מציק - גברא אלמא וישראל הוה:

והציץ בו - על שפת הבור לידע אם זכר:

כהן - חכם ומורה הוראה הוה ונתכוין להורות לה ישיבת ימי הטומאה וימי טהרה:

ברדלס - בלשון ארמי אפא:

מצוין שם - וכבר אכלוהו או גררוהו לחור שלהן ולא איהל כהן זה על המת:

כמין נפל - וספק ספיקא היא דשמא לא נפל היה אלא שפיר מלא רוח:

לידע אם רוח הפילה - ולא תשב עליו ימי טומאה וטהרה אם נפל הפילה:

ואם תמצי לומר וכו' - ואם יראה שהוא נפל עדיין יציץ אם זכר אם נקבה:

ודאי גררוהו - שחזקתן בכך והא ודאי הוא:

שלו ושל חבירו - בין ששניהן עובדין ליראה אחת בין שזה עובד לפעור וזה למרקוליס והא דעבודת כוכבים מותרת ע"י ביטול נפקא לקמן (נב.) מנין לעובד כוכבים שפוסל עבודת  כוכבים וכו':

שפחסה - הכה עליה ישראל בפטיש עד שנתמעכה צורתה אבל לא חיסרה כלום הלכך לא בטיל:

והתנן - גבי עובד כוכבים פחסה אע"ג וכו':

הני מילי פחסה עובד כוכבים - דגלי דעתיה ומבזי ומבטל לה:

אבל פחסה ישראל לא - דלא דמי לעבודת כוכבים שנשתברה מאליה דהתם אמר איהי נפשה לא מצלה וכו' אבל הכא קסבר עובד כוכבים לא קפדא עבודת כוכבים אפחיסה:

ורבא אמר לעולם כי פחסה ישראל נמי - הוי ביטול מעליא:

אלא - רבנן גזור דכל ביטול ישראל לאו ביטול גזירה דלמא מגבה לה וקני לה בהגבהה דכל דבר הפקר כגון מציאה נקנית בהגבהה:

אין לה בטלה עולמית - וטעונה גניזה כדילפינן בפרק [ר"י] (לקמן נב.) מושם בסתר:

מרקוליס - יש עכו"ם שעובדין לגל של אבנים וקורין לה מרקוליס וכל הבא זורק לה אבן והיא עבודתה:

מותרת - שהרי ביטלו העובד כוכבים שסתר לגל:

כדרבא - דלמא מגבה לה לכולה מרקוליס ברישא והדר מבטל ליה וסותרו:

לצרכו - שצריך לשפאין להסיק בשפאיה:

היא ושפאיה מותרין - דהא בטלה עובד כוכבים ששיפה [לצרכו]:

לצרכה - ליפותה:

ושפאיה מותרין - דמיזרק זריק להו ולא פלח להו:

ישראל ששיפה עבודת כוכבים - של עובד כוכבים דאי של ישראל אפי' שיפה נמי עובד כוכבים היא ושפאיה אסורין דעבודת כוכבים דישראל לאו בת בטולי היא:

תיהוי - הך דשיפה ישראל לצרכו כעבודת כוכבים שנשתברה מאליה:

שוחק וזורה לרוח - המוצא עבודת כוכבים של מתכת:

אמרו לו אף היא נעשית זבל - כלומר הוא מתכוין לאבדה שלא יהנה ישראל ממנה וגם עתה יהנה ישראל ממנה שהרי השחקים נעשים זבל ונאמר לא ידבק בידך מאומה:

צורת דרקון - סתמא לעבודת כוכבים כדתנן במתניתין (דף מב:):

ספק עובד כוכבים חתכו - והוי ביטול:

ספק ישראל חתכו - ולא הוי ביטול:

מותר - דתלינן בעובד כוכבים דהא ספק ספיקא הוא ושמא לא נעבד מעולם:

אף לא ירקות - מתני' קתני זורעין תחתיה של אשירה ירקות בימות הגשמים שהצל קשה להן וכן צל אילן קשה להן ואין נהנה ממנה אבל לא בימות החמה שהצל יפה להן ונמצא  נהנה מאשירה. כל אשירה אילן הוא:

רבי יוסי אומר אף לא ירקות בימות הגשמים - לפי שהנבייה נושרת על הירקות והוה לזבל ונמצא בעל הירק נהנה מן האשירה. נבייה הן העלין הנושרין מן האילן בימות הגשמים:

דעיקר עבודת כוכבים קיימת - האילן לא בטל הלכך נבייה הנושרת ממנה אסורה: