בבא להם דרך עקלתון.
בבא להו דרך עקלתון - כשבעל הבית יכול לבא דרך עקלתון דמירתת השתא אתי:
אי הכי סיפא נמי?
כיון דאמר להם לכו ואני בא אחריכם - סמכא דעתייהו:
המניח עובד כוכבים בחנותו כו' המניח יינו בקרון או בספינה כו':
וצריכא.
דאי תנא עובד כוכבים, דסבר דלמא אתי וחזי ליה.
דאי תנא עובד כוכבים - עובד כוכבים שהיה מעביר כדי יין:
אבל בקרון או בספינה אימא דמפליג לה לספינתיה ועביד מאי דבעי.
ועביד מאי דבעי - ואפי' לא הודיעו שהפליג ליתסר:
ואי תנא בקרון או בספינה - משום דסבר דלמא אתי באורחא אחריתי וקאי אגודא וחזי לי. אבל עובד כוכבים בחנותו אימא אחיד לה לבבא ועביד כל דבעי.
קמ"ל.
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: מחלוקת בשל סיד,
מחלוקת בשל סיד - במגופה של סיד שהיא לבנה הוא דחיישי רבנן לשתומא דכיון דלבן הוא לא מינכר בין חדש לישן:
אבל בשל טיט - דברי הכל כדי שיפתח ויגוף ויגוב.
אבל של טיט - שהוא שחור בתחלתו ואע"פ שהוא נגוב אינו מלבין עד יום או יומים דברי הכל לא חיישינן לשתומא דמינכרא שתימת החור כשאר המגופה ואינו אסור עד שישהא כדי שיפתח ויגוף מגופה חדשה ותנגוב:
מיתיבי. ארשב"ג לחכמים: והלא סתומו ניכר בין מלמעלה ובין מלמטה.
והלא שתומו ניכר - אם היה נוקב חור הרי הוא ניכר:
בין מלמעלה - שזה חדש והמגופה ישנה:
בין מלמטה - כשיפתח ישראל את המגופה יראה מתחתיה אותה סתימה לפי שלמעלה מירח העובד כוכבים והשווה סתומו אבל למטה לא יכול למרח וניכר:
אי אמרת בשלמא בשל טיט מחלוקת - היינו דקתני סתומו ניכר בין מלמעלה ובין מלמטה.
אלא אי אמרת בשל סיד מחלוקת - בשלמא למטה ידיע, אלא למעלה הא לא ידיע?
אלא אי אמרת בשל סיד - קאמרי רבנן הא לא ידיע שתומו מלמעלה והיכי קתני בין מלמעלה בין מלמטה:
רבן שמעון בן גמליאל הוא דלא' ידע מאי קאמרי רבנן.
וה"ק להו: אי בשל טיט קאמריתו - סתומו ניכר בין מלמעלה ובין מלמטה. ואי בשל סיד קאמריתו - נהי דלמעלה לא ידיע, למטה מיהא ידיע?
ורבנן?
כיון דמלמעלה לא ידיע, לא מסיק אדעתיה דאפיך וחזי ליה.
אי נמי, זימנין דחלים.
דחלים - מתמלא הנקב מלמטה כלמעלה חלים סלדי"ר בלע"ז:
אמר רבא: הלכה כרשב"ג, הואיל ותנן סתמא כוותיה.
דתנן: היה אוכל על השולחן עמו, והניח לגין על השולחן, לגין על הדולבקי, והניח ויצא - מה שעל השולחן אסור. מה שעל הדולבקי - מותר.
ואם אמר לו הוי מזוג ושותה - אף שעל הדולבקי אסור.
חביות פתוחות - אסורות. סתומות - מותרות. כדי שיפתח ויגוף ותיגוב.
פשיטא?
פשיטא - דתנא סתם לן כוותיה ורבא מתני' אתא לאשמועינן:
מהו דתימא כולה רשב"ג קתני לה, קמ"ל.
מהו דתימא - הא בבא דהיה אוכל עמו על השולחן סיפא דמילתיה דרבן שמעון והוא קתני לה והכי קתני מתני' רבן שמעון אומר כדי שיפתח ויגוף ותיגוב היה אוכל עמו כו' ולא סתמא היא קמ"ל רבא דסתמא היא:
וכי מאחר דקיימא לן כוותיה דרשב"ג דלא חייש לשתומא, והלכתא כוותיה דרבי אליעזר דלא חייש לזיופא - האידנא מאי טעמא לא מותבינן חמרא ביד עובדי כוכבים?
והשתא דקבעינן הלכתא כרבן שמעון דלא חייש לשתומא - לנקיבת חור שהוא בלא טורח משום דמינכר ולפתיחת חבית כולה נמי דחייש לה רבן שמעון לא קיימא לן כוותיה דהאי זיופא דטירחא הוא ואנן קבעינן באין מעמידין (לעיל דף לא.) הלכה כר' אליעזר דלא חייש לזיופא דחותם אחד האידנא אמאי לא מותבינן חביות סתומות ביד עובדי כוכבים:
משום שייכא.
משום שייכא - נקב דק מאד שהוא במגופת חבית להיות ריח היין יוצא ויש לחוש שמא יקדח שם במקצת ויטעום מן היין:
אמר רבא: זונה עובדת כוכבים וישראל מסובין אצלה - חמרא שרי. נהי דתקיף להו יצרא דעבירה