, אין נמסר עם עייף בתורה, ביד מי המציק לו.
מאי (ישעיהו שם) "כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי, והאחרון הכביד, דרך הים עבר הירדן, גליל הגוים".
כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי וגו' לא כראשונים - עשרת השבטים שהקלו מעליהם עול תורה.
אבל אחרונים, עמו של חזקיה, הכבידו עליהם עול תורה.
והיינו דכתיב: "האחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים", ראויין הללו לעשות להם נס כיוצאי מצרים שעברו את הים וכדורכי הירדן:
לא כראשונים שהקלו מעליהם עול תורה. אבל אחרונים שהכבידו עליהן עול תורה, וראויין הללו לעשות להם נס, כעוברי הים וכדורכי הירדן.
אם חוזר בו, מוטב. ואם לאו, אני אעשה לו גליל בגוים.
אם חוזר בו סנחריב מוטב - ואם לאו) אעשה אותו גליל הגוים.
שמגלגל בחרפה בכל הגוים.
לישנא אחרינא גליל לשון גללים, מורי רבי:
(דברי הימים ב לב, כ-כא) "אחרי הדברים והאמת האלה, בא סנחריב מלך אשור, ויבא ביהודה ויחן על הערים הבצורות ויאמר לבקעם אליו".
אחרי הדברים והאמת האלה - השתא משמע שהיה מדבר בחזקיהו שהיו עסוקין בתורה, "בא סנחריב מלך אשור, ויבא ביהודה, ויחן על הערים ויאמר לבקעם אליו":
האי רישנא להאי פרדשנא?
האי רישנא להאי פרדשנא - וכי מביאין דורון כזה לאדון כזה? וכי מפני שהאמת בחזקיהו בא סנחריב?!:
"אחרי הדברים והאמת".
[מאי אחר?]
אמר רבינא לאחר שקפץ הקב"ה ונשבע ואמר: אי אמינא ליה לחזקיה מייתינא ליה לסנחריב ומסרנא ליה בידך השתא", אמר: "לא הוא בעינא ולא ביעתותיה בעינא".
מיד קפץ הקב"ה ונשבע דמייתינא ליה.
רבינא אמר מאי אחר הדברים והאמת, אחר שקפץ הקב"ה ונשבע - להביא סנחריב, והיינו אמת, שחותמו וקיומו של הקדוש ברוך הוא אמת:
שנאמר (ישעיהו יד, כד-כה) "נשבע ה' צבאות לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה, וכאשר יעצתי היא תקום, לשבור אשור בארצי, ועל הרי אבוסנו, וסר מעליהם עולו, וסבלו מעל שכמו יסור".
א"ר יוחנן, אמר הקב"ה: "יבא סנחריב וסיעתו, ויעשה אבוס לחזקיהו ולסיעתו".
ויעשה אבוס - שיהא כלם פגרים, ויאכילו סוסיהם ובהמתם בתוך עצמות הפגרים כעין אבוס:
(ישעיהו י, כז) "והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך, ועולו מעל צוארך, וחובל עול מפני שמן".
א"ר יצחק נפחא, חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו, שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.
מה עשה?
נעץ חרב על פתח בית המדרש, ואמר: "כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו".
בדקו מדן ועד באר שבע, ולא מצאו עם הארץ מגבת ועד אנטיפרס, ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה.
מגבת ועד אנטיפרס - מקומות שבסוף התחומים:
ועל אותו הדור הוא אומר: (ישעיהו ז, כא) "והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן וגו'"
ואומר: (ישעיהו ז, כג) "והיה ביום ההוא יהיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה".
אע"פ ש"אלף גפן באלף כסף, לשמיר ולשית יהיה"
אף על פי שאלף גפן באלף כסף - שהן יקרים, שאין להם רוב כרמים, אפילו הכי "לשמיר ולשית יהיה", שמניחין אותן לאבוד, ומביירים אותן, והיו עוסקין בתורה:
(ישעיהו לג, ד) "ואוסף שללכם אוסף החסיל".
אמר להם נביא לישראל, "אספו שללכם".
אמרו לו: "לבזוז או לחלוק"?
לשלל - כל אחד ואחד לעצמו, או לחלוק ביחד אותו ממון שנשאר מחיל סנחריב.
לישנא אחרינא. לחלוק לאחרים מה שאנו שוללים, אבל אנו אסורים באותו שלל, שממון שבזזו מעשרת השבטים מעורב בו, דאיכא משום גזל:
אמר להם: "כאוסף החסיל".
מה אוסף החסיל כל אחד ואחד לעצמו, אף שללכם כל אחד ואחד לעצמו.
אמרו לו: "והלא ממון עשרת השבטים מעורב בו?"
אמר להם, (ישעיהו לג, ד) "כמשק גבים, שוקק בו".
כמשק גבים שוקק בו - השקאה של צינורות, שמזלפין בהם מים נובעין, השקו באותו ממון וטיהרתו.
דמה צינורות הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה על ידי טבילה, אף ממונם וכו'.
"משק", שו"ן בלעז:
מה גבים הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה, אף ממונם של ישראל, כיון שנפל ביד עובדי כוכבים, מיד טיהר.
(ב"ח מוחק זה כדרב פפא, דאמר רב פפא, עמון ומואב טהרו בסיחון)
אמר רב הונא, עשר מסעות נסע אותו רשע באותו היום.
שנאמר: (ישעיהו י, כח) "בא על עית, עבר במגרון, למכמש יפקיד כליו.
בא על עית וגו' - ומתרגמינן ומני רבני משרייתיה:
(שם, כט) עברו מעברה, גבע מלון, לנו חרדה הרמה, גבעת שאול נסה".
עברו מעברה גבע מלון לנו וגו' יושבי הגבים העיזו - ולא קא חשיב "עוד היום בנוב לעמוד".
דההוא לאו מסע הוא, אלא כדאמרינן לקמן, "אותו היום נשתייר מעונה של נוב:
(שם, ל) צהלי קולך בת גלים, הקשיבה לישה, עניה ענתות.
(שם, לא) נדדה, מדמנה, יושבי הגבים העיזו.
(רש"ל מוחק זה (שם, לב) עוד היום בנוב לעמוד ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלם")
הני טובא הויין?
הני טובא הוי - דשתים עשרה הוא דאיכא:
"צהלי קולך בת גלים" נביא הוא דקאמר לה לכנסת ישראל.
נביא הוא - קרא ד"צהלי קולך בת גלים, הקשיבי לישה", דחשיבנא ביה תלתא: בת גלים, לישה, ענתות.
הנהו לאו מן חושבנא נינהו, דנביא הוא דקאמר להו לישראל וכו':
[עיין ע"ב "אי הכי בצרו להו? "עברו מעברה" תרתי נינהו"]
"צהלי קולך בת גלים", בתו של אברהם יצחק ויעקב שעשו מצות כגלי הים.
"הקשיבה לישה", מהאי לא תסתפי, אלא איסתפי מנבוכדנצר הרשע, דמתיל כאריה.
מהאי לא תסתפי - שתנצל מידו, היינו דכתיב: "צהלי קולך", אלא אסתפי מנבוכדנצר שנמשל לליש, דכתיב ביה: "עלה אריה מסובכו".
והיינו דקאמר: "הקשיבי לישה":
שנא' (ירמיהו ד, ) "עלה אריה מסובכו וגו'".
מאי