אמר רבה: מחלוקת בשל כפרים, אבל בשל כרכים - ד"ה מותרין.
מ"ט? לנוי עבדי להו.
ודכפרים מי איכא למ"ד לנוי קעבדי להו?
מי איכא למ"ד וכו' - מי שרו רבנן הא ודאי דכפרים למפלחינהו עבדי להו דבני כפר לא עבדי לנוי:
דכפרים ודאי למיפלחינהו עבדי להו, אלא אי אתמר הכי אתמר: אמר רבה מחלוקת בשל כרכים, אבל בשל כפרים - דברי הכל אסורים:
וחכ"א אינן אסורין וכו':
מקל - שרודה את עצמו תחת כל העולם כולו כמקל:
תחת כל העולם כולו - לשון גנאי נקיט כלומר שרודה על כל:
צפור - שתופש את עצמו תחת כל העולם כולו כצפור:
כדור - שתופש את עצמו תחת כל העולם כולו ככדור.
תנא. הוסיפו עליהן: סייף, עטרה, וטבעת.
סייף: מעיקרא סבור - לסטים בעלמא, ולבסוף סבור - שהורג את עצמו תחת כל העולם כולו.
עטרה: מעיקרא סבור - גדיל כלילי בעלמא, ולבסוף סבור כעטרה למלך.
(גדיל כלילי. אומן שם לי עטרה):
טבעת: מעיקרא סבור - אישתיימא בעלמא, ולבסוף סבור - שחותם את עצמו תחת כל העולם כולו למיתה:
אישתיימא - שליח הנושא חותם המשלחו:
רבן שמעון בן גמליאל כו':
תנא. אפילו צרור אפי' קיסם.
בעי רב אשי: תפש בידו צואה מהו?
מי אמרינן: כולי עלמא זילו באפיה כי צואה. או דילמא, הוא מיהו דזיל באפי כ"ע כצואה? תיקו:
מתני' המוצא שברי צלמים - הרי אלו מותרין.
הרי אלו מותרין - טעמא מפרש בגמ', דכי הוו שלימים ספק לא עבדום ואת"ל עבדום אימור בטלום לכך שיברום הוי ספק ספיקא ולקולא:
מצא תבנית יד או תבנית רגל - הרי אלו אסורין. מפני שכיוצא בהן נעבד:
שכיוצא בהן נעבד - תבנית יד לבדה הן עובדין:
גמ' אמר שמואל: אפי' שברי עבודת כוכבים.
גמ' אמר שמואל אפילו שברי עבודת כוכבים - לא תימא שברי צלמים דוקא משום דשמא לא עבדום מעולם אפי' כשהיו שלימין דאפי' שברי עבודת כוכבים שראינום שעבדוה כשהיתה שלימה מותרין דכיון דנשברה שוב אין עובדין אותה:
והאנן תנן: "שברי צלמים"?
ה"ה דאפי' שברי עבודת כוכבים. והא דקתני: "שברי צלמים"?
משום דקבעי למיתנא סיפא: "מצא תבנית יד תבנית רגל - הרי אלו אסורין, מפני שכיוצא בהן נעבד".
משום דקבעי למיתני סיפא כו' - דאי תנא עבודת כוכבים הוה אמינא דוקא עבודת כוכבים דמצא תבנית יד או תבנית רגל דאסורה אבל צלמים אפי' תבנית יד שרי להכי תנא ברישא צלמים למימר דאע"ג דשמא לא עבדום אפ"ה לשבר חשוב כגון תבנית יד חיישינן וכשעומדין על בסיסן כדמוקים ליה לקמן:
תנן: מצא תבנית יד תבנית רגל - הרי אלו אסורין, מפני שכיוצא בו נעבד.
אמאי?