(במדבר יח, י) "בקדש הקדשים תאכלנו",
בקדש הקדשים וגו' - בפרשת ויקח קרח ולעיל מיניה כתיב לכל חטאתם ולכל אשמם וגו' בקדש הקדשים דמשמע היכל דאי עזרה בהדיא כתיב (ויקרא ו) בחצר אהל מועד ואם איתא דילפינן מהאי טעמא דלא יהא טפל חמור מעיקר:
והא למה לי קרא? לימא בחצר אהל מועד יאכלוה, ולא יהא טפל חמור מן העיקר?
הא למה לי קרא - לבן בתירא לילף מאידך קרא (שם) בחצר אהל מועד יאכלוה וכל שכן היכל והאי בקדש הקדשים למה לי דכתיב רחמנא: ומשני האי דאיצטריך בקדש הקדשים לאו לאשמועינן דלא מיפסלי קדשים בכניסת היכל אלא למישרי אכילה בהיכל דלא נפקא מההוא דלא יהא טפל חמור מעיקר:
עבודה דאדם עובד במקום רבו אמרינן שלא יהא טפל חמור מן העיקר.
דעבודה היא - דדרך ארץ היא לעבוד בפני רבו אמרי' לא יהא טפל וכו' אבל אכילה אין דרך ארץ לאכול במקום רבו לא אמרי' דכיון דעיקר הוא כ"ש דמצי אכיל בגוויה אי לא אשמעינן קרא:
אכילה שאין אדם אוכל במקום רבו - טעמא דכתב קרא, הא לא כתב קרא לא יהא טפל חמור מן העיקר לא אמרינן.
איתמר: בללה חוץ לחומת עזרה - ר' יוחנן אמר: פסולה. ר"ל אמר: כשרה.
ר"ל אמר כשרה, דכתיב: "ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה", והדר: "והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ", מקמיצה ואילך מצות כהונה. לימד על יציקה ובלילה שכשרין בזר. ומדכהונה לא בעיא, פנים נמי לא בעיא.
ורבי יוחנן אמר פסולה, כיון דעשייתה בכלי הוא, נהי דכהונה לא בעיא, פנים מיהת בעיא.
תניא כוותיה דר' יוחנן: "בללה זר - כשרה. חוץ לחומת העזרה - פסולה:
איתמר. מנחה שחסרה קודם קמיצה - ר' יוחנן אמר: יביא מתוך ביתו וימלאנה. ריש לקיש: אמר לא יביא מתוך ביתו וימלאנה.
ר' יוחנן אמר מביא מתוך ביתו וימלאנה - קמיצה קבעה ליה.
קמיצה קבעה לה - דכל כמה דלא קמיץ לא מיקריא מנחה ולא קרינא ביה מן המנחה פרט לשחסרה כדמפרש לקמן כל לשון קביעות דאמור במנחות כלומר זקוק זה לזה ואין אתה יכול לשנות קצת ממנו להביא אחר תחתיו לפי שהוקבעו יחד:
ריש לקיש אמר: לא יביא מתוך ביתו וימלאנה - קדושת כלי קבעה ליה.
קדושת כלי קבעה לה - בשם וקרינא בה מן המנחה פרט לכשחסרה:
איתיביה ר' יוחנן לרשב"ל: [נגעים פ"ד מ"י] "חסר הלוג - אם עד שלא יצק - ימלאנו"?
חסר הלוג - שמן של מצורע עד שלא יצק על כפו השמאלית - ימלאנה. ולא אמרי' דקבעה להו לוג שהוא כלי שרת:
תיובתא:
איתמר. שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה - רבי יוחנן אמר: מקטיר קומץ עליהן. וריש לקיש אמר: אין מקטיר קומץ עליהן.
אליבא דר' אליעזר כ"ע לא פלוגי.
כ"ע לא פליגי - דמה היכא דאבדו שירים או נשרפו קמכשר ר' אליעזר לקמן להקטיר קומץ כ"ש חסרו דאיכא שיור במקצתה:
כי פליגי אליבא דר' יהושע.
דתנן: נטמאו שיריה, נשרפו שיריה, אבדו שיריה - כמדת ר' אליעזר - כשרה.
כמדת ר' אליעזר - דאמר בפ' כיצד צולין (פסחים עז.) ועשית עולותיך הבשר והדם דם אע"פ שאין בשר (בשר אע"פ שאין דם):
כשרה - להקטיר הקומץ דקומץ בלא שירים דומיא דדם בלא בשר:
כמדת רבי יהושע - פסולה.
כמדת ר' יהושע - דאמר אם אין בשר אין דם אם אין דם אין בשר פסול להקטיר הקומץ:
מאן דפסל - כר' יהושע. ומאן דמכשר - עד כאן לא אמר רבי יהושע התם אלא דלא אישתייר, אבל היכא דאישתייר אפי' ר' יהושע מודה ליה.
דתניא ר' יהושע אומר: כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהם כזית בשר או כזית חלב- זורק הדם.
כזית בשר או כזית חלב - בפסחים נפקא לן בכיצד צולין (דף עט.) דמשום חלב נמי זריק דכתיב (ויקרא יז) וזרק הכהן את הדם וגו' והקטיר החלב אלמא חלב אע"פ שאין בשר:
כחצי זית בשר כחצי זית חלב - אינו זורק את הדם.
כחצי זית חלב אין זורק - שאין אכילת בשר ואכילת מזבח מצטרפין זריקת דם אינה אלא להתיר אימורים למזבח ובשר לאדם וכיון דאבדו שניהם זריקה למה:
ובעולה אפי' כחצי זית בשר וכחצי זית חלב - זורק את הדם - מפני שבעולה כולה כליל.
ובעולה - דבין בשר בין חלב כולהו למזבח סלקי מצטרפים:
ובמנחה אף על פי שכולה קיימת - לא יזרוק