רב אמר מים - תחלה והוא הדין שצריך אפר אחריה ורבה בר בר חנה אמר באפר תחלה וה"ה שצריך מים אחריהם:

ברטיבתא - שיש בה לחלוחית יין נותן אפר תחלה לשפשף עד שתהא נגובה ואחר כך מים:

ביבשתא - מים תחלה ואחר כך אפר ומשפשף:

תרתי תלת - ברטיבתא תרתי אפר ומים ביבשתא תלת מים ואפר ומים:

תלת וד' - תלת ברטיבתא אפר ומים ואפר ואע"פ שחוזר ונותן מים להעביר האפר הנהו מים לא קא חשיב דלאו לשום נגיבה אלא לנקותו מן האפר וד' ביבשתא מים אפר ומים ואפר  ומים בתראי לא חשיבא רב לא בעי אפר אלא חדא זימנא ושמואל בעי אפר תרי זימני בין ברטיבתא בין ביבשתא:

בפומבדיתא מתנו - לרב תלת וד' כדפרישית ולשמואל ד' ברטיבתא וה' ביבשתא דקחשיב מיא בתראי:

ולא פליגי - רב ושמואל להאי לישנא דפומבדיתא אלא לרב לא חשיב מיא בתראי ושמואל חשיב מיא בתראי ואית דמפרשי ולא פליגי (ה"נ) דסורא ודפומבדיתא אלא דסורא לא  חשבי מיא בתראי ודפומבדיתא חשבי להו אבל רב ושמואל פליגי והכי פירושו דמלתא תרתי תלת תרתי ביבשתא מים ואפר תלת ברטיבתא אפר ומים ואפר ושמואל אמר תלת ברטיבתא כדקאמרת אבל ביבשתא ד' מים ואפר מים ואפר דבכולהו בעינן אפר תרי זימני ובפומבדיתא מתנו לרב תלת וד' ביבשתא תלת מים ואפר מים והיינו נמי כדסורא אלא דהני קא חשבי מיא בתראי וברטיבתא ד' אפר ומים אפר ומים ולשמואל ברטיבתא ד' כדקאמרת אבל ביבשתא ה' מים ואפר ומים ואפר ומים דביבשתא נמי בעי תרי זימני אפר ול"פ הנך דסורא ודפומבדיתא כו'. אבל רב ושמואל פליגי ביבשתא בין בדסורא בין בדפומבדיתא דרב לא בעי בה אפר אלא חד זימנא ושמואל בעי תרי זימני לשון אבא מורי מנוחתו כבוד והוא נראה בעיני והראשון לשון מורי וקשיא לי בגווה מכדי ללישנא דסורא רב ושמואל מיפלג פליגי מאי שנא דבדרב חשיב מיא בתראי ובדשמואל לא חשיב מיא בתראי לשמואל ד' וה' איבעי ליה למיתני בשלמא לפומבדיתא אע"ג דבדרב לא חשבי ובדשמואל חשבי ניחא משום דפלוגתייהו דרב ושמואל ליתא אלא במחשב מים בתראי אלא ללישנא דסורא דסוף סוף פליגי קשיא לי:

גורגי - עקלים ובלע"ז ריבוס"י וכורכין אותן סביבות התפוח שלא יתפזרו הענבים מכובד הקורה ורב האי פירש עקלים השנויות כאן כגון ועקל בית הבד עשוין כמין קופה מסורגת  במצודה ואחרי סחיטת הזיתים נותן הגפת באותו עקל ומניח עליו ומכבידו להוציא המשקה הנשאר הני גורגי דארמאי כיצד מנגבן:

הדפין - הן העשוין כמין דלת ונותנן על התפוח:

הלולבין - טאטיתא אשקיפ"א שמכבד בה הענבים המתפזרין לאוספן:

והעדשים - היינו גת עצמה שקורין מיי"ט:

מדיחן - במים ועל משנה זו יש לסמוך שאין צריך אפר לגת מדפשיט מינה ר' אבהו ולא אמרינן זו אינה משנה דקתני בה דסגי לגת בהדחה ומתניתין דקתני דבעי ניגוב שמע מינה  קמו בה רבנן בתראי ופשטי הלכתא כוותיה:

העקלים של נצרים - שבטים:

ושל בצבוץ - קנבוס בלעי טפי ובעו ניגוב באפר ומים:

ושל שיפא - פייו"ר:

ושל גמי - יונ"ק בלעי טובא:

חרפי ואפלי - מגת לגת פעמים שהן יותר מי"ב חדש דאפלי ופעמים שהן פחות כגון בחרפי:

הכי גרסינן בתוספתא חולטן ברותחין או מולגן במי זיתים - דרך לבשל זיתים להיות רכין להוציא שומנן חולטן אשקלי"ר בלע"ז כמו לחלוט ולאשישה (פסחים דף לו:):

רודפין - ריבד"ש שוטפין:

וכמה - מניחן שם עונה ולקמן מפרש כמה עונה:

בתקופת ניסן ותשרי - שהיום והלילה שוין או יום או לילה ותקופת תמוז וטבת שאין יום ולילה שוין חצי יום וחצי לילה די"ב שעות שלמות בעינן:

רווקי - משמרת כמין שקין שנותנין בהן שמרים להוציא את יינן:

דמזיא - של שער אדם ולא בלעי טובא:

כיתנא - בלעי טפי מעמרא:

חלתא - כוורת של שבטים שמסננין בהן יין:

בחבלי דצורי - חבלים של צורי דקל: