דקאתי מיהודה.
דקא אתי מיהודה - דקאמר לו דוד ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי שהיה קורא לאחיתופל מיודעי קרובי שהיה משבט יהודה כדוד:
"מואב סיר רחצי" - זה גחזי שלקה על עסקי רחיצה.
מואב סיר רחצי - דוד דקא אתי ממואב:
סיר רחצי: גחזי שסר ונצטרע על עסקי רחיצה:
"על אדום אשליך נעלי" - זה דואג האדומי.
על אדום אשליך נעלי - אנעיל אותם בגן עדן:
"עלי פלשת התרועעי" - אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע: אם יבא דוד שהרג את הפלשתי והוריש את בניך גת, מה אתה עושה לו?
אם יבא דוד שהרג את הפלשתי - ויצעק לפניך על שאתה נותן חלק לדואג ואחיתופל לעוה"ב מה אתה עושה להפיס דעתו שהם היו שונאין אותו:
אמר להן עלי לעשותן ריעים זה לזה.
אמר להם - עלי לפייסן ולעשותן ריעים ואהובים זה לזה והיינו התרועעי לשון ריעות:
(ירמיהו ח, ה) "מדוע שובבה העם הזה, ירושלים משובה נצחת וגו'".
אמר רב: תשובה נצחת השיבה כנסת ישראל לנביא.
אמר להן נביא לישראל: "חזרו בתשובה, אבותיכם שחטאו - היכן הם"?
אמרו להן: "ונביאיכם שלא חטאו - היכן הם?"
שנאמר: (זכריה א, ה) "אבותיכם איה הם, והנביאים הלעולם יחיו".
אמר להן: (אבותיכם) חזרו והודו.
שנאמר: (זכריה א, ו) "אך דברי וחוקי אשר צויתי את עבדי הנביאים וגו'".
שמואל אמר:
ושמואל אמר מאי תשובה נצחת - כה"ג [באו] עשרה בני אדם וכו':
באו עשרה בני אדם וישבו לפניו. אמר להן: "חזרו בתשובה".
אמרו לו: "עבד שמכרו רבו, ואשה שגרשה בעלה - כלום יש לזה על זה כלום?"
עבד שמכרו רבו - ומאחר שמכרנו הקב"ה לנבוכדנצר וגרשנו מעליו יש לו עלינו כלום:
אמר לו הקב"ה לנביא: "לך אמור להן: (ישעיהו נ, א) "איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעכם שלחה אמכם"".
והיינו דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב? "דוד עבדי", (ירמיהו מג, י) "נבוכדנצר עבדי"?
מאי דכתיב ודוד עבדי נבוכדנצר עבדי - שקראו לאותו רשע עבד כמו שקראו לדוד דכתיב בסוף ירמיה (מב) הנני שולח ולקחתי את נבוכדנצר עבדי לא מפני שדומה זה לזה אלא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתידין ישראל לומר כבר מכרנו הקב"ה לנבוכדנצר לפיכך הקדים הקב"ה וקרא עבדי לנבוכדנצר כדי להחזיר להן תשובה:
גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שעתידין ישראל לומר כך, לפיכך הקדים הקב"ה וקראו עבדו. עבד שקנה נכסים -עבד למי? נכסים למי?
עבד למי נכסים למי - כלומר נבוכדנצר עבדי הוא וכל מה שקנה לי הוא ועדיין לא יצאתם מרשותי:
(יחזקאל כ, לב) "והעולה על רוחכם, היה לא תהיה. אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות, לשרת עץ ואבן, חי אני נאם ה' אלהים, אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם".
והעולה על רוחכם היה לא תהיה - כל מה שאתם סבורים לא יהיה:
אמר רב נחמן: כל כי האי ריתחא לירתח רחמנא עלן, ולפרוקינן.
כל כי האי ריתחא - מי יתן ויבא לנו זה הכעס בחימה שפוכה אמלוך עליכם שיגאלנו בעל כרחנו וימלוך עלינו:
(ישעיהו כח, כו) "ויסרו למשפט אלהיו יורנו".
אמר רבה בר בר חנה:
א"ר אבא בר כהנא - היינו תשובה נצחת דאמרו ליה אלהים יורנו שאין אנו יכולין ליסר אותו:
אמר להן נביא לישראל: "חזרו בתשובה".
אמרו לו: "אין אנו יכולין, יצר הרע שולט בנו".
אמר להם: "יסרו יצריכם".
אמרו לו: "אלהיו יורנו":
ארבעה הדיוטות בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי:
"בלעם" - בלא עם.
בלא עם - שאין לו חלק עם עם:
דבר אחר: "בלעם" - שבלה עם.
שבלה עם - שבלבל ישראל בעצתו שהשיאו לבלק כדבעינן למימר לקמן והפיל מהם כ"ד אלפים:
"בן בעור" - שבא על בעיר.
בעור שבא על בעיר - שבא על אתונו כמו בהמה דמתרגמינן בעיר:
תנא: הוא "בעור" הוא "כושן רשעתים" הוא "לבן הארמי".
"בעור" - שבא על בעיר.
"כושן רשעתים" - דעבד שתי רשעיות בישראל.
אחת בימי יעקב.
אחת בימי יעקב - שרדף אחריו ובקש לעקור הכל:
ואחת בימי שפוט השופטים.
ואחת בימי שופטים - לאחר מיתת יהושע דכתיב (שופטים ג) ויחר אף ה' בישראל ויתנם ביד כושן רשעתים:
ומה שמו? לבן הארמי שמו.
כתיב: (במדבר כב, ה) "בן בעור", וכתיב: (במדבר כד, ג) "בנו בעור"?
בנו בעור - משמע בעור בנו של בלעם היה:
אמר רבי יוחנן: אביו בנו הוא לו בנביאות.
בנו הוא - לבלעם בנביאות שבלעם גדול מאביו היה בנביאות:
בלעם הוא דלא אתי לעלמא דאתי, הא אחריני אתו.
הא שאר נכרים אתו - כלומר מדקא חשיב תנא דמתניתין דבלעם שהיה נכרי בהדי הדיוטות וקאמר דאין לו חלק מכלל דשאר נכרים יש להם חלק:
מתניתין מני רבי יהושע היא.
מתניתין מני וכו' - א"ל ר' יהושע אלו נאמר ישובו רשעים לשאולה בכל הגוים משמע כדקאמרת השתא דכתיב כל גוים שכחי אלהים לא משמע אלא אותן השוכחים אלוה כגון בלעם [ושכמותו] אבל אחריני אתו כדאמרינן בריש פרקין (דף צא:) ורעו זרים צאנכם ובני נכר אכריכם לעולם הבא:
דתניא: ר"א אומר: (תהלים ט, יח) "ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים".
"ישובו רשעים לשאולה" - אלו פושעי ישראל.
"כל גוים שכחי אלהים" - אלו פושעי עובדי כוכבים. דברי ר"א.
אמר לו ר' יהושע: (א)וכי נאמר: "בכל גוים", והלא לא נאמר אלא: "כל גוים שכחי אלהים"?
אלא: "ישובו רשעים לשאולה" מאן נינהו? "כל גוים שכחי אלהים".
מאי נינהו כל גוים שכחי אלהים - דמשום הכי בורר הקב"ה הרשעים שבהם ונותן אותם בגיהנם ואין להם חלק לעתיד אבל השאר יש להם חלק:
ואף אותו רשע נתן סימן בעצמו.
ואף אותו רשע נתן סימן בעצמו - שאין לו חלק לעתיד:
אמר: (במדבר כג, י) "תמות נפשי מות ישרים".
אם תמות נפשי מות ישרים - "תהא אחריתי כמוהו".
תמות נפשי מות ישרים - אם ימות מיתת עצמו תהא אחריתי כמוהו דודאי יש לו חלק עמהם:
ואם לאו - "הנני הולך לעמי".
ואם לאו - דלא ימות אלא יהרג הנני הולך לעמי לגיהנם:
"וילכו זקני מואב וזקני מדין". תנא: מדין ומואב לא היה להם שלום מעולם.
לא היה להם שלום - דכתיב המכה את מדין בשדה מואב:
משל לשני כלבים שהיו בעדר, והיו צהובין זה לזה.
צהובין - כעוסין כאדם שכועס פניו צהובין:
בא זאב על האחד, אמר האחד: "אם איני עוזרו היום, הורג אותו, ולמחר בא עלי".
הלכו שניהם והרגו הזאב.
אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי: כרכושתא ושונרא עבדו הלולא מתרבא דביש גדא.
כרכושתא - חולדה:
כרכושתא ושונרא - אין להם שלום מעולם:
ביש גדא - מזל רע:
(במדבר כב, ח) "וישבו שרי מואב עם בלעם". ושרי מדין להיכן אזול?
כיון דאמר להו: (במדבר כב, ח) "לינו פה הלילה והשבותי אתכם דבר".
אמרו: כלום יש אב ששונא את בנו?
כלום יש אב ששונא את בנו - שהוא סבור שיאמר לו הקב"ה קלל את בני דקאמר בלעם לינו פה [הלילה]:
אמר רב נחמן: חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני.
חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני - דאהני ליה מה שהחציף פניו לומר לשלוחי בלק לינו פה שאמר לו הקב"ה בתחילה לא תלך והדר אמר לך:
מעיקרא כתיב: "לא תלך עמהם", ולבסוף כתיב: "קום לך אתם".
אמר רב ששת: חוצפא מלכותא בלא תאגא היא.
מלכותא בלא תגא - כלומר שררה גדולה ואינו חסר אלא כתר מלכות:
דכתיב (שמואל ב ג, לט) "ואנכי היום רך ומשוח מלך, והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני וגו'".
אנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה קשים ממני - כלומר איני גדול מהם אלא משיחת מלכות:
א"ר יוחנן: בלעם חיגר ברגלו אחת היה. שנאמר: (במדבר כג, ג) "וילך שפי".
שפי - כמו (חולין דף נד:) בוקא דאטמא דשף מדוכתיה:
שמשון בשתי רגליו. שנאמר: (בראשית מט, יז) "שפיפון עלי אורח הנושך עקבי סוס".
שפיפון - משמעו שתים:
בלעם סומא באחת מעיניו היה. שנאמר: (במדבר כד, ג) "שתום העין".
שתום העין - שתום פתוח כמו שתומו ניכר כלומר עינו אחת פתוחה מכלל דהאחרת סתומה והכי נמי מתרגמינן דשפיר חזי אית דמפרשי שתום כמו סתום ולאו מילתא היא:
קוסם באמתו היה. כתיב הכא: "נופל וגלוי עינים". וכתיב התם: (אסתר ז, ח) "והנה המן נופל על המטה וגו'".
קוסם באמתו - כגון מעלה בזכורו:
איתמר: מר זוטרא אמר: קוסם באמתו היה.
מר בריה דרבינא אמר: שבא על אתונו.
מ"ד: קוסם באמתו היה - כדאמרן.
ומ"ד: בא על אתונו היה - כתיב הכא: (במדבר כד, ט) "כרע שכב". וכתיב התם: (שופטים ה, כז) "בין רגליה".