ושחט את בן הבקר לפני ה' וכיון דבעינן תיכף לסמיכה שחיטה אין סמיכה מבחוץ ושחיטה מבפנים אלא אף הסמיכה בפנים ואין טמא נכנס לעזרה:

ואין השוחט לפני ה' - שאם רצה עומד חוץ לעזרה ושוחט בסכין ארוכה:

לפנים מן הנשחט - לפנים מן הבהמה: ה"ג שוחט את בן הבקר יהיה לפני ה':

נגיעה - סתם במקצת היא:

שחל שמיני שלו - והיה לו היום ליכנס להר הבית לחלל שער נקנור שלא נתקדש להכניס ידיו לבהונות וראה קרי ובעל קרי אין נכנס להר הבית כדאמרי' באלו דברים (פסחים דף סז)  זב וכל זב לרבות בעל קרי שמשתלח חוץ לשתי מחנות כדאמרינן התם:

אע"פ שאין טבול יום אחר - של טומאת קרי נכנס להר הבית דקסבר טבול יום דזב כזב דמי זה נכנס ומכניס ידיו לעזרה ליתן מדם האשם ומלוג השמן על בהונותיו כדי שיטהר  לאכול פסחו לערב והוא ישלחנו לעזרה היום לשחוט ולזרוק עליו אבל הוא לא יכנס לעזרה (ושוחט בסכין ארוכה) דטבול יום שנכנס לעזרה בכרת כדאמרי' בהקומץ רבה (מנחות כז:):

מוטב יבוא עשה - של פסח:

שיש בו כרת וידחה עשה - דשילוח טמאים מהר הבית שאין בו כרת שאין ענוש כרת אלא מחומת העזרה ולפנים:

אפי' עשה אין בו - בהר הבית לגבי טבול יום דקסבר טבול יום דזב לאו כזב דמי:

נכח החצר החדשה - הר הבית שחידשו בה בהלכותיה:

אידי ואידי - עשה של כרת טבול יום לגבי עזרה בכרת הוא והא קא מעייל לעזרה שהרי אי אפשר להוציא דם האשם לחלל השער דמיפסל ביוצא:

מטונך - ממשאך שבאתה עלי להכביד אכביד עליך ממצורע השיבות שגזירת הכתוב היא אצלו שהותרה לו ביאה במקצת שהרי מחוסר כיפורים הוא והוא מכניס ידיו לבהונות:

הואיל והותרה - ביאה מקצת לצרעתו:

הותרה - אף לטבול יום של קרי שלו:

אמר רב יוסף - שמע מינה מדעולא דאמר הואיל ואישתרי להא אישתרי להא:

רובן - של ציבור זבין בפסח ולא נדחית טומאת זיבה אצלן ונעשו טמאי מתים בו ביום הואיל והותרו לטומאת המת שנדחה אצלן הותרו לזיבתן:

טומאה אישתראי - שבאה אחרונה זיבה ראשונה עומדת במקומה ולא דמי למצורע דהתם איכא למימר מיגו דקמייתא לא הוי אסירא ליה בתרייתא לא חמירא לך מקמייתא שהרי  טמא היה ומותר אבל הכא כי הוה זיבה גרידתא הוו אסירי השתא דאיתוספא טומאה עלייהו אישתרו להו:

הואיל והותרו לטומאתן - הקודמת אינן נאסרין מחמת האחרונה שהרי אף הראשונה טומאה של כרת היתה והיו מותרים היום:

היתירא הואי - בהיתר גמור גזרה עליו תורה ביאה במקצת: