לשם עצים - והאי דנקט לישנא דעצים ולא נקט לשם מים משום לישנא דקרא דאותביה מבל תקטירו נקט לה:

לריח ניחוח אי אתה מעלה - בתריה דההוא קרא דכל שממנו לאישים כתיב קרבן ראשית תקריבו אותם ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח קרבן ראשית אשאור ודבש הכתוב בראש  המקרא העליון קאי וקאמר יש לך להביא מהן ביכורים מן הדבש ושתי הלחם מהשאור ואל המזבח לא יעלו אכוליה קרא קאי ואדרשה דבל תקטירו:

שיריים - הך פורתא מה שהוסיף אחר קמיצה ודלמא נדבה הוה ולא שרי להו מתנות המצורע אלא קמיצה קא שרי להו:

דפריק ליה - ואומר אם אינו מצורע הלוג נדבה הרי מה שהוספתי שלא לצורך מחולל על מעות הללו דכלי שרת אין מקדשים אלא מדעת וזה לא נתנו לתוך הלוג ע"מ שיקדשנו הלוג  אם אינו מצורע לפיכך יש לו פדיון:

קא מעייל חולין - כשהוא פודהו ומוציאו לחולין נמצא אותו שמן של חולין בעזרה:

איפסיל ליה - כל הלוג ביוצא דהא קדש קדשים הוא כמנחה ואי קשיא למה לי כולי האי דקמיץ ברישא והדר מוסיף עליה ואיכא לאקשויי כל הני ליעבד ברישא כל צרכי מצורע והדר  נימלייהו וניקמוץ וניקטר ולא בעי למיפרקיה איכא לתרוצי מאחר שהקדישו למזבח אין יכול לשנותו לצרכי מצורע שמא אינו מצורע והלוג של מזבח נמצא מאבד קדשי מזבח בידים הלכך קמיץ ברישא לצורך גבוה ואי נמי מצורע הוא לא מפסיד מידי דהדר ממלי ליה כדאמרן:

והאמר רבי שמעון אין מתנדבין שמן - לקמן בפ' כל התדיר (דף צא.) והיכי אמרת לר"ש לוג זה יהא נדבה:

ונימא אם אינו מצורע אשם זה יהא אשם תלוי - לכפר על ספק עבירה שבידו כר"א דאמר בכריתות (דף כה.) מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום שאין לך אדם שאינו עומד בספק  חטא והכי שפיר טפי שזמן אחד לאכילת כל האשמות ולא מביא קדשים לבית הפסול:

תורה תורה - כלומר היכן היא תורה של אדם גדול כמותך:

אימרי בדיכרי קא מחלפין לך - כבש בן שנתו מיחלף לך באיל בן שתי שנים אשם מצורע כבש בן שנתו הוא והיאך יכול הוא להתנות עליו באשם תלוי שאינו בא אלא איל בן שתי  שנים:

מתני' יתן למעלה - על המזבח:

ורואה אני את בשר חטאת - שהוא בבל תקטירו כאילו הן עצים דכיון דלא להקטרה מכוין שרי:

ויצאו לבית השריפה - דלית להו רואין וקעבר בכל שממנו לאישים הוא בבל תקטירו שכבר אימוריו קרבו ונעשה הבשר שיריים:

גמ' ואל המזבח לא יעלו - בתר לא תקטירו ממנו דדרשינן מיניה כל שממנו לאישים כתיב:

אותם - ברישא דקרא כתיב קרבן ראשית תקריבו אותם ואשאור ודבש קאי כדפרישית לעיל מה יש לך להביא מהן שתי הלחם מן השאור שהיא ראשית לכל המנחות וביכורים מן  הדבש ואל המזבח לא יעלו וגו' אבל אתה מעלה לשם עצים:

אבל מידי אחרינא לא - אכל שממנו לאישים דנפיק מסיפיה דקרא קמא לא קאי:

ורבי אליעזר - להכי כתיב אותם למעוטי אשאור ודבש למעוטי שיריים מאזהרת אל המזבח לא יעלו דמרבינן מיניה כבש כמזבח כדתניא בתורת כהנים אין לי אלא מזבח כבש מניין  תלמוד לומר אל המזבח:

ורבנן תרתי שמעינן מינה - דמיעוטא דאותם אכל מאי דכתיב בהדא קרא קאי [וכי] היכי דממעט שיריים מאיסורא דריבויא דכבש כמזבח ממעט להו נמי מהיתירא דהעלאה לשם  עצים דנפקא מהאי קרא:

מתני' - דקתני [דבבשר] חטאת פליגי רבנן וקתני נמי איברים בבעלי מומין