דף ד,א
ולא מבעיא למ"ד, צבור מייתי, דמפרסמא מלתא.
ולא מיבעיא למ"ד צבור מביאין - דכי הביאו כפרתן דמי. דהא מפרסמא מלתא, ולא הוי האי יחיד תולה בב"ד.
אלא אפילו למ"ד דכי הורו ב"ד ועשו קהל על פיהם, דב"ד מביאין עליהם פר והם פטורין, דאיכא למימר לא מפרסמא מילתא כל כך, והאי יחיד תולה בבית דין הוא.
אפ"ה לאו תולה בב"ד הוא.
שהרי היה בידו לישאל מפני מה ב"ד מביאין פר? ואי שאיל, אומרים לו דטעו וחזרו.
הלכך תולה בעצמו קרינא ביה, ואית ביה צד חיוב מעליא, הלכך מביא אשם תלוי:
אלא אפילו למ"ד ב"ד מביאין, דלא מפרסמא מלתא.
אי הוה שאיל, הוו אמרין ליה.
אמר ר' יוסי בר אבין, ואיתימא רבי יוסי בר זבידא, משל דסומכוס למה הדבר דומה.
לאדם שהביא כפרתו בין השמשות, ספק מבעו"י נתכפר לו,
ספק מבעוד יום נתכפר לו - והיא כפרה מעליא:
ספק משחשכה נתכפר לו, שאין מביא אשם תלוי.
ספק משחשכה נתכפר לו - ולא הוי כפרה מעליא, ד"ביום צוותו", כתיב.
דקיימא לן דפטור, דאין צריך להביא קרבן אחר.
ואע"פ שהוא קרב אחר תמיד של בין הערבים?
אין בו שום פסול.
דהכי אמר בפ' תמיד נשחט, (פסחים ד' נט) דאתי עשה דפסח, ועשה דאכילת קדשים, ודחי עשה דהשלמה.
ואיכא נמי שינויי אחריני טובא.
והא הכא (מפני) דבין השמשות לית ביה צד חיוב מעליא, דליכא למימר שמא משחשכה נתכפר לו.
- שהרי בין השמשות כהרף עין, ואין אדם בעולם יכול לעמוד עליו, אם מן היום או מן הלילה. -
ופטור.
ה"נ, ליכא למימר שמא ממש תולה בעצמו, שהרי כבר הורו ב"ד:
ולא מבעיא למ"ד ב"ד מביאין, דלא אפרסמא מלתא.
ולא מיבעיא למ"ד ב"ד מביאין - ולא צבור, דלא מפרסמא מלתא היא, והאי יחיד תולה בב"ד הוא, ופטור:
אלא אפילו למ"ד צבור מביאין, דמפרסמא מלתא, והוו אמרינן ליה.
אלא אפילו למ"ד צבור מביאין - ואיכא למימר מפרסמא מלתא היא, והאי יחיד, לאו תולה בב"ד, ותולה בעצמו הוא.
אפ"ה אמר, תולה בב"ד הוא, דכי עשה על פיהן עשה:
דהכא בספק מבעוד יום ספק משחשכה, אי שאיל לא אשכח אינש דמשייליה:
לא משכח איניש דלשייליה - ולא סליק אדעתיה למישאל, למה הביאו צבור פר.
הלכך ליכא צד חיוב מעליא.
דהא צד פטור שייך ביה טפי, דתולה בב"ד הוא.
הלכך אינו מביא אשם תלוי:
אמר לו בן עזאי מאי שנא מן היושב כו': שפיר קאמר ליה ר"ע לבן עזאי?
אמר רבא החזיק בדרך איכא בינייהו?
החזיק בדרך - לילך למדינת הים ועדיין ישנו בעיר:
איכא בינייהו - לר"ע פטור. דהא החזיק בדרך.
דכיון דטרוד הוא, לא היה אפשר לו שישמע דחזרו בהן, הלכך תולה בב"ד הוא, ופטור לגמרי:
לבן עזאי, חייב. דהא בביתיה איתיה.
לר"ע, פטור. דהא החזיק בדרך:
הורו לו ב"ד לעקור את כל הגוף: ת"ר, (ויקרא ד) "'ונעלם דבר', ולא שיעקר המצוה כולה.
כיצד אמרו?
אין נדה בתורה.
אין שבת בתורה.
אין עבודה זרה בתורה.
יכול יהו חייבין?
ת"ל 'ונעלם דבר'' ולא שתתעלם מצוה כולה.
הרי אלו פטורין.
אבל אמרו יש נדה בתורה, אבל הבא על שומרת יום כנגד יום, פטור.
יש שבת בתורה, אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, פטור.
יש עבודה זרה בתורה אבל המשתחוה פטור.
יכול יהו פטורין?
תלמוד לומר, 'ונעלם דבר', ולא כל הגוף".
אמר מר, "יכול יהו פטורין?"
ואי בקיום מקצת וביטול מקצת פטורין, ובעקירת כל הגוף פטורין, במאי חייבין?
תנא הכי קא קשיא ליה.
תנא הכי קשיא ליה דבר כולה מלתא משמע - דהורו לעקור כל הגוף. דהא לא כתיב, "מדבר".
ואימא איפכא, דהורו לבטל במקצת ולקיים במקצת, יכול יהו פטורין, וכי הורו לעקור כל הגוף, יהו חייבין:
אימא דבר כולה מילתא משמע?
ת"ל "ונעלם דבר".
ת"ל ונעלם דבר - בא ללמד, דבטול מקצת וקיום מקצת, חייב:
מאי משמע?
מאי משמע - כלומר היכי משמע האי "ונעלם" דהוי קיום מקצת ובטול מקצת:
אמר עולא קרי ביה, "ונעלם מדבר".
אמר עולא קרי ביה ונעלם מדבר - דהאי מ"ם דנעלם, שדיא א"דבר". דמ"ם נדרשת לפניו, ולאחריו. וקרי ביה, "ונעלם מדבר", דמשמע, מדבר, ולא כל דבר:
חזקיה אמר, אמר קרא, (ויקרא ד) "ועשו אחת מכל מצות", מכל מצות, ולא כל מצות.
חזקיה אמר - מסיפא דקרא נפקא. "מכל מצות".
דמשמע, מכל מצות של שבת, דהוי בטול מקצת וקיום מקצת.
או מכל מצות של עבודת כוכבים, דהוי ביטול מקצת וקיום מקצת.
או מכל מצות נדה, דהוי ביטול מקצת וקיום מקצת.
ולא כל מצות השבת, דהוי עוקר כל הגוף.
ולא כל מצות דנדה ודעבודת כוכבים, דעוקר כל הגוף:
מצות תרתי משמע?
מצות תרתי משמע - כלומר מצות טובא משמע, כגון נדה שבת ועבודת כוכבים.
דהכי משמע, "ועשה אחת מכל מצות ה'", דעבד חד מהני או שבת או עבודת כוכבים או נדה, ולעולם בעוקר כל הגוף קא מיירי:
אמר ר"נ בר יצחק, "מצות" כתי'.
אמר ר"נ בר יצחק מצות כתיב - בחד וי"ו, דחדא מצוה משמע.
דהכי משמע, "ועשה אחת מכל מצות דשבת, או אחת מכל מצות דעבודת כוכבים, או אחת מכל מצות דנדה, דהוי מקיים מקצת דשבת ומבטל מקצת.
והוא הדין לעבודת כוכבים, והוא הדין לנדה, והוא הדין לשאר מצות, דקיום מקצת ובטול מקצת חייב, ועוקר כל הגוף פטור:
רב אשי אמר, יליף "דבר", "דבר" מזקן ממרא.
דכתיב ביה בזקן ממרא, (דברים יז) "כי יפלא ממך דבר, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל".
מה ממרא, "מן הדבר", ולא כל דבר.
מה זקן ממרא מן הדבר ולא כל דבר - דהא כתי' "מן הדבר", ותנן באלו הן הנחנקין (סנהדרין דף פח) "האומר אין תפלין לעבור על דברי תורה, פטור. חמש טוטפות, להוסיף על דברי סופרים, חייב".
דהיינו מן הדבר ולא כל דבר:
אף בהוראה, "דבר" ולא כל הגוף.
אמר רב יהודה אמר שמואל, אין ב"ד חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודין בו.
אין ב"ד חייבין - דלא הוי הוראה מעליא, עד שיורו להתיר בדבר שאין הצדוקין מודין שיהא אסור, שהורו להיתר בדבר איסור שאין כתוב בתורה בהדיא:
אבל בדבר שהצדוקין מודין בו, פטורין.
מאי טעמא?
זיל קרי בי רב הוא.
זיל קרי בי רב הוא - דכיון דאפשר לו ללמוד ולידע, לא הוי שוגג מעליא, וקרוב למזיד הוי:
תנן, "יש נדה בתורה, אבל הבא על שומרת יום כנגד יום, פטור".
ואמאי? שומרת יום כנגד יום הא כתי' (ויקרא טו) "'וספרה לה', מלמד שסופרת אחד לאחד"?
אחד לאחד - היינו יום כנגד יום:
דאמרי העראה שריא, גמר ביאה הוא דאסירא.
הא נמי כתיב, (ויקרא כ) "את מקורה הערה".
דאמרי, כדרכה אסירא, שלא כדרכה שריא.
דאמרי כדרכה אסירא - גמר ביאה, ושלא כדרכה שריא:
הא כתיב, "משכבי אשה"?
והא - שלא כדרכה נמי כתיב, "משכבי אשה", שני משכבות, אחד כדרכה, ואחד שלא כדרכה:
דאמרי, כדרכה אסור אפי' העראה, בשלא כדרכה גמר ביאה הוא דאסור, אבל העראה שריא.
דאמרי כדרכה אסירא אפי' העראה - דהאי דכתיב, "את מקורה הערה", בכדרכה:
אי הכי אפי' נדה נמי?
אי הכי - מאי איריא דקתני, שהורו בשומרת יום כנגד יום, אפילו נדה נמי כי האי גוונא, קיום מקצת וביטול מקצת הוא, והוי בדבר שאין הצדוקין מודין בו:
אלא לעולם כדרכה.
אלא לעולם בכדרכה - דאמרי בשומרת יום העראה שריא אפילו בכדרכה, וגמר ביאה הוא דאסיר.
ודקאמרת הא העראה כתיב?
דאמרי העראה באשה נדה הוא דכתי', ולא בשומרת יום.
הלכך לא מתוקמא בנדה אלא בשומרת יום.
והוי בדבר שאין הצדוקין מודין בה:
ודאמרי, העראה באשה דוה הוא דכתיבא.
ואיבעית אימא, דאמרי זבה לא הויא אלא ביממי.
דכתיב (ויקרא טו) "כל ימי זובה".
ואי בעית אימא - דקאמרת, "שומרת יום הא כתיבא?", הא לא קשיא.
דכי קתני, כגון דאמרי, זבה לא הוה אלא [היכא דחזיא] ביממא, כדכתי' "כל ימי זובה", אבל היכא דחזיא בליליא, טהורה.
והוא הדין לשומרת יום, דאמרי דהוא היכא דקחזיא ביממא, דהיינו בימי זיבה.
הלכך לא מתוקמא בנדה, אלא בשומרת יום, ובזבה.
והויא הוראה בדבר שאין הצדוקין מודין:
תנן, "יש שבת בתורה, אבל המוציא מרשות לרשות, פטור".
ואמאי? הוצאה הא כתיבא?
(ירמיהו יז) "לא תוציאו משא מבתיכם [דאמרי הוצאה הוא דאסור הכנסה מותר
ואיבעית אימא], דאמרי, הוצאה הוא דאסירא, מושיט וזורק שרי.
מושיט וזורק - לא כתיבי בהדיא:
תנן, "יש עבודה זרה בתורה, אבל המשתחוה פטור".
ואמאי? המשתחוה הא כתיבא?
דכתיב, (שמות לד) "לא תשתחוה לאל אחר".
דאמרי, כי אסירא השתחויה כדרכה, אבל שלא כדרכה שריא.
השתחואה שלא כדרכה - כגון משתחוה לפעור או למרקוליס:
ואיב"א, דאמרי, השתחויה גופה, כדרכה הוא דאסיר, דאית בה פשוט ידים ורגלים, הא השתחויה דלית בה פשוט ידים ורגלים, שריא.
השתחואה - בפשוט ידים ורגלי' כדכתי' (בראשית יט) "וישתחו אפים ארצה":