אם אינו ענין לחוץ לזמנו תנהו לענין חוץ למקומו, ומיעט רחמנא גבי נותר (ויקרא יט, ח) "ואוכליו עונו ישא" -- למעוטי חוץ למקומו.

ואימא "ואוכליו עונו ישא" זהו חוץ למקומו ולמעוטי נותר מכרת!
מסתברא נותר הוה ליה לאוקמי בכרת למגמר עון עון לחוץ לזמנו, דדמי ליה בז"ב
אדרבה! חוץ למקומו הוה ליה לאוקמי בכרת למגמר עון עון לחוץ לזמנו דדמי ליה במקד"ש!

אלא אמר רבי יוחנן תני זבדי בר לוי אתיא קודש קודש. כתיב הכא ((ויקרא יט, ח) "את קדש ה' חילל ונכרתה" וכתיב התם (שמות כט, לד) "ושרפת את הנותר באש וגו'" -- מה להלן נותר אף כאן נותר, ומיעט רחמנא גבי נותר "ואוכליו עונו ישא" למעוטי חוץ למקומו מכרת.

ומאי חזית דקרא אריכא בחוץ לזמנו ושלישי דפרשת קדושים תהיו חוץ למקומו? איפוך אנא!
מסתברא אריכא בחוץ לזמנו דגמר עון עון מנותר דדמי ליה בז"ב
אדרבה! אריכא בחוץ למקומו ושלישי דקדושים תהיו בחוץ לזמנו משום דדמי ליה סמכיה וקא ממעט ליה!

אלא אמר רבא כולהו מקרא אריכא אתיין דכתיב (ויקרא ז, יח)

• "האכל יאכל" -- בשתי אכילות הכתוב מדבר; אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח.
• "מבשר זבח שלמיו" -- מה שלמים מפגלין ומתפגלין אף כל מפגלין ומתפגלין.
• "שלישי" -- זה חוץ לזמנו,
• "לא ירצה" -- כהרצאת כשר כן הרצאת פסול. ומה הרצאת כשר עד שיקריבו כל מתיריו אף הרצאת פסול עד שיקרבו כל מתיריו.
• "המקריב" -- בהקרבה הוא נפסל ואינו נפסל בשלישי
• "אותו" -- בזבח הכתוב מדבר ואינו מדבר בכהן
• "לא יחשב" --
  

  אם אינו ענין לענין מחשבת חוץ לזמנו תנהו לענין חוץ למקומו - ופיגול דקרא אריכא דצו את אהרן לא תידרשיה לחוץ למקומו אלא כוליה קרא בחוץ לזמנו הלכך ממנו אחוץ לזמנו  קאי וכ"ת הכא נמי כרת כתיב דסמיך ליה ואוכליו עונו ישא וגו' ההוא בנותר ממש מיתוקם כדמפרש ואזיל וכדי שלא תאמר שניהם במשמע מיעט רחמנא ואוכליו דהיינו מיעוטא מדלא כתיב והאוכל למעוטי חוץ למקומו דלעיל מיניה:

  ואימא ואוכליו עונו ישא אחוץ למקומו - דסליק מיניה קאי וכדי שלא תאמר אין מקרא יוצא מידי פשוטו ואף נותר במשמע ונהי דבלא ירצה ליתא אבל בכרת איתיה להכי מיעט  ואוכליו דמשמע אחד ולא שנים למעט נותר מכרת: ה"ג מסתברא נותר אית לך לאוקומי בכרת למיגמר עון עון לחוץ לזמנו דדמי ליה בז"ב אדרבה חוץ למקומו הוה ליה לאוקומי בכרת דמיגמר עון עון לחוץ לזמנו דדמי ליה במקד"ש. והכי פירושא נותר הוה ליה לאוקומי בכרת דמיגמר עון עון כו' שמלמד כרת על חוץ לזמנו שאין כרת מפורש בו אלא נשיאות עון אמורה בו ולימד מכאן בגזירה שוה דהכא כתיב נשיאות עון ומפרש כרת הלכך אי מוקמת ליה להאי בנותר איכא למילפיה לג"ש שפיר דדמו אהדדי בשני דברים הללו ששניהן נפסלים בזמן זה בזמן ממש וזה במחשבת זמן ושניהם נוהגים בבמה כדתנן בפרק בתרא (לקמן דף קיג.) דכי פרכת ונילף עון עון מטומאת בשר דכתיב ונשא אהרן את עון הקדשים מה להלן לאו ולא כרת אף כאן לאו ולא כרת אמרינן מנותר הוה ליה למילף דדמי ליה בז"ב אבל אי מוקמת ליה להאי כרת בחוץ למקומו כי גמרת ליה חוץ לזמנו מיניה בג"ש ופרכינן ליה ונילף עון עון מטומאה ליכא לתרוצי מחוץ למקומו הוה ליה למילף דדמי ליה בז"ב דהא אין פסולו בזמן ואינו נוהג בבמת יחיד שאין שם מחיצות:

  במקד"ש - מ' מחשבה ק' קצת ד' דם ש' שלישי חוץ לזמנו וחוץ למקומו שניהם פסולין במחשבה ואם חישב במקצתו נפסל כולו ושניהם נפסלין בעבודת הדם ובשניהם נאמר שלישי  לאפוקי טומאה דאינה פסול מחשבה ואם נטמא מקצתו לא נטמא כולו וישנה לאחר זריקת דמים ולא נאמר בו שלישי יתירא אבל בחוץ לזמנו וחוץ למקומו שלישי מיותר לג"ש דלעיל דבכל חד מינייהו כתיב והנותר ביום השלישי באש ישרף וסמיך ליה ואם האכל יאכל ולא בעי למכתב שלישי:

  אתיא קודש קודש - דהאי ואוכליו בנותר כתיב:

  קרא אריכא - ואם האכל יאכל דצו את אהרן אריכא הוא:

  איפוך אנא - ואימא דאריכא בחוץ למקומו וכתיב ביה נשיאות עון ושלישי דקדושים תהיו חוץ לזמנו ואימעוט מכרת:

  מסתברא אריכא בחוץ לזמנו - דכיון דלא פריש ביה כרת בהדיא אלא בג"ש דעון עון מנותר יליף מסתברא דדמי מדדמי יליף דדמי ליה בז"ב דאי מוקמן ליה בחוץ למקומו תו לא  יליף כרת מנותר דלא דמי ליה במידי:

  אדרבה - מסתברא משום דדמי ליה חוץ לזמנו לנותר סמכיה לנותר וקא ממעט ליה מאוכליו דלא תימא משום דדמי ליה ניגמר מיניה:

  כולהו מקרא אריכא אתיין - זה לחיוב וזה לפטור כדיליף ליה רבה בריש שמעתין:

  בשתי אכילות כו' - שמחשבת שתיהן פוסלת דהא לקמן במחשבה מוקי ליה תנא ולא באוכל ביום השלישי:

  אחד אכילת אדם כו' - דלא שנא חישב לאכול למחר ל"ש חישב להקטיר אימורין למחר פגול:

  מבשר זבח שלמיו - הקיש זבחים לשלמים מה שלמים יש בהן מפגלין ויש בהם מתפגלין שהדם הוא המפגל והבשר והאימורין המתפגלין:

  אף כל - שיש בו מפגלין ומתפגלין פיגול נוהג בו יצאו מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים שהם מתירין את עצמם ואין בהם שירים להתפגל מחמת עבודות מתיריהם שאין  פיגול נוהג בהן:

  לא ירצה המקריב - משמע אזריקה לא תהא זריקה זו מרצה שמע מינה דעד שיזרק הדם מחשבת פיגול תלויה ועומדת נזרק הדם הוקבע הפיגול לא נזרק הדם כגון שנשפך בטל  הפיגול דכתיב ביה הרצאה כדכתיב גבי כשר:

  מה הרצאת כשר - לא קרי ליה הרצאה אלא בזריקה שהוא סוף ארבע עבודות המתירות אף פיגול אינו קבוע עד שיזרק הדם שהיא סוף כל מתיריו:

  בהקרבה הוא נפסל - השתא יליף (פסול) דבמחשבה הכתוב מדבר שמחשב בשעת הקרבה לאוכלו בשלישי:

  ואינו נפסל בשלישי - אם בהקרבה לא חישב ע"מ כן ואכל ממנו בשלישי אין הקרבן נפסל למפרע דהכי מידריש לא ירצה המקריב לא תהא זריקתו מרצה אם ע"מ כן הקריבו:

  אותו בזבח הוא מדבר ואינו מדבר בזובח - כלומר ושלא תאמר דהאי המקריב לאו להכי הוא דאתא אלא לומר לך שהכהן המקריבו לא יחשב עוד בכהונה ויפסל מלכהן לכך נאמר  אותו הזבח בלא יחשב ואין הכהן בלא יחשב: