לא יזכו בעורה:

אשר הקריב - כל הקרבנות במשמע:

שזכה בבשר - באימורים:

שכן לא זכה במקצת - עורות שלא מצינו עור למזבח תאמר בכהנים שזכו במקצת בעור העולה:

כל עצמו כו' - אין לנו להביא ראיה לשאר עורות מעולה שפרט בה הכתוב לבדה מפני שלא הוצרכנו ללמוד על שאר עורות מה תהא עליהן אלא על של עולה בלבד:

ועורותיהן עמהן - כדכתיב ואת הפר ואת עורו וגו':

רצו מפשיטין - שהרי לא הצריכו להפשיט ונתנו לכהן כמות שהן כדכתיב כחטאת כאשם תורה אחת וגו':

נאמר בה והפשיט - והבשר למזבח ועל העור שהזקיקו להפשיט לא אמור מה תהא עליו ולמזבח אינך יכול להביאו (זה) דבהדיא פרט לך הקטר באברים מופשטין ולא פרט לך  העור עמהן:

לו יהיה - רישיה דקרא המקריב את עולת איש ועליה קאי לו יהיה:

פרט לאונן כו' - דלא חזי להקרבה:

שיכול לא יזכו בבשר - כלומר אע"פ שנתמעטו מלחלוק בבשר מלאכול לערב הוצרכו למעטן מן העורות:

שיכול לא יזכו בבשר - מפני שהוא ראוי לאכילה והן אינן ראוים לאכילת היום:

מדינא - כי היכי דנפקא ליה לרבי ישמעאל ולמה לי קרא לעורות קדשי קדשים:

אשר הקריב - דיליף ת"ק מיניה עורות קדשי קדשים מאי עביד ליה:

תיפוק ליה מלו יהיה - כדנפקא ליה לרבי:

רבי ישמעאל לטעמיה - דדריש לו יהיה לדרשא אחריתי:

קרא יתירא הוא - דמצי למכתב עור העולה אשר הקריב לכהן ולשתוק:

מתני' אין עורותיהן לכהנים - אלא נשרפים עם עורן:

לא ראיתי עור יוצא לשריפה - משהופשט הכי מפרש לה בגמרא:

ונמצא טריפה - ואפילו שפסול זה היה בו קודם הפשט הואיל ולא ניכר עד לאחר הפשט יאותו הכהנים בעורו:

אין לא ראיתי ראיה - שמא לא אירע בימיו שימצא טריפה אחר הפשט ואם אירע ושרפוה הוא לא ראה:

אלא יצא לבית השריפה - הואיל וקודם הפשט הוה ביה: גמ' ה"ג בגמ' כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה ואע"ג דאפשטיה לעור קודם זריקה ול"ג כל שאין לו  בבשר דההיא מאי בעיא לענין דם מרצה על העור הא ההיא בכהן טמא קאמר אלא רישיה דהך דלעיל מהך נקט ואותיב הכי קתני רישא כל שלא זכה המזבח בבשרה כגון שאירע בו פסול קודם זריקה דלא היה לה לבשר שעת היתר למזבח לא זכו הכהנים בעורה ולא פליג בין שהופשט קודם הפסול בין לא הופשט אלמא אע"ג דאפשטיה לעור קודם זריקה ונפסל הבשר ואח"כ זרק קאמר דלא זכו בעורה:

מני ר' אלעזר בר' שמעון היא - דאמר לקמן (דף קד.) אין הדם מרצה על עור חלוץ בפני עצמו בלא בשר כגון אם נפסל הבשר ואין הדם מרצה עליו אף העור לא יצא מידי מעילה  להיות ניתר לכהנים אחר הפשטן:

עורותיהן לכהנים - ואפילו אירע פסול זה קודם זריקה:

אתאן לרבי - דפליג עליה דרבי אלעזר לקמן (שם) ואמר הדם מרצה על עור חלוץ בפני עצמו בלא הרצאת בשר:

ומודה רבי שאין הפשט קודם זריקה - אע"ג דאמר הדם מרצה על העור בפני עצמו היכא דאיתרמי דאיפשט קודם זריקה מודה הוא שאין כהנים רגילין בכך שאסור לשהות הדם כל  כך הלכך נמי דקתני כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה טעמא משום דפסול דקודם זריקה קודם הפשט הוא ומיהו היכא דאיתרמי דהפשיט קודם זריקה ונפסל אחר הפשט אע"פ שלא זכה מזבח בבשר יזכו הכהנים בעורה ומשנתינו דברה בהוה:

קודם שנראו להפשט - קודם זריקה אין עורותיהן לכהנים ואפי' הופשט ואח"כ נפסל וכל שכן כשהוא עם הבשר דאין דם מרצה על העור בלא בשר:

לאחר שנראו להפשט - דהיינו לאחר זריקה עורותיהן לכהנים ואפי' עורו עם הבשר כשנפסל כדקאמר רבי אלעזר דכיון שנזרק הדם והורצה בשר שעה אחת יפשיטנו ועורו לכהנים:

על העור בפני עצמו - אם הופשט ונפסל הבשר קודם זריקה וזרק הדם הותר העור דקסבר רבי אין עור פסול אלא הנפסל עם הבשר אבל הופשט קודם פסולו אפי' קודם זריקה  אתיא זריקה ושריא ליה וכל שכן אחר הפשט ואחר זריקה אבל אם קודם הפשט נפסל ואפילו אחר זריקה הרי הוא כבשר: