שאני קטורת דלא בר רעיה היא.
אלא רבנן דפרה.
דלמא שאני פרה דדמיה יקרין?
ואלא רבנן דאמרו לו.
אלא רבנן דאמרו לו - במתני' והכי אמרי ליה הואיל ואין כפרתן שוה ולית לך לב ב"ד מתנה שאם אבד בזה יקריב לזה לכפרה אחרת היאך הן קריבין:
ממאי דר' יהודה היא, והכי קאמר ליה: בשלמא לדידי דאמינא לב ב"ד מתנה עליהן, אמטו להכי יקרבו.
ממאי דר' יהודה - קאמר ליה דאית ליה נמי אין כפרתן שוה כר"ש ומשום לב ב"ד מתנה הוא דקא מותיב לה והכי קאמר ליה בשלמא כו':
אלא לדידך דאמרת לא - אמאי יקרבו.
דלמא ר"מ היא,
דלמא ר"מ - קאמר לה דאית ליה כפרתן שוה והכי קאמר ליה כו':
והכי קאמר ליה: בשלמא לדידי, דאמינא כל השעירים כפרתן שוה, מש"ה יקרבו.
אלא לדידך, אמאי יקרבו?
אלא ר' יוחנן גמרא גמיר לה: לדברי ר"ש - אין נפדין. לדברי חכמים - נפדין.
ולר"ש דלית ליה לב ב"ד מתנה עליהן - מאי עבדין להו?
מאי עביד להו' - לתמידין שלא הוצרכו לצבור:
א"ר יצחק א"ר יוחנן: מקיצין בהן את המזבח.
מקיצין בהן את המזבח - כשהמזבח בטל מקריבין אותו עולה לנדבת צבור כדשמעינן ליה לר"ש דאמר במתני' גבי שעיר שלא קרב בזה יקרב בזה משום טעמא דכולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו אלמא אע"ג דלאו היינו דההיא כפרה גופה כיון דשייכא במקצתה קרב לה ה"נ אלו שלוקחו לצורך תמידין ולא הוצרכו יקרבו לקיץ המזבח שהרי לשם עולה הופרשו וקיץ נמי עולה הוא ולקמן מפרש מהו לשון קיץ:
א"ר שמואל בר רב יצחק ומודה ר"ש בשעירי חטאת, שאין מקיצין בגופן אלא בדמיהן.
מודה ר"ש בשעירי חטאות - שנקנו מתרומת הלשכה של שנה זו וניתותרו כגון שעיר של ר"ח אדר שאבד ונמצא בניסן שאינו ראוי ליקרב עוד לחובת צבור והרי הוא לקיץ המזבח מודה הוא שאין מקיצין בגופו ליקרב הוא עולה אלא בדמיו שירעה ולכשיומם יקחו בדמיו עולה לקיץ המזבח:
הכא, הוא דמעיקרא עולה והשתא עולה. אבל התם, דמעיקרא חטאת והשתא עולה - גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה.
התם - הוא גבי תמידים שלא הוצרכו קאמר ר"ש דמקיצים בגופן דמעיקרא לשם עולה נלקחו והשתא נמי לעולה קרבי:
אבל הכא גזירה לאחר כפרה אטו קודם כפרה אי מכשרת חטאת צבור - ליקרב עולה לאחר שנתכפרו צבור באחר וניתן זה לקיץ המזבח אתי לאכשורי נמי לעולה קודם כפרה שסתמו לשם חטאת עומד:
אמר אביי: אף אנן נמי תנינא:
אף אנן נמי תנינא - לר"ש דאין מקיצים בגופי חטאות שניתותרו ואף שמקיצין בדמיהן:
פר ושעיר של יוה"כ שאבדו, והפריש אחרים תחתיהם. וכן שעירי ע"ז שאבדו, והפריש אחרים תחתיהן - כולן ימותו. דברי ר' יהודה.
ר' אלעזר ור"ש אומרים: ירעו עד שיסתאבו, וימכרו, ויפלו דמיהן לנדבה - שאין חטאת צבור מתה.
ואמאי? נקרבו אינהו גופייהו עולה? אלא לאו ש"מ גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה.
אמר רבא: אף אנן נמי תנינא: והשני ירעה עד שיסתאב, וימכר, ויפלו דמיו לנדבה.
והשני ירעה - במסכת יומא (דף סב.) גבי שני שעירי יוה"כ שמת המשתלח והוצרכו להביא שני שעירים אחרים ולהגריל עליהם וישתלח האחד ונמצאו שנים לשם אחד מזוג ראשון ואחד מזוג שני אחד יקרב לשעיר הנעשה בפנים והשני ירעה ויפלו דמיו לנדבה שאין חטאת צבור מתה ומאן שמעת ליה דאמר אין חטאת צבור מתה ר"ש וקאמר ירעה ולא קאמר יקרב לנדבה וכל יפלו לנדבה דקאמר ר"ש בכל דוכתא לקיץ המזבח הוא:
ואמאי? יקרב איהו גופיה עולה? אלא לאו ש"מ גזרה אחר כפרה אטו לפני כפרה.
אמר רבינא: אף אנן נמי תנינא: אשם שמתו בעליו או שנתכפרו בעליו - ירעה עד שיסתאב, וימכר, ויפלו דמיו לנדבה.
אשם שמתו בעליו או שנתכפרו - באחר דאילו בחטאת כי האי גוונא מתה באשם רועה דהכי גמרינן בהלכתא כל שבחטאת מתה באשם רועה וכל הרועין דמיהן נופלים לנדבה שכן מדרשו של יהוידע הכהן במס' תמורה (דף כג:):
רבי אליעזר אומר: ימות.
ר"א אומר ימות - ר"א אית ליה אשם כחטאת לכל דבר אף שאם שחטו שלא לשמו פסול בפ"ק דזבחים (דף ב.) וכן לענין שאם נכנס דמו להיכל פסול:
רבי יהושע אומר: יביא בדמיו עולה.
רבי יהושע אומר יביא בדמיו עולה - בעל האשם יביא בדמיו עולה והתם מפרש והלא אף נדבה עולה היא מה בין דברי רבי יהושע לדברי חכמים אלא בזמן שהיא באה נדבת יחיד סומך עליה ושוחטה ונסכיה קרבין משלו ובזמן שהיא באה נדבת צבור אינו סומך עליה ונסכיה קריבין משל צבור:
וליקרב הא גופא עולה? אלא לאו, גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה.
שמע מינה.
תניא נמי הכי:
תניא נמי הכי - כדאמר לעיל מותרות לר"ש מקיצין בהן את המזבח:
מה הן מביאין מן המותרות
מה הן מביאין מן המותרות - של צבור שנתותרו משנה לשנה: