חרסן של זב וזבה - עביט של מי רגלים ונשבר וחרסיו בלעו ממי רגלים הזבים והן מטמאין במשא שאע"פ שנבלעו טמאים כדתנן במסכת כלים (פ"ט מ"ה) ומייתי לה בגמרא דנדה  חרסן שבלעו משקין טמאין ונפלו לאויר תנור התנור טמא שסוף משקה לצאת בהיסק התנור:

פעם ראשון ושני - כבסו ב' פעמים טמא שעדיין לא פלטו ממי רגלים שבו והן אחד ממעייני הזב:

ג' טהור - משנתן לתוכו מים שלשה פעמים טהור שפלטו מי הרגלים הנבלעין בו:

אבל לא נתן לתוכו מים - אלא מי רגלים של אדם טהור להוציא את של זב הנבלעים בו טמא דמין במינו לא בטל:

ופרכינן מאן שמעת ליה דאמר מין במינו לא בטל רבי יהודה - ושמע מינה מאן ת"ק דרבי אליעזר בן יעקב ר' יהודה היא וקאמר דמשקין הנבלעין בחרס בתלתא זימני פלטי:

ורמינהו פשתן שטוואתו נדה מסיטו טהור - שהרי יבש הרוק ומשיבש אינו מטמא כדאמר במסכת נדה מוכי ירוק כעין רקיקה:

ואם היה לח (היה) מסיטו טמא - שהרוק הלח מטמא במשא:

ה"ג ר' יהודה אומר אף הרוטבו במים טמא משום משקה פיה - בתוספתא דמסכת טהרות אף המלחלחו במים לאחר שיבש חזר הרוק להיות לח מחמת המים וטמא משום משקה  פיה:

ואפי' טובא - אפי' כבסו פעמים הרבה קאמר טמא:

שאני רוק דקריר - טרישטריט"ש בלע"ז נכנס בפשתן בחזקה וקשה לצאת אבל מי הרגלים לא בליעי בחרס כולי האי:

בגוזרין גזירה במקדש פליגי - אם עושין סייג בקדשים להרחיק מן העבירה ולא חיישינן להפסד קדשים שלא יפסיד את אלו בשביל סייג דאחרים קמיפלגי:

ת"ק סבר גוזרין - הילכך נתערב דם כשר בדם פסול או בדם התמצית ואף על פי שאין בפסול ולא בתמצית כדי לבטל את הכשר ישפך לאמה גזירה דילמא אתי לאכשורי נמי היכא  דיש בדם הפסול או בדם התמצית כדי לבטל את הכשר והאי דלא גזרינן הכא בנתערב בדם הבהמה או בדם החיה משום דחולין בעזרה לא שכיחי אבל פסולין שכיחי וכן תמצית שכיח דרבה על הנפש ורבי אליעזר סבר אין גוזרין חשו חכמים שלא להפסיד קדשים מחמת גזירה הילכך עד שיהא מן הפסול כדי שאילו היו מים לא היה ניכר דם הכשר בו מכשרינן ליה לזריקה: ה"ג רב פפא אמר דכ"ע גוזרין והכא בדם התמצית מצוי כו':

דכ"ע גוזרין - דלא חשו להפסד קדשים ובנתערב בדם הפסולין דמילתא דשכיחא הוא לא פליג רבי אליעזר אלא בנתערב דם התמצית לחוד פליג ומשום דקא סבר דם התמצית של  בהמה אינו מצוי להיות רבה על דם הנפש הילכך אמאי נגזור הוה ליה כנתערב בדם חולין דלא גזרינן ביה מידי משום דלא שכיח ות"ק סבר פעמים שהוא רבה על דם הנפש הילכך גזרינן ביה היכא דלא רבה אטו היכא דרבה ומיהו אם לא נמלך ונתן כשר דגזירה בעלמא הוא:

בשלמא לרב פפא - דאמר לא פליג רבי אליעזר ברישא משום הכי לא עריב ותני להו ישפך דבסיפא פליגי ורישא דברי הכל:

אלא לרב זביד ליערבינהו וליתנינהו - נתערב בדם הפסולים או בדם התמצית ישפך לאמה קשיא:

מתני' דם תמימים בדם בעלי מומין - מילתא דשכיחא היא וישפוך לאמה גזירה שמא ירבה עליו ויכשירוהו:

נתערב - כוס של דם בעלי מומין בכוסות של כשרין ואינו ניכר:

דמים הניתנין למטה - מן החוט שנתערבו בדם חטאת שניתן למעלה:

רבי אליעזר אומר יתן למעלה - מתנות חטאת ואף על פי שהתחתונים מעורבין בו הואיל ואינו מתכוין:

התחתונים למעלה - רואה אני אותן כאילו הן מים ומפני שמצוה להקדים עליונים לתחתונים כדאמר בפרק כל התדיר (לקמן דף פט.) שיהו כל החטאות קודמות לעולות:

יתן למעלה - תחילה ואח"כ למטה ונתינת מטה תעלה לו לשפיכת שירים של חטאת ולהתחיל מתנות עולה:

ישפך לאמה - דלית להו רואין ואין משנין בתחתונים בשביל להכשיר העליונים:

ואם לא נמלך ונתן כשר - העליון דהא ניתן ממנו למעלה: