שאין כל דקל ודקל שבבבל, שאין סוס של פרסיים נקשר בו.
שאין כל דקל וכו' - כלומר עתידין פרס ומדי לבא על בבל וללכדה ונתמלאה כל ארץ בבל חיילות פרסיים וסוסיהם ומשם באים לא"י ולוכדים אותה: עד שתפשוט מלכות על ישראל ט' חדשים שנאמר לכן יתנם לישראל עד עת יולדה ילדה. היינו ט' חדשים כדמתרגמינן בכן יתמסרון כעידן דילדתא למילד וכתיב (מיכה ה) ועמד ורעה בעוז ה' וגו' וישבו כי עתה יגדל ומתרגמינן ויתיבון מביני גלוותהון:
ואין לך כל ארון וארון שבארץ ישראל, שאין סוס מדי אוכל בו תבן.
שאין סוס מדי אוכל בו תבן - שמוציאין הארונות חוץ לקרקע ועושין מהן אבוסים במלחמת גוג ומגוג:
אמר רב: אין בן דוד בא עד שתתפשט המלכות על ישראל תשעה חדשים.
שנאמר: (מיכה ה, ב) "לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל".
על בני ישראל - היינו כל העולם שישראל מפוזרים בו:
אמר עולא: ייתי, ולא איחמיניה. וכן אמר [רבה]: ייתי, ולא איחמיניה.
ייתי - משיח ולא אחמיניה:
רב יוסף אמר: ייתי, ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה.
בטולא דכופיתא דחמריה - בצל הרעי של חמורו כלומר אפילו בכך אני רוצה ובלבד שאראנו:
כופיתא - רעי כמו רמא כופת' וסכר ירדנא בבבא בתרא (ד' עג:):
אמר ליה אביי (לרבא) [לרבה]: מאי טעמא?
מאי טעמא - אמר לא אחמיניה:
אילימא משום חבלו של משיח?
חבלו של משיח - גורלו ולקמן בעי מאי היא ל"א חבלו פחדים וחבלים שיהיו בימיו מחיל העובדי כוכבים:
והתניא: שאלו תלמידיו את רבי אלעזר: "מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח? - יעסוק בתורה ובגמילות חסדים", ומר הא תורה והא גמילות חסדים?
אמר [ליה]: שמא יגרום החטא.
כדר' יעקב בר אידי. דר' יעקב בר אידי רמי: כתיב: (בראשית כח, טו) "הנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך", וכתיב: (בראשית לב, ח) "ויירא יעקב מאד וייצר לו"? - שהיה מתיירא שמא יגרום החטא".
כדתניא: (שמות טו, טז) "עד יעבור עמך ה'" - זו ביאה ראשונה. "עד יעבור עם זו קנית" - זו ביאה שניה. אמור מעתה: ראויים היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה כביאה ראשונה - אלא שגרם החטא.
לעשות להם נס - לעלות בזרוע על כרחם של מלכי פרס:
בביאה שניה - בימי עזרא כביאה ראשונה בימי יהושע מדהקישן הכתוב:
וכן אמר ר' יוחנן: ייתי, ולא איחמיניה.
א"ל ריש לקיש: מ"ט?
מאי טעמא - איזו צרה באה בארץ בימיו שאתה אומר לא אחמיניה:
אילימא משום דכתיב: (עמוס ה, יט) "כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב [ובא הבית] וסמך ידו אל הקיר ונשכו נחש"?
בא ואראך דוגמתו בעולם הזה - בזמן שאדם יוצא לשדה ופגע בו סנטר, דומה כמי שפגע בו ארי.
סנטר - מפרש בב"ב (דף סח.) בר מחוזנייתא שיודע מיצרי השדות וגבוליהן עד כאן של פלוני מכאן ואילך של פלוני ובידו לרבות לאחד ולמעט לאחר וכשפוגעו אותו סנטר רוצה למדוד שדותיו לקצר מיצרי השדות ודומה כמי שפגע בו ארי:
נכנס לעיר - פגע בו גבאי - דומה כמי שפגעו דוב
גבאי - גובה מס המלך:
נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב - דומה כמי שנשכו נחש?
אלא משום דכתיב: (ירמיהו ל, ו) "שאלו נא וראו אם ילד זכר, מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון".
מאי ראיתי: "כל גבר?"
אמר רבא בר יצחק אמר רב: מי שכל גבורה שלו.
מי שכל הגבורה שלו - הקב"ה מצטער בעצמו כיולדה ואומר בשעה שמעביר העובדי כוכבים מפני ישראל היאך אאביד אלו מפני אלו:
ומאי: "ונהפכו כל פנים לירקון?".
אמר רבי יוחנן: פמליא של מעלה ופמליא של מטה.
פמליא של מעלה ושל מטה - מלאכים וישראל: אפילו הגרים לא גרסינן:
בשעה שאמר הקב"ה: הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי, היאך אאבד אלו מפני אלו?
אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: "רהיט ונפל תורא, ואזיל ושדי ליה סוסיא באורייה".
רהיט ונפיל תורא ואזיל ושדי סוסיא באורייה - כשרץ השור ונפל מעמידין סוס במקומו באבוסו מה שלא היה רוצה לעשות קודם מפלתו של שור שהיה חביב עליו שורו ביותר וכשמתרפא השור היום או למחר ממפלתו קשה לו להוציא סוסו מפני השור לאחר שהעמידו שם כך הקב"ה כיון שראה מפלתן של ישראל נותן גדולתו לעובדי כוכבים וכשחוזרים ישראל בתשובה ונגאלין קשה לו לאבד עובדי כוכבים מפני ישראל:
אורייה - כמו (מלכים א ה) ארוות סוסים:
אמר רב גידל אמר רב: עתידין ישראל דאכלי שני משיח.
דאכלי שני משיח - שובע שיהיה באותן הימים - לישראל יהיה:
אמר רב יוסף: פשיטא? ואלא מאן אכיל להו? חילק ובילק אכלי להו?
אלא חילק ובילק אכלי להו - כך היו רגילין לומר כאדם שאומר וכי שדים ושדתות יאכלוהו ובמסכת חולין (דף יע.) לא חילק ידענא ולא בילק ידענא ולי נראה דמשמעות לשון חילק ובילק לשון חורבה כמו בוקה ומבוקה ומבולקה (נח ם ב) ואמרינן בחולין (שם) לא חילק דרבנן דמצריכין לחלק הסימן שמצריכין לחלק כל הטבעת ולשייר על פני כולו ולא בילק לרבי יוסי שמחריב הסימן שחותך קצת בתוך הטבעת והשאר חוץ לטבעת ונראה למורי דאין לו משמעות לא הכא ולא התם ל"א חילק ובילק ב' דייני סדום שהיו שמותיהן כך:
לאפוקי מדרבי הילל. דאמר: אין משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה.
אין משיח לישראל - שחזקיה היה משיח ועליו נאמרו כל הנבואות אצמיח קרן לבית ישראל ועמד ורעה בעוז ה':
אמר רב: לא אברי עלמא אלא לדוד.
אלא לדוד - בזכות דוד שהיה עתיד לומר כמה שירות ותושבחות:
ושמואל אמר: למשה.
למשה - בשביל משה שהיה עתיד לקבל את התורה:
ורבי יוחנן אמר: למשיח.
מה שמו?
מה שמו - של משיח:
דבי רבי שילא אמרי: שילה שמו.
שנאמר: (בראשית מט, י) "עד כי יבא שילה".
דבי רבי ינאי אמרי: ינון שמו.
ינון שמו - כמו ינאי כל אחד היה דורש אחר שמו:
שנאמר: (תהלים עב, יז) "יהי שמו לעולם לפני שמש, ינון שמו".
לפני שמש - עד שלא נברא היה שמו ינון והיינו אחד מז' דברים שעלו במחשבה ליבראות:
דבי רבי חנינה אמר: חנינה שמו.
שנאמר: (ירמיהו טז, יג) "אשר לא אתן לכם חנינה".
ולא אתן להם חנינה - עדיין לא יבא משיח:
ויש אומרים: מנחם בן חזקיה שמו.
מנחם - בן חזקיה:
שנאמר: (איכה א, טז) "כי רחק ממני מנחם משיב נפשי".
ורבנן אמרי: חיוורא דבי רבי שמו.
חיוורא דבי רבי - מצורע של בית רבי:
שנאמר: (ישעיהו נג, ד) "אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם, ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלהים ומעונה".
אמר רב נחמן: אי מן חייא הוא - כגון אנא.
שנאמר: (ירמיהו ל, כא) "והיה אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא".
אמר רב: אי מן חייא הוא - כגון רבינו הקדוש.
אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש - אם משיח מאותן שחיים עכשיו ודאי היינו רבינו הקדוש דסובל תחלואים וחסיד גמור הוה כדאמרינן בבבא מציעא (דף פה.) ואם היה מאותן שמתו כבר היה דניאל איש חמודות שנדון ביסורין בגוב אריות וחסיד גמור היה והאי כגון לאו דווקא ל"א כגון רבינו הקדוש כלומר אם יש דוגמתו בחיים היינו רבינו הקדוש ואם דוגמא הוא למתים היינו כגון דניאל איש חמודות:
אי מן מתיא הוא - כגון דניאל איש חמודות.
אמר רב יהודה אמר רב: עתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד להם דוד אחר.
דוד אחר - שעתיד למלוך עליהם:
שנאמר: (ירמיהו ל, ט) "ועבדו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם". "הקים" לא נאמר אלא "אקים".
אקים - הקים לא נאמר אלא אקים:
א"ל רב פפא לאביי: והכתיב: (יחזקאל לז, כה) "ודוד עבדי נשיא להם לעולם"?
כגון קיסר ופלגי קיסר.
כגון קיסר ופלגי קיסר - מלך ושני לו כן דוד החדש מלך כדכתיב ודוד מלכם אשר אקים ודוד המלך שני לו כדכתיב נשיא להם ולא כתוב מלך:
דרש רבי שמלאי: מאי דכתיב: (עמוס ה, יח) "הוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם יום ה' הוא חשך ולא אור"?
משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור
עטלף - קלבא שורי"ץ בלע"ז ואין לה עינים:
א"ל תרנגול לעטלף: "אני מצפה לאורה - שאורה שלי היא.
שאורה שלי הוא - שיש לי עינים לראות ונמצאתי נהנית בה כך ישראל מצפין לגאולה שיום ה' יהיה להם אור אבל העובדי כוכבים למה מקוים אותו הרי הוא להם חשך ולא אור:
ואתה למה לך אורה?