הזיד בשבועת הפקדון והתרו בו מהו - חייב קרבן או מלקות או שניהן וגבי שבועת העדות אע"ג דחייב נמי מזיד כשוגג ליכא למיבעי הך בעיא משום דאין התראת ודאי בשבועת  העדות דמי יודע שהם יודעים לו עדות ויכול להתרות בו:

לא אשכחן מזיד דמייתי קרבן - לאו דוקא כל התורה קאמר שהרי ד' מביאין על הזדון כשגגה הבא על השפחה ונזיר שנטמא ושבועת העדות ושבועת הפקדון: ה"ג אמרו ליה תנינא  חמורה הימנה שבועת הפקדון שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה אשם בכסף שקלים מדקאמר על זדונה מכות מכלל דאתרו ביה וקאמר מכות אין קרבן לא ומאי חומרא דניחא ליה לאיניש דמייתי קרבן ולא לילקי אמר להו רבא בר איתי מאן תנא שבועת הפקדון לא ניתן זדונה לכפרה רבי שמעון היא אמר להו רב כהנא בר מינה דההיא דאנא תנינא והכי תנינא לה אחד זדונה ואחד שגגתה אשם בכסף שקלים ומאי חומרא דאילו התם חטאת בת דנקא והכא אשם בכסף שקלים וליגמר מינה התם בדלא אתרו ביה. והכי פירושה חמורה ממנה שבועת הפקדון משבועת העדות שחייבין על זדונה מכות מה שאין כן בעדות שאין בה התראת ודאי ועל שגגתה עם זדון הפקדון אשם בכסף שקלים ובעדות קרבן עולה ויורד:

מכות אין קרבן לא ומאי חומרא - דמכות מקרבן הואיל ולא תרוייהו עבדינן ביה הא בעדות מייתי קרבן ומשני ניחא ליה לאיניש כו' אמר להו רבא בר איתי לרבנן הך מתני' דקתני  להו מהכא לא תפשטה דלעולם קרבן איכא לרבנן והך מתני' דקתני קרבן לא רבי שמעון היא דקאמר שבועת הפקדון לא ניתן זדונה לכפרה כדאמרן בפירקין דלעיל שכן לא עשו בו . מושבע כנשבע ומזיד כשוגג:

אמר להו רב כהנא - לא תדחקוה לאוקומה כר' שמעון ובעיין נמי לא תפשטוה דאנא תנינא לה כו':

ומאי חומרא - הא שבועת העדות נמי זדונה ושגגתה קרבן: היינו חומרא דאילו בעדות חטאת היא ולא נתנה בה תורה קצבה ויכול לקנותה במעה כסף דנקא שתות והיינו מעה  שהיא אחד מששה בדינר:

וליגמר מינה - למיפשט בעיין דמייתי קרבן ולא לקי:

ומשני דלמא התם בדלא אתרו ביה - קאמר דהא לא איירי בה במלקות כלל:

לא אם אמרת - לא ידעינן במאי קאי לא אם אמרת:

הא קרבן כתיב ביה - והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו וכו' (במדבר ו):

כי היכי דתיחול עליה נזירות בטהרה - שמתחיל למנות מעכשיו ותלה הכתוב בקרבן ולא לכפרה הוא בא:

אמרו רבנן קמיה דרבה - הנך רבנן דלעיל דתנו שבועות בי רבה אמרו לפניו שכך שאל רב כהנא מהם:

אמר להו - מדקא מיבעי ליה באתרו ביה:

מכלל - דפשיטא ליה דכי לא אתרו ביה הני סהדי דמיחייב קרבן ואף על גב דידעי הני סהדי שהוא חייב לו ואמאי מיחייב והא לא תועיל לו כפירתו וע"כ ישלם נמצא שכפירת דברים  בעלמא הוא:

פטור - מקרבן:

פרט למודה לאחד מן האחין - שיש לו חלק בממון זה וכשתבעו האח השני כפר:

פרט ללוה בשטר - קס"ד לכופר ממון שיש לו עליו שטר או עדים:

לא תסייען - דהא מתנית' לאו בכופר ממון קאמר אלא במודה בממון וכופר שלא מסר לו שטר עליו ולא היו עדים בדבר:

מתרוינן יזפת - משנינו לוית:

מינך יזפי - ממך לויתי כל המנה ולא היה לחבירך חלק בו:

לאו זדון עדים - שהתרו בו: