עד כאן - האי ולא יזבחו בפרשת שחוטי חוץ כתיב ועד פסוק זה הענין מדבר בקדשים שהקדישם בשעת איסור הבמות לאחר שהוקם המשכן והקריבן בשעת איסור הבמות:

שהרי עונשן אמור - שגילה לך הענין את עונשן שהן בכרת:

מכאן ואילך - האי ולא יזבחו עוד:

בשעת היתר - קודם שהוקם המשכן והזהיר הכתוב שאע"פ שהיו מוקדשין לשם הקרבת במה לא יקריבום עוד בבמה לגבוה שנאמר את זבחיהם זבחים העומדים קודם לכן  שהתרתי בבמה לגבוה בשעת איסור הבמות כזובח על פני השדה לעבודת כוכבים:

זו מצות עשה - כאלו שהוקדשו קודם הקמת המשכן והקריבן אחרי כן בבמה שעובר בעשה:

יכול יהא ענוש כרת - כאילו הקדישן בשעת איסור והקריבן דענוש בהן כרת לעיל:

זאת להם - עשה ולא תעשה:

ואין אחרת להם - כרת אלמא לאזהרת שוחטי חוץ קדשים שהוקדשו בשעת היתר הבמות אתא ואזהרת מרקוליס מנלן:

קרי ביה ולא יזבחו וקרי ביה ולא עוד - והאי עוד לא איצטריך שדי אזהרה אתרוייהו ותחשביה תרי לאוי:

מתני' מצא בראשו - של מרקוליס מעות כסות וכלים מותרין שאינן של נוי כדמפרש בגמרא:

גמ' עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם - משמע שהיו מקריבין עץ ואבן וכסף וזהב וקרי ליה קרא שקוצים אלמא כל מה דמקריבין קמיה מיתסר:

וכתוב אחד אומר לא תחמוד כסף וזהב עליהם - אבל עץ ואבן לא כתיב:

הא כיצד עמהן דומיא דעליהן - מה עליהן דבר של נוי אסור דהא כסף וזהב הוא אף עמהן דכתיב עץ ואבן אם של נוי הוא אסור ואם לאו מותר ולקמן פריך הא מעות דבר של נוי  הוא:

כל שעמהם - דהא כתיב נמי עץ ואבן וסתם עץ ואבן לאו דנוי נינהו:

א"כ לא יאמר עליהם - כוליה קרא לא איצטריך דהשתא מה שעמהן דאינו עליו ממש אשמועינן קרא דשקוצים נינהו ואסירי שעליהן מיבעיא לך לשון אחר כל שעמהן דאשר ריבויא  הוא:

מעות דבר של נוי הוא - ואמאי קתני מתני' דמותר:

מקופלת - מכופלת פלייד"א בלע"ז:

דסחיפא לה משכילתא ארישיה - כפויה לו גביע ארישיה ואינה עשויה כמין כובע אלא כלי ארוך ובלשון כנען אקדון ונותנין בו מים כדאמרינן (שבת דף עז:) משיכלא משי כולה  שמכבסין בו בגדים ורוחצין בו ידיהן:

קלקלין - מחיצה היא פרוסה לפני עבודת כוכבים וקלקלין הוא כינוי של קלעים:

אפי' מים ומלח - דלא לנוי הוא כיון דכעין פנים נינהו הוה תקרובת:

חוץ לקלקלין - לאו משום תקרובת איתיה:

הלכך של נוי אסור - דנפקא מאשר עמהן:

שאינו של נוי מותר - ואפי' הוא כעין פנים דהא חוץ לקלקלין לא מנחי תקרובת:

אין קלקלין - אין תורת קלקלין לא לפעור ולא למרקוליס:

למאי הלכתא - אין לו קלקלין:

אי נימא - דלא מיתסר דבר שאין של נוי לפנים מקלקלין דידיה כשאר עבודת כוכבים:

השתא פעורי מפערין קמיה - מתריזין לפניו:

אפי' חוץ כפנים דמי - ומיתסר שהרי כל עבודתו דרך בזיון וקלקלין הוי צניעות ולכבוד הלכך לא שייכי ביה ולא מפסקי:

מתני' נהנין ממנה שלא בטובה - שלא יעלו שכר לכומרים דאין הקדש לעבודת כוכבים כדאמרן בפ' כל הצלמים (לעיל דף מד:):

גמ' עובדיה - עובדי כוכבים העובדין אותה לא איכפת לן אי יהבינן להו שאר טובת הנאה פורתא:

כ"ש ארישא - דכיון דכולה דעבודת כוכבים אסור לתת שכר:

בכלים שנשתמשו בהן לעבודת כוכבים הכתוב מדבר - ולקמן פריך הא מקומות כתיב:

מכאן אמרו עבודת כוכבים של עובד כוכבים - ולקמן פריך הא בכלים אוקימתה עבודת כוכבים מנלן דעד שתיעבד:

חילוף הדברים - ולקמן מפרש טעמא:

את אלהיהם - את אלהיהם בההיא קרא כתיב: