אלא בחדא התראה - מי מחייב.
ה"ג אלא בחדא התראה - ולא גרסינן בבת אחת אלא דאתרו ביה חדא התראה ואתא איהו וקרח בזה אחר זה מי מיחייב והתנן כו' אינו חייב אלא אחת הואיל ולא אתרו בו אלא חדא התראה ואע"ג דשתייתו בזה אחר זה היא דשתייה בבת אחת כל היום ליכא:
והתנן: נזיר שהיה שותה יין כל היום - אינו חייב אלא אחת.
אמרו לו: אל תשתה אל תשתה, והוא שותה - חייב על כל אחת ואחת.
אל תשתה אל תשתה - מתרין בו לכל שתייה ושתייה:
לא צריכא: דסך חמש אצבעותיו נשא,
נשא - פירוש סם שמשיר את השיער והסך ממנו אינו צומח שיער בגופו:
ואותבינהו בבת אחת - דהויא ליה התראה לכל חדא וחדא.
ואותבינהו בבת אחת - בה' מקומות דהוו להו ה' קריחות ובחדא התראה דכיון דבבת אחת קא עביד מאי חזית דחיילא התראה אהאי אצבע טפי מהאי והתראת ספק לא מיחשבא דהתראה אכולהו אצבעות שדיא ומנחא ולאלתר מתברר לו אם חושש להתראתו או לא:
וכמה שיעור קרחה?
רב הונא אומר: כדי שיראה מראשו.
שיראה מראשו - שיראה מבשר הראש ערום:
רבי יוחנן אומר משום ר"א ברבי שמעון: כגריס.
כתנאי.
כמה שיעור קרחה?
(רשב"א) כגריס.
אחרים אומרים: כדי שיראה מראשו.
אמר רב יהודה בר חביבא: פליגי בה תלתא תנאי.
אמר רב יהודה בר חביבא פליגי בה תלתא תנאי - איכא דמפיק שתי שערות ומעייל כעדשה:
חד אומר: כגריס.
וחד אומר: כדי שיראה מראשו.
וחד אומר: כשתי שערות.
ואיכא דמפיק שתי שערות, ומעייל בכעדשה.
וסימנך בהרת כגריס ומחיה בכעדשה.
וסימנך - דלא תימא מפיק כגריס ומעייל כעדשה משנה זו בהרת כגריס ומחיה כעדשה דהכא נמי בשעורי קרחה איכא כגריס וכעדשה ומהשתא ידעינן דלא אפיקנא אלא שתי שערות דיראה מראשו לא הוו צריכים לאפוקי דשוה הוא לדברי כולם דאין זה שיעור קצוב:
הכי גרסינן תנא הנוטל מלא פי הזוג בשבת ולא גרסינן תניא:
תנא: הנוטל מלא פי הזוג בשבת - חייב.
פי הזוג - חודן של מספרים:
וכמה מלא פי הזוג - אמר רב יהודה: שתים.
והתניא: לקרחה שתים?
אימא: וכן לקרחה שתים.
אימא וכן לקרחה שתים - ולפרושי אתא:
תניא נמי הכי: הנוטל מלא פי הזוג בשבת - חייב.
וכמה מלא פי הזוג - שתים.
רבי אליעזר אומר: אחת.
ומודים חכמים לרבי אליעזר: במלקט לבנות מתוך שחורות אפילו אחת שהוא חייב.
במלקט - שערות לבנות מתוך שחורות דכיון דאדם מקפיד על שער לבן אחד שבין שערותיו שחורות כדי שלא יראה זקן אמרינן דכשהוא מלקט אותו מבין השחורות מלאכה חשובה היא לו וחייב משום גוזז כיון דחייש לגזיזה זו. שחורות מתוך לבנות לא גרסינן:
ודבר זה אפילו בחול אסור.
אף בחול אסור - שמתנאה עצמו בנויי אשה:
משום שנאמר: (דברים כב, ה) לא ילבש גבר שמלת אשה:
והמקיף פאת ראשו וכו':
ת"ר: פאת ראשו - סוף ראשו.
ואיזהו סוף ראשו?
ואיזהו סוף ראשו - באיזה ענין יהא מקיף סוף הראש שיהא חייב בבל תקיפו:
זה המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו.
המשוה צדעיו לאחורי אזנו - ולפדחתו. אחורי אזנו אין שיער כלום וכך במצחו אין שיער כלום אבל בצדעיו שבאמצע יש שיער ואם הוא משוה ונוטל כל השיער שבצדעיו למדת אחורי אזנו ופדחתו זהו מקיף סוף הראש:
תני תנא קמיה דרב חסדא: אחד המקיף ואחד הניקף - לוקה.
אמר ליה: מאן דאכיל תמרי בארבילא לקי?
דאכיל תמרי בארבילא - האוכל תמרים בכברה יהא לוקה בתמיה כלומר ניקף מה פשע שהוא לוקה לאו שאין בו מעשה הוי ולא לילקי:
דאמר לך מני - רבי יהודה היא, דאמר: לאו שאין בו מעשה - לוקין עליו.
דאמר לך מני - השואל לך כמאן קאמרת ניקף לוקה אימא ליה ר' יהודה היא דאמר לעיל (דף ד: טז.) לאו שאין בו מעשה לוקין והיינו לאו שאין בו מעשה דניקף הוא דקא עבר אלאו דלא תקיפו דשמעינן לקרא הכי לא תקיפו לא תניחו להקיף דמניח להקיף כמקיף א"נ מדאפקיה בלשון רבים דכתיב לא תקיפו משמע דאתרי קא מזהר רחמנא ניקף ומקיף:
רבא אומר: במקיף לעצמו, ודברי הכל.
רבא אמר - לא צריכת לאוקומי כר' יהודה הך ברייתא דתני תנא קמיה דרב חסדא דקיימא במקיף את עצמו וקמ"ל דחייב תרתי משום מקיף ומשום ניקף דסד"א לא לילקי אלא חדא קמ"ל:
ודברי הכל - דלא צריך לתרוצי ר' יהודה היא:
רב אשי אומר: במסייע. ודברי הכל:
מסייע - מזמין השערות למקיף:
והמשחית פאת זקנו:
ת"ר: פאת זקנו - סוף זקנו.
ואיזהו סוף זקנו - שבולת זקנו:
שיבולת זקן - כולהו חמש פאות דקא חשיב במתניתין בכלל שיבולת הם:
והמשרט שריטה אחת וכו':
ת"ר: (ויקרא יט, כח) ושרט - יכול אפילו שרט על ביתו שנפל, ועל ספינתו שטבעה בים - ת"ל: (ויקרא יט, כח) לנפש - אינו חייב אלא על המת בלבד.
ומנין למשרט חמש שריטות על מת אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת. ת"ל: ושרט - לחייב על כל שריטה ושריטה.
ת"ל ושרט - דמצי למיכתב לנפש לא תשרטו במקום ושרט לנפש לא תתנו לשון אחר ת"ל ושרט מריבויא דוי"ו:
רבי יוסי אומר: מנין למשרט שריטה אחת על ה' מתים שהוא חייב על כל אחת ואחת?
ר' יוסי אומר כו' - ר' יוסי מוסיף חיובי:
ת"ל: לנפש - לחייב על כל נפש ונפש.
והא אפיקתיה לביתו שנפל ולספינתו שטבעה בים?
הא אפיקתיה לביתו שנפל - והא ודאי ר' יוסי לא פליג בההיא דהיאך יהא מוציא הפסוק מידי פשוטו: