אמר לו רבי יהושע מצינו מותר חטאת בא עולה - כדתניא בתמורה (דף כג:) זה מדרש דרש יהוידע הכהן כל דבר שבא ממותר חטאת וממותר אשם ילקח בהן עולה לקיץ המזבח  והיכי דמי מותר חטאת כגון הפריש מעות לחטאתו וניתותרו אי נמי מפריש שתי חטאות לאחריות דקי"ל בתמורה (דף כד.) מתכפר באחת מהן והשניה תרעה:

ומה חטאת שמותרה כו' - ואם ק"ו כזה אתה דורש יש לך לפסול עולה לשם חטאת ומהכא דייק רבה מילתיה לעיל מדלא אהדר ליה רבי אליעזר אנא נמי פסילנא בנשחטין לשם  חטאת:

שכן כשרה לשמה כל השנה - לפיכך עולה הנשחטת לשם חטאת כשרה:

ולא יחללו את קדשי - אין (כאן) חילול כשירימו אותם לשם גבוה מהם:

בעתידין לתרום - דהיינו טבל דכתיב ירימו דבר העתיד ומסיים בהא בסנהדרין פרק אלו הן הנשרפין גמר חילול מתרומה דכתיב בה ומתו בו כי יחללוהו:

א"כ - דלכר"ש אחי עזריה לחודיה אתא לכתוב ולא יחללו אשר הורמו מ"ש לשון עתיד דנקט ש"מ למידרש ביה נמי הא:

בעי רבי זירא - לשום גבוה מהן כשרים דקתני כשרין ואין מרצין קאמר כת"ק ולא פליג אלא בנמוך דקאמר פסולים לגמרי:

ובתרתי פליגי - לשם גבוה מכשיר לגמרי ובנמוך פסיל לגמרי ואילו רבנן בתרוייהו מכשירים ואין מרצין קאמרי:

ת"ש - מדקא מפרש מילתיה ונקיט בכור ומעשר דלא לרצויי אתו ש"מ כשרין ואינן מרצין קאמר:

ומדסיפא - הבכור והמעשר ששחטן לשם שלמים כשרים ואין מרצין רישא קדשים קלים ששחטן לשם קדשי קדשים נמי כשרין ואין מרצין קאמר:

הא כדאיתא כו' - כשרין דקתני גבי בכור כשרין למילתייהו קאמר [וכשרים נמי דקתני גבי קדשי קדשים למילתייהו קאמר] ואפי' לרצות לשם חובה:

אלא מאי קמשמע לן - האי דנקט הבכור והמעשר אי לאו לגלויי עלה דרישא נקט לה ולמימר דכשרין ואין מרצין קאמר:

גבוה ונמוך קמשמע לן - בתמיה וכי אתא לפרושי לן היכי דמי נמוך לשם גבוה:

תנינא - ברישא דמילתא:

הא נמי תנינא - לקמן בפרק כל התדיר (דף פט.) דבכור נמוך משלמים:

שלמים קודמין את הבכור - אם שניהם עומדים לישחט בעזרה ולהקריב:

שהן טעונים מתן ארבע - שתי מתנות שהן ארבע ובכור במתנה אחת כדתנן באיזהו מקומן (לקמן נו:) סמיכה ונסכים ליתנהו בבכור כדילפינן במנחות בפרק שתי מדות (דף צ:):

הא עיקר - שנשנית תחילה לצורך לאשמועינן גבי פסול שלא לשמו דאיכא בקדשים קלים גבוה ונמוך:

ההיא - דכל התדיר אגררא נסבה ששנה שם את הקודמים זה לזה ונקט נמי האי בהדייהו אע"ג דכבר תנייה הכא:

מתני' רבי יהושע מכשיר - דפסח בשאר ימות השנה חשיב ליה:

בן בתירא פוסל - בגמרא מפרש להו:

שבעים ושנים זקן - בגמרא מפרש אמאי לא תנא זקנים:

כל הזבחים הנאכלין - אבל עולה לא:

לא הוסיף בן עזאי - על דברי חכמים לפסול חוץ מפסח ומחטאת אלא העולה:

גמ' מכשיר היה בן בתירא בפסח ששחטו שחרית לשמו - והוה ליה זמנו לפיכך פסול שלא לשמו כדאמר פסח בזמנו שלא לשמו פסול:

ומאי כאילו - נשחט בין הערבים והאמרת דכולא יומא בין הערבים קרי ליה מדקמכשרת ליה שחרית וקרא כתיב בין הערבים אלמא סבירא ליה בין ערב של אמש לערב של אחריו  כדמפרשינן ליה לקמיה דהיינו משעלה השחר שפסק ליל של אמש עד שתשקע החמה ומאי כאילו הא הוא גופיה בין הערבים:

ליפלגו בלשמו - ולימא [פסח ששחטו בי"ד שחרית] ר' יהושע פוסל ובן בתירא מכשיר:

אבל בשלא לשמו מודה רבי יהושע - דאע"ג דשחרית לאו זימניה הוא פסול הואיל ומקצתו של יום ראוי לשמו קמ"ל:

והא כתיב בין הערבים - לרבי אושעיא פריך היכי מצי למימר פסח זמנו שחרית:

בין שני ערבים - מעלות השחר עד שקיעת החמה דהיינו בין סוף ערב דאתמול ותחילת ערב דאורתא:

ואימא חד בבקר - את הראשון לא ישהא יותר מחצות והשני כל היום זמנו רצה שחרית רצה ערבית כדכתיב בין הערבים דמפרשת ליה כל יומא:

ולא שנים בבקר - הלכך על כרחך צריך להשהות השני עד הערב:

מדתה - חצי לוג לכל נר ונר כך שיערו חכמים לילי תקופת טבת שלא תכבה כל הלילה ובתמוז ובניסן ובתשרי אם תדליק שליש היום לא איכפת לן:

אין לך עבודה - מעבודות שהן אמורות ביום כגון עבודות הדם וקמצו וקטרת שכשרין מהדלקת נרות ואילך שזו מאוחרת לכולן: