והנאך ועליו נתפסת.

אמר לו: עקיבא הזכרתני.

פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של ציפורי ומצאתי אחד ויעקב איש כפר סכניא שמו. אמר לי: כתוב בתורתכם: (דברים כג, יט) לא תביא אתנן זונה [וגו'] מהו לעשות הימנו בהכ"ס לכ"ג?

ולא אמרתי לו כלום.

אמר לי: כך לימדני: (מיכה א, ז) [כי] מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו ממקום הטנופת באו למקום הטנופת ילכו. והנאני הדבר. על ידי זה נתפסתי למינות ועברתי על מה שכתוב בתורה: (משלי ה, ח) הרחק מעליה דרכך - זו מינות. ואל תקרב אל פתח ביתה - זו הרשות.

ואיכא דאמרי: הרחק מעליה דרכך - זו  מינות והרשות. ואל תקרב אל פתח ביתה - זו זונה.

וכמה?

אמר רב חסדא: ארבע אמות.

ורבנן: [האי] מאתנן זונה מאי דרשי ביה?

כדרב חסדא. דאמר רב חסדא: כל זונה שנשכרת לבסוף היא שוכרת. שנאמר: (יחזקאל טז, לד) ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לך [ותהי להפך].

ופליגא דרבי פדת. דא"ר פדת: לא אסרה תורה אלא קריבה של גלוי עריות בלבד. שנא': (ויקרא יח, ו) איש איש אל כל  שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה.

עולא כי הוה אתי מבי רב הוה מנשק להו לאחתיה אבי ידייהו, ואמרי לה אבי חדייהו. ופליגא דידיה אדידיה. דאמר עולא קריבה בעלמא - אסור, משום: לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב.

(משלי ל, טו) לעלוקה שתי בנות הב הב. מאי: הב הב?

אמר מר עוקבא: [קול] שתי בנות שצועקות מגיהנם ואומרות בעוה"ז: הבא הבא. ומאן נינהו מינות והרשות.

איכא דאמרי אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: קול גיהנם צועקת ואומרת הביאו לי שתי בנות שצועקות ואומרות בעולם הזה הבא הבא.

(משלי ב, יט) כל באיה לא ישובון  ולא ישיגו אורחות חיים - וכי מאחר שלא שבו היכן ישיגו?

ה"ק: ואם ישובו לא ישיגו אורחות חיים.

למימרא דכל הפורש ממינות מיית?

והא ההיא דאתאי לקמיה דרב חסדא ואמרה ליה קלה שבקלות - עשתה בנה הקטן מבנה הגדול.

ואמר לה רב חסדא: טרחו לה בזוודתא, ולא מתה.

מדקאמרה: קלה שבקלות עשתה - מכלל דמינות [נמי] הויא בה.

ההוא דלא הדרא בה שפיר ומש"ה לא מתה.

איכא דאמרי ממינות אין מעבירה לא.

והא ההיא דאתאי קמיה דרב חסדא וא"ל [ר"ח: זוידו לה זוודתא] ומתה. מדקאמרה: קלה שבקלות, מכלל דמינות נמי הויא בה.

ומעבירה לא? והתניא אמרו עליו על ר"א בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה.

פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה.

נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות.

בשעת הרגל דבר - הפיחה.

אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה.

הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים.

אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו.

שנאמר: (ישעיהו נד, י) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה.

אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים.

אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו.

שנאמר: (ישעיהו נא, ו) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה.

אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים.

אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו.

שנאמר: (ישעיהו כד, כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה.

אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים.

אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו.

שנאמר: (ישעיהו לד, ד) ונמקו כל  צבא השמים.

אמר אין הדבר תלוי אלא בי.

הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו.

יצתה בת קול ואמרה: ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא.

[והא הכא בעבירה הוה ומית]?

התם נמי כיון דאביק בה טובא כמינות דמיא.

בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת.

ואמר רבי: לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן אלא שקורין אותן רבי.

ר' חנינא ור' יונתן הוו קאזלי באורחא. מטו להנהו תרי שבילי: חד פצי אפיתחא דעבודת כוכבים וחד פצי אפיתחא דבי זונות.

אמר ליה חד לחבריה: ניזיל אפיתחא דעבודת כוכבים