רובע ונרבע ומוקצה ונעבד פסול לקרבן דתניא בב"ק (דף מ:) מן הבהמה ולא כל הבהמה להוציא את הרובע והנרבע מן הבקר להוציא את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה: מוקצה - שהקצהו ויחדהו לתקרובת עבודת כוכבים:

נעבד - שעשאו עבודת כוכבים והשתחווה לו:

בשלמא מוקצה ונעבד - אף ע"ג דודאי חשידי לא קשיא לן דאם איתא דפלחיה כו':

אלא רובע - אי חשידי ליחוש:

שלא תיעקר - נעשית עקרה הילכך לא רבע לה אבל אדידן לא חייש כשעומדת בפונדקי:

זכרים מאי איכא למימר - ניחוש דלמא רבעה עובד כוכבים דהכא ליכא עיקור וזכר נמי מיפסיל בנרבע דהא קרא דנרבע דמן הבהמה בעולה כתיב ועולה זכר הוא וקאמר להוציא את  הרובע ואת הנרבע:

וליחוש דלמא רבעה רועה - דהא לאו דידיה היא ולא חס עליה:

אינהו דידעי בהדדי - חד בחבריה דאורחיה למירבעה:

מירתת - רועה מיניה דאי מיעקרא מרגיש עובד כוכבים וקא תבע ליה מיניה א"נ כל שעתא אתי חזי לה:

מכתבא גללא בזע רגלא בחבריה ידע - מכתב שקורין גרפי"א ושל ברזל הוא קורע ורושם את הגלל שייש כלומר השייש שהוא קשה ירא מן המכתב לפי שהוא מכיר בו וכן רכיל ובליעל מכיר בחבירו וירא מפניו רגלא [רכיל] כמו (תהלים טו) לא רגל על לשונו וכן וירגל בעבדך (שמואל ב יט):

זכרים מנקבות לא לזבון - לקרבן הואיל וחשידי דלמא ארבעתיה עלה דליכא הכא עיקור ולא כחש בשר:

כיון דמיסריך - זכר בתרה ורודפה כל שעה אם תיזקק לו מירתתא שיבינו בני אדם בדבר אבל בדידן אי מוקמינן לה גבה לא מירתתא דלפום שעתא הוא דקאי גבה:

לא תרבי כלבא - שמא תתאוה ותרביענו עליה:

לא תשרי בר בי רב באושפיזא - דאגב דצניע לא מירתתא שיוציא קול אם תבעל לו:

צניע לה - ואיכא למיחש כדפרישית:

אלא כלבא - הא אמרת כיון דמוגרי בה ורודפה מירתתא האשה:

אמרי - לא דמי כלבא לשאר בהמה:

דכיון דכי שדיא ליה אומצא מיסריך - כל שעתא בתרה לא מירתתא דסברה אי מיסריך בתראי מימר אמרי אינשי אומצא הוא דשדיא ליה:

אומצא - מעט בשר:

נקבות אצל נקבות מ"ט לא מייחדינן - דקתני בברייתא בפ"ק (דף טו:) דאפילו נקבות אצל נקבות לא מייחדינן:

ישראל שעמדו על הר סיני - ונתקנו מכל מום כדכתיב (שיר ד) כולך יפה רעיתי ומום אין בך: