(צפניה א, ב) אסוף אסף כל מעל פני האדמה נאם ה'
אסוף אסף - כלומר האכלה את הכל בתמיה:
אסף אדם ובהמה אסף עוף השמים ודגי הים והמכשלות את הרשעים [וגו']
אסף אדם ובהמה והמכשלות את הרשעים - כל דברים שהרשעים נכשלין בהן:
וכי מפני שהרשעים נכשלים בהן יאבדם מן העולם והלא לאדם הן עובדין?
(צפניה א, ג) והכרתי את האדם מעל פני האדמה [וגו']
והכרתי את האדם - בתמיה שהרי אף לאדם הן עובדין:
שאל אגריפס שר צבא את ר"ג:
אגריפס שר צבא - עובד כוכבים היה ממונה על ראשי גייסות ובימי אגריפס המלך היה:
כתיב בתורתכם: (דברים ד, כד) "כי ה' אלהיך אש אכלה הוא אל קנא"' כלום מתקנא אלא חכם בחכם וגבור בגבור ועשיר בעשיר?
אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שנשא אשה על אשתו, חשובה ממנה - אין מתקנאה בה.
אין מתקנאה בה - אשתו הראשונה אינה מקפדת [כל כך] לשנוא את בעלה [אבל אם פחותה ממנה מתקנאה ומקפדת עליו לשנאתו]:
פחותה ממנה - מתקנאה בה.
א"ל זונין לר"ע:
זונין - ישראל היה:
לבי ולבך ידע, דעבודת כוכבים לית בה מששא. והא קחזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתו כי מצמדי?
דאזלי כי מתברי - פסחים ההולכין לעבודת כוכבים שנתפרקו איבריהן מחמת חוליין וחוזרין באיברין מצומדים:
מ"ט?
אמר לו: אמשול לך משל למה"ד, לאדם נאמן שהיה בעיר, וכל בני עירו היו מפקידין אצלו שלא בעדים. ובא אדם אחד והפקיד לו בעדים. פעם אחד שכח והפקיד אצלו שלא בעדים. אמרה לו אשתו: "בוא ונכפרנו". אמר לה: "וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן, אנו נאבד את אמונתינו?".
אף כך, יסורין בשעה שמשגרין אותן על האדם, משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום פלוני, ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני. כיון שהגיע זמנן לצאת הלך זה לבית עבודת כוכבים. אמרו יסורין: "דין הוא שלא נצא". וחוזרין ואומרים: "וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן אנו נאבד שבועתנו?".
והיינו דא"ר יוחנן: מאי דכתיב: (דברים כח, נט) "וחלים רעים ונאמנים"?
"רעים" - בשליחותן.
רעים בשליחותן - שמיסרים את הגוף:
"ונאמנים" - בשבועתן.
א"ל רבא בר רב יצחק לרב יהודה: האיכא בית עבודת כוכבים באתרין, דכי מצטריך עלמא למטרא, מתחזי להו בחלמא. ואמר להו: שחטו לי גברא, ואייתי מטרא. שחטו לה גברא ואתי מטרא.
א"ל: השתא אי הוי שכיבנא, לא אמרי לכו הא מלתא.
דאמר רב: מאי דכתיב: (דברים ד, יט) "אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים"?
מלמד, שהחליקן בדברים, כדי לטורדן מן העולם.
שהחליקן בדברים - מניחן לטעות:
והיינו דאמר ריש לקיש, מאי דכתיב: (משלי ג, לד) "אם ללצים הוא יליץ, ולענוים יתן חן"?
בא לטמא - פותחין לו. בא לטהר - מסייעין אותו:
מתני' לוקחין גת בעוטה מן העובד כוכבים.
גת בעוטה - שבעטה ודרכה עובד כוכבים:
אף על פי שהוא נוטל בידו ונותן לתפוח.
שהוא נוטל - ענבים מתוך יין בעדשים של גת שקורין מיי"ש:
ונותן לתפוח - אסיפת גל הענבים שתחת הקורה קרי תפוח ובלע"ז ש"ק וקסבר תנא דידן לא הוי יין נסך עד שירד לבור:
ואינו עושה יין נסך עד שירד לבור.
ירד לבור: מה שבבור - אסור. והשאר - מותר:
מה שבבור אסור - אם נגע בו העובד כוכבים אחרי כן. בור היו עושין לפני הגת, והכלי נתון שם לקבל היין. ויש שטחין הבור בסיד, והיין משתמר בתוכו, ואינו מאבד טפה. והוא בור סיד:
דורכין עם העובד כוכבים בגת
דורכין עם העובד כוכבים בגת - ולא אמרינן משתכר באיסורי הנאה הוא דאפילו בשתיה סבר האי תנא דשרי כל זמן שלא ירד לבור ומשום גורם טומאה ליכא שמשעה שדרך בהן העובד כוכבים מעט נטמאו ומשום מסייע ידי עוברי עבירה ליכא שהעובד כוכבים לא נצטווה על כך: