דטעמא דר' יוסי משום דס"ל דשלא במקומו כמקומו דמי דאם כן אדמיפלגי באסיפה ליפלגי בכפרה ונימא רבי יוסי כיפר ור' שמעון לא כיפר אלא לרבי יוסי נמי לאו כמקומו דמי ואפ"ה לא יאספנו ומשנתינו כדברי האומר לא יאספנו ומשום הכי תנא פסול במתני':

ורב חסדא אמר אבימי הכל מודים - ר' יוסי ור"ש:

בניתנין למטה שנתנן למעלה שלא יאספנו - דהואיל וניתן במזבח הראוי לו לא הוי כנשפך על הרצפה דקלטיה מזבח לאפוקי מכלל זריקה במקום אחר:

וכל שכן בניתנין למעלה שנתנן למטה - דקרובה היא למתנה גמורה שהרי דמים העליונים למטה הן שותתין ויורדין הלכך האי דם סופו לירד למטה היה ראוי וכי יהביה למטה  קלטיה מזבח מלאוספו ולחזור וליתנו למעלה:

שרבי יוסי אומר יאספנו - דכיון דלמזבח זה לא היה ראוי לא קלטיה כלל:

ורבי שמעון אומר לא יאספנו - שהרי לשם מזבח היה ראוי והרי בא לשום מזבח:

אף אנן נמי תנינא - דאיתיה לדר' יוחנן דאמר דאיכא דאית ליה לא יאספנו ואע"ג דשלא במקומו לאו כמקומו דמי לענין כפרה לענין אסיפה מיהו קלטיה מזבח:

זאת היא העולה - הרי אלו ג' מעוטין לפי שבא המקרא הזה ללמדנו על הפסולין למזבח שעלו דלא ירדו דילפינן מעולה על מוקדה על המזבח כל הלילה משעלה על מוקדה תהא  שם כל הלילה לפיכך מיעט לך בו ג' [מעוטין למעט בו ג'] פסולין:

זאת - היא מיעוטא זאת ולא אחרת היא הוי מיעוטא ה"א דהעולה הוי מיעוטא כלומר העולה המיוחדת ולא כולן:

פרט לנשפך דמה ולשנשחטה בלילה ושיצא דמה - אבל שאר פסולין אם עלו לא ירדו ולקמן בפרק המזבח מקדש (דף פד:) מפרש טעמא דרבי יהודה דמרבי שאר פסולין ומפיק  הנך:

אין לי אלא עולה כשרה - תהא על מוקדה כל הלילה עד הבקר:

והלן - שלן בשרה חוץ למזבח:

והיוצא - שיצא בשרה:

והטמא ושנשחט - ע"מ להקטיר חוץ לזמנו כו':

מנין - שכיון שעלו לא ירדו:

רובע ונרבע - על פי עד אחד שמותר להדיוט ואסור לגבוה ונפקי לן מקראי במסכת תמורה בפ' כל האסורין (דף כח.):

וכן מוקצה ונעבד וטריפה - מוקצה שהקצהו לתקרובת עבודת כוכבים:

נעבד - שהשתחוה לבהמה:

כלאים - שור או כשב פרט לכלאים כי יולד פרט ליוצא דופן (חולין דף לח:):

מאי ראית - אחד שריבה הכתוב ומיעט ולא פירש לך הכתוב מה ריבה ומה מיעט:

אמרת - ומעצמך מרבה אני את אלו שהיה פסולן בקדש משבאו לעזרה נפסלו:

קתני מיהת כו' - ולא פליג רבי יהודה לשווינהו כנשפך על הרצפה ונימא ירדו כדאמר ר' יהודה פרט לנשפך דמה ואלמא לאו כנשפך דמה קחשיב ליה:

מאי טעמא לאו משום דקלטיה מזבח - לקדושי ושמע מינה לענין אסיפה לא יאספנו והא ליכא למימר משום דקסבר שלא במקומו כמקומו דמי ומשום דכיפרה הוא דהא דומיא  דשאר זריקות פסולות קתני ליה ומדרבי שמעון היינו טעמא דלא מייתי ליה דאיכא למימר טעמא דרבי שמעון משום דתורת העולה ריבה ואפילו נשפך דמה נמי קאמר דלא ירדו:

מקדש פסולין - שאם עלו לא ירדו ואף על גב דלא כתיב קרא אלא בחיצון:

תנינא הניתנין בחוץ שנתנן בפנים לא ירדו - אבריהם ממזבח ולא פליג ר' יהודה מאי לאו דקלטיה פנימי לדם זה שניתנו עליו ואע"פ שנפסל בכניסתו להיכל משום וכל חטאת אשר יובא מדמה (ויקרא ו) הוה ליה כנשפך דמה:

הני מילי דם - שפסול הוא דמקדש הואיל וחזי ליה דם בעלמא כגון דמים הפנימיים:

אבל קומץ דלא חזי כלל - דכתיב (שמות ל) לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה ומנחה אימא אם עלה עליו ירד קמ"ל:

קטרת זרה - קטרת נדבה שלא התיר הכתוב אלא קטרת של ציבור שחרית וערבית:

שעלתה לגבי מזבח - קסלקא דעתך דבמזבח הקטרת קאי:

בראוי לו - לאפוקי קמצים שלא קידשו בכלי הכי מפרש לקמן בפרק המזבח (דף פג:):

האי רצפה - בבנין אבנים שלא נמשח לפיכך אין קדושתו בזה חמורה:

והאי כלי שרת - ונמשח עם המשכן:

מתני' את הזבח - שלמים או שאר הנאכלין:

פסול ואין בו כרת - והאוכלו ואפילו בחוץ אין ענוש כרת:

לאכול את בשרו למחר - ליכא לאוקומה בשלמים אלא בתודה וחטאת ואשם דאילו בשלמים מחר זמנו הוא אבל לזרוק דמו או להקטיר אימוריו אפילו בשלמים הוי למחר חוץ לזמנו:

פיגול וחייבין עליו כרת - האוכלו אפילו בזמנו ענוש כרת ובגמרא יליף לה: גמ'