גמ' אמר שמואל פסול - דקתני מתני' אבשר קאי אבל בעלים נתכפרו:

על המזבח - כל המזבח שוה לענין כפרה:

לכפרה נתתיו - הקשיתי כל מקומות המזבח שוין ולא לדבר אחר שתהא זריקה חשובה להתיר בה בשר דזריקה הוא דשריא לה דכתיב ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל (דברים יב):

יחזור הכשר ויקבל - יחזור כהן הכשר לקבלה ויקבל כדי מתן מן הבהמה ויחזור ויתן במקומו וקס"ד השתא דעד השתא בכהן כשר נמי איירי והאי הכשר דקתני כדי נסבה:

למה לי יחזור - הלא נתכפרו:

וכי תימא להתיר בשר באכילה - דזריקה הוא דשריא לה:

ומי איכא זריקה דלא מיכפרא - כגון הך בתרייתא דלאו לכפרה אתיא דהא איכפר בקמייתא:

אי דיהביה - שלא במקומו כהן כשר הכי נמי דלא בעי יחזור ויקבל:

הכא במאי עסקינן דיהביה פסול - דהא דקתני נתנו על גבי הכבש ארישא קאי דקתני כל הפסולים ששחטו כו' וכולן שקיבלו את הדם כו' ועלה קאי נתנו על גבי הכבש כו' בפ"ג:

וליהוי דחוי - כיון דאמרי' שלא במקומו כמקומו דמי ובלבד שיהא במזבח כי יהביה פסול הויא לה זריקה פסולה כאילו נתנו פסול במקומו וניהוי כל הדם דחוי ולא תיהוי ליה תו  תקנתא:

דהא תנן - בההיא:

וכולן שקבלו - את הדם ואפסולין קאי שקבלו את הדם במחשבת אכילת בשר חוץ לזמנו או חוץ למקומו:

אם יש דם הנפש - עוד בצואר בהמה יחזור הכשר ויקבל מן הדם ויתן שלא במחשבה וכשר דמחשבה דחשיב עלה קמא לא נפסל דכיון דאינו ראוי לעבודה אין מחשבתו מחשבה:

קבלו אין - הוא דאית ליה תקנתא:

מאי טעמא לאו משום - דזריקה פסולה משויא ליה דחוי משום דגמר כפרתו:

לא - הא דדייקינן זרקו לא משום דמיפסיל במחשבה דהא בעושה מחשבה קיימינא ודכוותה דייקינן זרקו לא:

א"ה - דמחשבת פסולין פסלה מקבלה שקיבל במחשבה ליפסיל ועוד מי פסל במחשבת כהן פסול:

במי שראוי לעבודה - כהן כשר:

ובדבר הראוי לעבודה - מנחת חטים לאפוקי מנחת [העומר שהיא של] שעורים דלא חייל עלה פגול ליענש כרת באכילתה:

ובמקום הראוי לעבודה - לאפוקי נפגם המזבח הכי מפורש במנחות (דף ה:):

לא תימא זרקו לא - דודאי איכא תקנתא ואפי' זרקו פסול במחשבה:

אלא אימא שחטו לא - שאם שחטו פסול במחשבה תו ליכא תקנתא דכיון דכל הפסולין כשירין לשחוט פוסלין מחשבתן:

תנינא - בההיא משנה גופה כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה לפיכך הן פסולין במחשבה:

הא קמ"ל - הא דקתני וכולן שקיבלו את הדם כו' [אע"ג] דבשחיטה תנן פוסלין במחשבה אבל בקבלה ומקבלה ואילך לא פסלי ולא למידק מיניה זרקו לא דה"ה לזרקו אלא קמייתא  דכולהו נקט דכיון דפסול אינו ראוי לה לא פסלה מחשבתו:

כדרבא - דאמר אין מחשבה מועלת אלא בראוי לעבודה:

חישב - כהן כשר:

ליתן את הניתנין כו' - ששחט או קיבל או הוליך על מנת לזרוק הזריקה שלא במקומו:

לאלתר כשר - אם חישב על מנת לזרוק שלא במקומו היום כשר ואי נמי זריקה פסולה היא ונמצא שעבד שאר העבודות על מנת לזרוק את הדם בפסול כשר הוא בזריקה הוגנת  במקומו כדאמרינן במשנה כל הפסולין (לקמן לו.) אין המחשבה פוסלת אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו ופסח וחטאת שלא לשמן:

חזר וחישב - בעבודה שניה על מנת לאוכלו חוץ למקומו פסול ואין חייבין כרת על אכילתו: