יאכלנה לזו ולא לאחרת - יאכלנה חדא משמע לומר באחת מן הנאכלות כתבתי לך הענין הזה ולא בכל הנאכלות נתמעטה חטאת העוף שהוא נאכלת מדברים האמורים בענין ומה  אמור בענין כיבוס מריקה ושטיפה:

אורחיה דקרא - שכל הענין בלשון זה נאמר תשחט החטאת בבשרה מדמה:

רבה אמר - האי פירכא דפרכת דלמא פנימיות נתמעטו ממיעוטא דזאת עיקר כיבוס בפנימיות כתיב דאשר יזה בניזאות הכתוב מדבר והיינו בפנימיות כתיב בהן הזאה על הפרכת  אבל בחיצונות אין כתיב הזאה וחיצונות הוא דאיתרבו מתורת:

והא תנא דמתני' אע"פ שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות קאמר - אלמא עיקר קרא בחיצונות הוא דכתיב ופנימיות מתורת איתרבו: ה"ק אף על פי שיש דברים בענין שאינו מדבר  אלא בנאכלות ומאי ניהו מריקה ושטיפה דההיא דוקא בנאכלות דסמיך ליה כל זכר בכהנים יאכל אותה מיהו לענין כיבוס אחד הנאכלות ואחד הפנימיות והפנימיות עיקר דאשר יזה כתיב בהו וחיצונות מזאת תורת החטאת:

אי הכי - דעיקר בפנימיות כתיב אמאי תנא אחד הנאכלות ואחד הפנימיות דמשמע האמורה בנאכלות נוהגת אף בפנימיות דהכי משמע האמור בנאכלות הוא הדין האמור בפנימיות  אלמא נאכלות במשמעותא אתו ופנימיות מריבויא:

אי הכי חטאת העוף נמי - תיתי ממשמעותא שהרי אף היא מן הניזאות דכתיב והזה (מן) החטאת וגו' (ויקרא ה) :

חטאת העוף שהכניס דמה בצוארה בפנים - בין מליקה להזייה מהו שתיפסל משום וכל חטאת אשר יובא:

ככלי שרת דמי - שהרי לא הוזקקה בקבלת כלי וזהו כלייה ומיפסל בהכנסת הדם שהכניסה בכלי להיכל:

או דלמא כו' - ובהמה שהכניסה לפנים משנשחטה והוציאה וקיבל דמה לא מיפסלא דמדמה אמר רחמנא ולא שהכניסו עם בשרה:

פרכסה ונכנסה לפנים - בחטאת העוף קתני לה כשרה וקס"ד משום דמאליה נכנסה ולא הכניסה הוא ע"מ לכפר וקרא כתיב לכפר בקדש:

ויצתה לדרום וחזרה - לאו דוקא נקט וחזרה אלא משום דקתני בה בההיא פרכסה ויצתה לחוץ וחזרה פסולה דדוקא נקט לאשמועינן רבותא דאע"ג דחזרה פסולה נקט נמי גבי  כשרה וחזרה:

הא הוציאה הוא פסולה - בתמיה וכי יש מחיצה בצפון ובדרום ליפסל ביוצא אלא הא דתני פרכסה יצאת לחוץ איצטריכא ליה דקתני בה בההיא פרכסה ויצאת לחוץ חוץ לעזרה  וחזרה פסולה ואפילו פרכסה ויצאת מאליה דנפסלה ביוצא ובפ' שני (לעיל כו.) מייתי לה בגמרא:

ה"נ - דקתני פרכסה גבי עוף משום ההיא נקט לה בלשון פרכסה דקתני בה נמי פרכסה ויצאה לחוץ וחזרה פסולה:

נשפך על הרצפה - מצואר העוף:

אצרוכי הוא דלא אצרכיה רחמנא כלי שרת - וצואר דידיה הוא במקום כלי שרת והלכך לאוספו כשר ולהזותו למזבח דה"ל כנשפך מן הכלי על הרצפה ואספו דכשר:

או דלמא מיפסיל פסיל ביה רחמנא כלי שרת - דדוקא שייר ולא כתב ביה קבלה משום דבעי להזותו מן העוף עצמו למזבח וכ"ש דרצפה פוסלתו:

תיפוק לי - דלא בעי כיבוס בלאו מיעוטא דזאת דהא איפסיל ליה דם מכי מטא לאויר הבגד ואנן ראוי להזאה בעינן ואויר כלי ככלי דמי:

במדביק כלי בצוארה - דלא היה על אוירו עד שנגע בו להאי איצטריך זאת למעוטי:

ניתז מבגד לבגד - בדם בהמה קמיירי:

אידחי ליה לכיבוס - וגרע ליה מנשפך מן כלי על הרצפה ואספו ואחר כך ניתז על הבגד דהתם כיון דכשר לזריקה ראוי להזאה קרינא ביה אבל על הבגד דאיזקוקי איזקיק לכיבוס  אדחי מתורת הזאה ולא קרינא ביה ראוי להזאה ולא בעי כיבוס האי אחרון:

זו שאלה - בניחותא יפה שאלת ואשיבך עליה:

אוספו וכשר - ואע"ג דאיזדקיק לכיבוס לא בטל מתורת דם כל זמן שלא כיבסו וה"ל כנשפך מן הכלי על הרצפה:

הא כשר - וטעון האחרון כיבוס:

ואם תימצי לומר שאם אוספו מן הראשון פסול - כדקא ס"ד משום דהוזקק לכיבוס בטיל ליה מתורת דם:

אנא כר"ע ס"ל - דאמר לקמן (דף צג.) היתה לה שעת הכושר לזריקה ונפסלה דמה טעון כיבוס והאי הרי מתחילתו בכלי נתקבל והיתה לו שעת הכושר ואח"כ נפסל בנפילתו על  בגד ראשון: