דף קט,ב
דאית ליה תורא נשקול חד משכא, דלית ליה תורא נשקול תרי משכי.
דאית ליה תורא - כך היה מנהגם של אנשי סדום, מי שהיה לו שור אחד רועה כל בהמות העיר יום אחד, ומי שאין לו בהמה מגלגלין עליו לרעות שני ימים:
אמרו ליה, מאי האי?
אמר להו, סוף דינא, כתחילת דינא. מה תחילת דינא, דאית ליה תורא מרעי חד יומא, דלית ליה תורי מרעי תרי יומי, אף סוף דינא, דאית ליה חד תורא, לשקול חד, דלית ליה תורא, לשקול תרי.
אמר להו - יתמי למרי דתורא דאית ליה חד תורא כו':
דעבר במברא, ניתיב חד זוזא, דלא עבר במברא ניתיב תרי.
דעבר במברא - שהמעברות שלהם מימיו עזין והיו דנין כך:
דלא עבר במברא - אלא בא דרך אחר:
דהוה ליה [דרא] דלבני, אתי כל חד וחד, שקל' חדא. א"ל אנא חדא דשקלי.
דהוה ליה דרא דלבני - מי שהיו לו שורת לבנים ומגבל ועושה אותן, היה בא כל חד וחד ונוטל אחת:
דהוה שדי תומי או שמכי, אתו כל חד וחד שקיל חדא.
שדי תומי או שמכי - מי שהיה מפזר ושוטח לפניו שומים או בצלים ליבשן כל אחד ואחד היה נוטל אחת:
א"ל אנא חדא דשקלי.
אומר לו - לנגזל מה חסרתי לך לא לקחתי ממך אלא שום אחד, ונמצא קרח מכאן ומכאן:
ארבע דייני היו בסדום, שקראי, ושקרוראי, זייפי, ומצלי דינא.
זייפא - ומצלי דין:
דמחי ליה לאיתתא דחברי' ומפלא ליה, אמרי ליה, יהבה ניהליה, דניעברה ניהליך.
יהבה ניהליה - וישכב עמה עד שתהיה מעוברת:
דפסיק ליה לאודנא דחמרא דחבריה, אמרו ליה, הבה ניהליה עד דקדחא.
עד דקדחא - עד שתצמח אזנו:
דפדע ליה לחבריה, אמרי ליה, הב ליה אגרא דשקל לך דמא.
דפדע - עשה לו פצע, כמו פדעת במסכת עבודה זרה (כח, א) כפרדור"א בלעז:
דעבר במברא, יהיב ארבעה זוזי, דעבר במיא יהיב תמני זוזי.
דעבר במיא - עובר ברגליו במים:
זימנא חדא, אתא ההוא כובס איקלע להתם, אמרו ליה הב ד' זוזי.
אמר להו, אנא במיא עברי.
אמרו ליה, א"כ הב תמניא, דעברת במיא.
לא יהיב.
פדיוהו.
אתא לקמיה דדיינא, א"ל, הב ליה אגרא דשקיל לך דמא, ותמניא זוזי דעברת במיא.
אליעזר עבד אברהם איתרמי התם, פדיוהי.
אתא לקמיה דיינא, א"ל, הב ליה אגרא דשקל לך דמא.
שקל גללא, פדיוהי איהו לדיינא.
גללא - מקל, לישנא אחרינא אבן:
אמר מאי האי?
א"ל אגרא דנפק לי מינך, הב ניהליה להאי, וזוזי דידי כדקיימי קיימי.
אמר ליה - דיינא לאליעזר מאי האי אמר ליה אליעזר אגרא דמחייבת לי דשקלי לך דמא, הב ליה לההוא גברא דשקל לי דמא, וזוזי דידי כדקיימי קיימי, לישנא אחרינא הכי גרסינן ולואי כדקאי קאי, כך אמר ליה דיין מי יתן שהייתי כבתחילה:
הויא להו פורייתא דהוו מגני עלה אורחין. כי מאריך, גייזי ליה. כי גוץ, מתחין ליה.
כי אריך גייצו ליה - כשהאורח ארוך יותר מן המטה מקצרין אותו בסכין, גייצי לשון גוץ, כן שמעתי, ואית דגרסי גיידי ליה:
ומתחין ליה - עד דמתפרקי אבריו:
אליעזר עבד אברהם אקלע להתם. אמרו ליה, קום גני אפוריא.
אמר להון, נדרא נדרי מן יומא דמיתת אמא, לא גנינא אפוריא.
כי הוה מתרמי להו עניא, יהבו ליה כל חד וחד דינרא, וכתיב שמיה עליה.
וכתיב שמיה עילויה - כדי שיכיר כל אחד ואחד דינר שלו ויחזור ויטלנו:
וריפתא לא הוו ממטי ליה. כי הוה מית, אתי כל חד וחד שקיל דידיה.
ורפתא לא ממטו ליה - התנו ביניהם שלא יתנו לו פת כדי שימות ברעב, וכשמת אזיל כל חד וחד ושקיל לדינרא דידיה:
הכי אתני בינייהו. כל מאן דמזמין גברא לבי הילולא, לשלח גלימא.
הכי אתנו בהדייהו כל מאן דמזמן - אכסניא לבי הלולא:
לשלחו לגלימיה - יפשיטו את בגדי אותו האיש שהזמינו:
הוי האי הילולא, אקלע אליעזר להתם. ולא יהבו ליה נהמא.
כי בעי למסעד, אתא אליעזר ויתיב לסיפא דכולהו.
ואתא אליעזר - עבד אברהם:
ויתיב אסיפא דכולהו - הלך וישב בסוף כולם:
אמרו ליה, מאן אזמנך להכא.
אמרו ליה מאן אזמנך להכא:
א"ל, לההוא [דיתיב] אתה זמנתן.
אמר להם - אליעזר למאן דיתיב גביה את זמנתני להכא:
[אמר, דילמא שמעי בי דאנא אזמינתיה, ומשלחי ליה מאניה דהאי גברא]. שקל גלימיה ההוא דיתיב גביה, ורהט לברא.
שקל גלימיה - דיתיב לגביה ורהט לברא, שהיה מתיירא שלא ישמעו אנשי המקום שאליעזר אמר שהוא זימנו ולישלחו למאניה, הלך וישב לו אצל השני ואמר כמו כן, וכן לכל אחד ואחד עד דאזלי כולהו ואכל אליעזר כל הסעודה:
וכן עבד לכולהו.
עד דנפקי כולהו, ואכלא איהו לסעודתא.
הויא ההיא רביתא, דהות קא מפקא ריפתא לעניא, בחצבא.
רביתא - נערה:
בחצבא - בתוך כד שלה כשיוצאת לשאוב מים:
איגלאי מלתא.
שפיוה דובשא, ואוקמוה על איגר שורא, אתא זיבורי ואכלוה.
שפיוה - סכו אותה:
איגר שורא - על גג החומה:
והיינו דכתיב, (בראשית יח) "ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה". ואמר רב יהודה אמר רב, על עיסקי ריבה:
כי רבה - על עסקי ריבה:
"מרגלים אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר, (במדבר יד) "וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה"".
"וימותו", בעולם הזה במגפה לעולם הבא:
"עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא" שנאמר, (במדבר טז) "ותכס עליהם הארץ", בעולם הזה, "ויאבדו מתוך הקהל", לעולם הבא. דברי ר"ע.
רבי אליעזר אומר, עליהם אמר הכתוב, (שמואל א ב) "ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל"":
ת"ר, עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא. שנאמר, "ותכס עליהם הארץ", בעולם הזה. "ויאבדו מתוך הקהל", לעולם הבא. דברי רבי עקיבא.
רבי יהודה בן בתירא אומר, הרי הן כאבידה המתבקשת. שנאמר, (תהילים קיט) "תעיתי כשה אובד בקש עבדך, כי מצותיך לא שכחתי":
ר' יהודה בן בתירא אומר ויאבדו הרי הן כאבידה המתבקשת - ובאין לעולם הבא, שכך אמר דוד על בני קרח תעיתי כשה אובד בקש עבדך, הם תעו כשה אובד, ואתה ברחמיך הרבים בקש עבדך ותביאם לעולם הבא:
מצותיך לא שכחתי - שקיימו כל מצותיך, כדכתיב (במדבר טז) כי כל העדה כולם קדושים:
(במדבר טז) "ויקח [קרח]", אמר ריש לקיש, שלקח מקח רע לעצמו.
מקח רע - התחיל בקטטה:
"קרח", שנעשה קרחה בישראל.
שעשה קרחה בישראל - שנבלעו:
"בן יצהר", בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים.
שהרתיח - שהכעיס:
"בן קהת", בן שהקהה שיני מולידיו.
הקהה שיני מולידיו - שנתביישו אבותיו במעשיו הרעים:
"בן לוי", בן שנעשה לויה בגיהנם.
וליחשוב נמי "בן יעקב", בן שעקב עצמו לגיהנם?
אמר רב שמואל בר רב יצחק, יעקב ביקש רחמים על עצמו. שנאמר, (בראשית מט) "בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי".
בקש רחמים על עצמו - שלא יהא נמנה עמהם:
"בסודם אל תבא נפשי", אלו מרגלים.
אלו מרגלים - דלא כתיב בהן פלוני בן יעקב:
"ובקהלם אל תחד כבודי", זה עדת קרח.
"דתן", שעבר על דת אל.
"אבירם", שאיבר עצמו מעשות תשובה.
שאיבר לבבו - חזק לבבו כמו (ישעיהו מו) אבירי לב:
"ואון", שישב באנינות.
שישב באנינות - שעשה תשובה על שהיה עמהם תחילה בעצה:
"פלת", שנעשו לו פלאות.
נעשו לו פלאות - (שפירש) [שניצל] מהם:
"בן ראובן"" בן שראה והבין.
ראה והבין - שאין מנהגן כשורה ופירש מהם:
אמר רב, און בן פלת, אשתו הצילתו.
אמרה ליה, מאי נפקא לך מינה. אי מר רבה, אנת תלמידא, ואי מר רבה, אנת תלמידא.
אי מר רבה - אם ינצח משה מכל מקום אתה תלמיד, ואם קרח מנצח אתה תלמיד, מה לך בשררה זו:
אמר לה, מאי אעביד? הואי בעצה, ואשתבעי לי בהדייהו?
הואי בעצה - אני הייתי עמהן בעצה, ונשבעתי להם שאם יקראוני אלך עמהם:
אמרה ליה, ידענא, דכולה כנישתא קדישתא נינהו. דכתיב, (במדבר טז) "כי כל העדה כולם קדושים".
דכולה כנישתא קדישין - כולם צנועים וקדושים, ולא יכנסו אלי אם אני פרועה:
אמרה ליה, תוב, דאנא מצילנא לך.
אשקיתיה חמרא, וארויתיה, ואגניתיה גואי.
אותבה על בבא