משכירין להם בתים אבל לא שדות ובחו"ל מוכרין להם בתים ומשכירין שדות דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר בארץ ישראל משכירין להם בתים אבל לא שדות ובסוריא מוכרין בתים ומשכירין שדות ובחוץ לארץ מוכרין אלו ואלו אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו מפני שהוא מכניס לתוכו עבודת כוכבים שנאמר (דברים ז, כו) לא תביא תועבה אל ביתך ובכל מקום לא ישכיר לו את המרחץ מפני שהוא נקרא על שמו:
גמ' מאי אין צריך לומר שדות אילימא משום דאית בה תרתי חדא חניית קרקע וחדא דקא מפקע לה ממעשר אי הכי בתים נמי איכא תרתי חדא חניית קרקע וחדא דקא מפקע לה ממזוזה אמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר הוא:
בסוריא משכירין בתים כו':
מאי שנא מכירה דלא משום מכירה דארץ ישראל אי הכי משכירות נמי נגזור היא גופה גזרה ואנן ניקום וניגזור גזרה לגזרה והא שכירות שדה דבסוריא דגזרה לגזרה היא וקא גזרינן התם לאו גזרה הוא קסבר כיבוש יחיד שמיה כיבוש שדה דאית ביה תרתי גזרו ביה רבנן בתים דלית בהו תרתי לא גזרו בהו רבנן:
בחוץ לארץ וכו':
שדה דאית ביה תרתי גזרו בהו רבנן בתים דלית בהו תרתי לא גזרו בהו רבנן:
רבי יוסי אומר בארץ ישראל משכירין להם בתים וכו':
מ"ט שדות דאית בהו תרתי גזרו בהו רבנן בתים דלית בהו תרתי לא גזרו בהו רבנן:
ובסוריא מוכרין וכו':
מ"ט קסבר כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש ושדה דאית בה תרתי גזרו בה רבנן בתים דלית בהו תרתי לא גזרו בהו רבנן:
ובחו"ל מוכרין וכו':
מאי טעמא כיון דמרחק לא גזרינן אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי אמר רב יוסף ובלבד שלא יעשנה שכונה וכמה שכונה תנא אין שכונה פחותה משלשה בני אדם ולחוש דלמא אזיל האי ישראל ומזבין לחד עובד כוכבים ואזיל היאך ומזבין לה לתרי אמר אביי אלפני מפקדינן אלפני דלפני לא מפקדינן:
אף במקום שאמרו להשכיר:
מכלל דאיכא דוכתא דלא מוגרי
משכירין להם בתים - ולא גזרינן אטו מכירה דאי נמי אתי לידי מכירה לא עבר אדאורייתא דכי כתיב לא תתן להם חן וחנייה בא"י כתיב דחשיבא חנייתה ומיהו מכירה לכתחילה לא דגזרינן משום מכירה דארץ ישראל:
אבל לא שדות - דאיכא תרתי לאיסורא:
וחוצה לארץ - דמרחק וליכא למיגזר מכירה דהתם אטו מכירה דא"י:
מוכרין בתים ומשכירין שדות - אבל מכירה דשדות לא כיון דאיכא תרתי גזרינן: טעמא דרבי יוסי מפרש בגמ':
אף במקום שאמרו להשכיר - בתים לא לבית דירה אמרו אלא לאשתמושי בהו בציבי ותיבנא:
מפני שנקראת על שמו - והרואה שמחממין בשבת אומר שהבלנים שלוחין של ישראל הן:
גמ' חובת הדר הוא - ולא חובת הבית הלכך ליכא אפקעתא דכתיב ביתך דרך ביאתך אלמא למי שנכנס ויוצא לתוכה אזהר רחמנא:
היא גופא גזירה - שכירות אטו מכירה:
והא שכירות שדות דסוריא דגזירה לגזירה היא - דקס"ד משום שכירות דא"י איתסר:
שמיה כיבוש - ובמכירה דסוריא איכא איסורא בין בתים בין שדות הלכך שכירות שדות דסוריא לאו גזירה היא משום שכירות דא"י אלא משום מכירות שדות דלאו גזירה היא אלא איסורא דאורייתא ומיהו לא אחמור בה רבנן למיגזר שכירות דבתים אטו מכירה:
אבל שדות דאיכא תרתי גזרו - שכירות אטו מכירה:
ובחו"ל כו' שדות דאית בהו תרתי גזרו בהו רבנן - דמשכירין ולא מוכרין משום מכירה דא"י:
רבי יוסי אומר בא"י משכירין להם בתים - ולא גזרינן אטו מכירה:
אבל שדות - דאיכא במכירתן תרתי לאיסור' גזרינן שכירות אטו מכירה:
ה"ג קסבר כיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש - הלכך ליכא איסורא במכירת בתים:
שדות דאית בהו תרתי גזרו בהו רבנן - מכירתן בסוריא אטו מכירה דא"י:
וניחוש דלמא אזיל האי ישראל - דשרית ליה לזבוני לחד עובד כוכבים ומזבין להאי יחיד:
ואזיל - האי עובד כוכבים ומזבין לה לתרתי פלגי לתרי ומעכב השלישית לעצמו ואיכא שכונה:
מיפקדינן - גרסינן:
אלפני דלפני כו' - כלומר לכולי האי לא חיישינן: