דגייז ליה - אחר שיבש סתר הבנין מעל חלקו של יהודה:

ופרכינן והא אבנים שלמות כתיב - שיהא חלק ולא פגימות פגימות ואי אפשר לסתירה להיות חלקה:

דמחית מידי מתותיה - כלומר במקומו על (כנגד) חלקו של יהודה הניח עץ ארוך ועוביו כעובי המלבן וחלק [והניח] בתוך המלבן ולא יכול להדביק עם חלוקי האבנים ע"י שפיכת  המיחוי של סיד וקוניא ולכשיבש קצת נטלו ונשאר מקומו חלק:

קרנות של מזבח חלולות היו - נקבים נקבים עמוקים בארבעתן שיפול דם החטאת ויבלע לתוכו:

כמזרק כזיות מזבח - אלמא בית קיבול יש כמזרקים:

דמחית מידי מתותיה - מקלות וקסמין [דקים] נתן בין חלוקי האבנים וכשיבש הוציאם ונשארו מקומות בנקבים חלוקים ולא הוצרך לפגום בפגימות לנקבים:

שהן יושבים ברמה - בעירו של שמואל:

נויו של עולם - למצוא מקום לבית הבחירה מן התורה:

ועלית - בכל שעריך קרי עלייה ומשם לבית המקדש מלמד שבית המקדש היה גבוה מכל ארץ ישראל:

וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות - לא מיבעיא לן הכא ולאו מהכא נפקא לן אלא מקרא אחרינא דכתיב (ירמיהו טז כג) לא יאמר עוד חי וגו' כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון ומכל המקומות אשר הדחתים שם וגו':

דוכתיה - מקומו היכן מקום הגבוה בא"י בגבול מי הוא:

אייתו ספר יהושע - לבדוק בגבולי השבטים ולא פירשו שם באחד מכל השבטים פיאות גבוליהם לארבע רוחותיהם חוץ משבט יהודה ובנימין שנתפרשו שם כל הגבולים מסובבין  ברוחותיה ומקצועותיה גבול יהודה לדרומה של ארץ ישראל וארץ אדום גבולו לדרום על פני כולו ואורך גבול יהודה מן המזרח למערב על פני אורך כל גבולה של א"י ים המלח למזרח וים הגדול למערב והן מן גבולי ארץ ישראל בפרשת אלה מסעי וגבול צפוני של ארץ יהודה לא היה מכוון לארכו אלא התחיל למזרח מן הירדן ועולה למערב ומרחיב מאמצעו ופונה באלכסון לצפון ועולה מדביר ומרחיב לצד צפון אל הכתף היבוסי היא ירושלים ומשהתחיל מן המזרח מונה והולך עד ירושלים:

כתיב ועלה הגבול ולא כתיב וירד - ועוד כתיב בעלייה אחת מירושלים עד ראש ההר על פני גיא בן הינום ומשם עד הים שהוא לרוח מערב כתיב ותאר הגבול וירד הגבול:

ולא כתיב ועלה - ונחלת בנימין בצפונה של נחלת יהודה וגבול נגב לבנימין הוא גבול צפונה ליהודה אלא שאין אורך נחלת בנימין מן המזרח ועד הים אלא עד ירושלים ועד ההר אשר  על גיא בן הינום ועד קרית יערים:

כתיב ועלה ותאר ולא כתיב וירד - ותאר אינה לא עליה ולא ירידה למדנו שראש ההר אשר על גיא בן הינום הוא גבוה מן הכל ולמעלה מירושלים דמירושלים ולשם כתיב ועלה:

סבור למיבנייה בעין עיטם - נראה בעיני שהוא מעין מי נפתוח האמור שם אחר עליית ההר אשר על פני גיא בן הינום אשר לא נכתב ירידה בינתיים:

ניתתי ביה קליל - נעשה אותו נמוך מעט ונבנהו בירושלים שהיא למטה כדכתיב כתפיו ולא כתיב ראשו:

ואיכא דאמרי - האי דלא בנאה בעין עיטם משום דרחיק שם נחלת בנימין מנחלת יהודה יותר משיעור הר הבית ואי אפשר לסמוך לשכת הגזית לעזרה ואנן בעינן סנהדרין בעזרה דכתיב וקמת ועלית וגו' וצריכה להיות בחלקו של יהודה כדמפרש ואזיל גמירי סנהדרין בחלקו של יהודה כדכתיב (בראשית מט) ומחוקק מבין רגליו:

את כל ענותו - אשר עינה את עצמו לעסוק ולדעת ונשבע ונדר אם אבא באהל וגו':

מתני' זבחי שלמי צבור - כבשי עצרת:

אשם גזילות - האמור בשבועת הפקדון (ויקרא ה):

אשם מעילות - הנהנה מן הקדש:

אשם שפחה חרופה - הבא על שפחה כנענית המיועדת לעבד עברי:

אשם נזיר - שנטמא במת דכתיב ביה והזיר לה' את ימי נזרו וגו' (במדבר ו):

אשם תלוי - ספק שגג בכרת ספק לא חטא והוא כתוב בויקרא גבי אשם מעילות אשם ודאי ל"ג שכל אלו שהוזכרו אשמות ודאין הן חוץ מאשם תלוי:

שתי מתנות שהן ארבע - דבאשם נמי בעינן זריקת סביב דכתיב במקום אשר ישחטו וגו' (ויקרא ז):

ונאכלין לפנים מן הקלעים - דכתיב באשם בויקח קרח לכל אשמם וגו' בקדש הקדשים תאכלנו וגו'. וזבחי שלמי צבור בגמרא מפרש מנא ליה: