חטאת דעבודת כוכבים - דכתיב בפ' שלח לך ולא כתיב בהאי עניינא וכן חטאת דשמיעת הקול לא כתיב בההוא עניינא דההוא עניינא בחטאת דשגגת כרת קיימא כדילפינן בהוריות  (דף ב.):

שמיעת הקול - שבועת העדות ושמעה קול אלה (שמיעת הקול) ושבועת ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו בחד עניינא כתיבי בקרבן עולה ויורד ושמעה קול אלה או נפש כי תשבע לבטא  או נפש אשר תגע וגו' ומוקמא לה במסכת שבועות בטומאת מקדש וקדשיו:

אתיין במה הצד - מחטאת חלב וחטאת נזיר ומצורע דכי פרכת מה לחטאת חלב שכן כרת חטאת נזיר ומצורע יוכיחו מה לחטאת נזיר ומצורע שכן יש עמהן דמים אחרים חטאת  חלב תוכיח הצד השוה שבהן כו' אף אני אביא חטאת דשמיעת הקול ומחטאת חלב וחדא מהני לא אתיא דאי מחטאת חלב וחטאת נזיר איכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן אינן באין בדלות תאמר בשבועת ביטוי שהיא בעולה ויורד אי מחטאת חלב וחטאת מצורע איכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן אינן בשאלה תאמר בשבועה שישנה בשאלה:

שלא לשמו פסול - כדאמרי' (לעיל דף ז:):

בשאר ימות השנה לשמו פסול - כדאמרי' במס' פסחים (דף סא.) שחטו קודם חצות פסול דכתיב בין הערבים וכמה פעמים שנה הכתוב בקביעות זמנו בי"ד בין הערבים:

שלא לשמו כשר - כדמפרש ואזיל:

מנהני מילי - דבשאר ימות השנה שלא לשמו כשר:

ואם מן הצאן קרבנו כו' - לאו קרא יתירא קא דריש אלא משמעותא דקרא משמע ליה הכי ואם דבר הבא מן הצאן דהיינו פסח שאינו בא אלא מן הצאן היה קרבנו הרי הוא לזבח  שלמים ועל כרחך שלא בזמנו קאמר דאי בזמנו הא ילפינן ליה לעיל דפסול:

ואימא שלמים אין כו' - שחטו לשם שלמים ליתכשר אבל שחטו לשם עולה ליפסיל וברייתא קתני שלא לשמו כשר ואפילו שחטו לשם עולה או לשם חטאת:

לזבח - קרא יתירא הוא דמצי למכתב לשלמים:

אימא לכל דשחיט להוי כוותיה - שחטו לשם עולה יהא עולה דהא אתרבי ליה כל זבח:

ה"ג אי הוה כתיב לשלמים וזבח כדקא אמרת - דאי כתב הכי הוה משמע יהא כשלמים או כשאר זבח:

השתא דכתיב לזבח שלמים - הכי משמע לכל זבח שיזבחנו לשמו שלמים יהיה:

ואימא לזבח כלל כו' - אמאי דריש להאי זבח שלמים הכי דרוש הכי דבר הבא מן הצאן יהא לכל הזבחים כלל שכשר שלא לשמו כי הדר כתב שלמים פרט שלא הכשרתיו בעקירת  שמו אלא א"כ שחטו לשלמים אבל שחטו לשם זבח אחר פסול:

ואפי' לעופות - שחטו לשם חטאת עוף:

אף כל שהוא שלא לשמו - יצא לשמו:

חטאת ואשם לא - שחטו לשם חטאת ואשם יהא פסול אפילו לשלמים:

אלא לזבח רבויא הוא - אינו לשון כלל ולא דרשי' ליה בכלל ופרט שאין כללות ופרטות באין מרבוי לשון אלא ממשמעות המקראות וכגון (ב"ק דף סג.) בכל אשר תאוה נפשך כלל וכן  מן הבהמה כלל בקר וצאן פרט אבל לזבח שלמים שתי תיבות דבוקות הן כאילו כתיב לזבח השלמים וקרא יתירא בעלמא הוא דהוה מצי למכתב לשלמים וכל מקרא של לשון ייתור אינו לכלל ופרט אלא לרבות וכמאן דכתיב לשלמים וזבח דמי דאיתרבו ליה כל הזבחים: