רבי ישמעאל פרק ששי מנחות דף סו,ב
אין אור לשון "קלי", אלא דבר אחר.
[לישנא אחרינא], אין לשון "קלי", אלא דבר קליל.[shiny copper]
הא כיצד? אבוב של קליות היה שם' והיה מנוקב ככברה' כדי שתהא האור שולטת בכולו.
"אביב קלוי גרש", איני יודע, אם אביב קלוי, אם גרש קלוי?
כשהוא אומר, "באש", הפסיק הענין.
"כרמל", רך ומל.
וכן הוא אומר, (מלכים ב ד) "ואיש בא מבעל שלישה, ויבא לאיש האלהים, לחם ביכורים, ועשרים לחם שעורים, וכרמל בצקל"ונו, ויאמר תן לעם ויאכלו". בא, ויצק לנו, ואכלנו, ונוה היה.
ואומר, (משלי ז) "נתעל"סה באהבים", נשא, ונתן, ונעלה, ונשמח, ונתחטא באהבים.
ואומר, (איוב לט) "כנף רננים, נע"לסה". נושא, עולה, ונתחטא.
ואומר, (במדבר כב) "כי יר"ט הדרך לנגדי". יראתה, ראתה, נטתה.
דבי רבי ישמעאל תנא, "כרמל", כר מלא:
ור"ע מחייב בחלה ובמעשרות: אמר רב כהנא, אומר היה ר"ע מירוח הקדש אינו פוטר.
מתיב רב ששת, "מותר שלש סאין הללו מה היו עושין בו? נפדה ונאכל לכל אדם. וחייב בחלה. ופטור מן המעשרות.
ר' עקיבא מחייב בחלה, ובמעשרות.
אמרו לו, פודה מיד גזבר יוכיח, שחייב בחלה, ופטור מן המעשרות".
ואם איתא דמירוח הקדש אינו פוטר, מאי קאמרי ליה?! היא היא?
ועוד, איתיביה רב כהנא בר תחליפא לרב כהנא, [מדתניא], "ר' עקיבא מחייב בחלה ובמעשרות, לפי שלא ניתנו מעות אלא לצורך להן"?
אלא אמר ר' יוחנן, תלמוד ערוך הוא בפיו של ר' עקיבא, שלא ניתנו מעות אלא לצורך להן.
אמר רבא פשיטא לי דמירוח הקדש פוטר. ואפי' ר' עקיבא לא קא מחייב התם, אלא שלא ניתנו מעות אלא לצורך להן, אבל מירוח הקדש בעלמא פוטר.
מירוח {הגוי}, תנאי היא.
דתניא, "תורמין משל ישראל על של ישראל, ומשל {גוים} על של {גוים}, ומשל כותיים על של כותיים, ומשל כל על של כל. דברי ר"מ.
ור' יהודה רבי יוסי ור"ש אומרים, תורמין משל ישראל על של ישראל, ומשל {גוים} על של כותיים, ומשל כותיים על של {גוים}, אבל לא משל ישראל על של {גוים} ושל כותיים, ולא משל {גוים} ושל כותיים על [של] ישראל.
אין אור לשון קלי אלא דבר אחר - אם הוא מהבהבין אותו ממש באור אינו נקרא קלי:
דבר קליל - בכלי נחושת קלל: אלא דבר אחר נקרא קלי כלומר על ידי דבר אחר:
אבוב של קליות - מוכרי קליות:
אם אביב קלוי - אם עד שלא יטחן נעשה קלוי דהא קלוי דקרא אאביב קאי או גרש קלוי דלאחר טחינה נעשה קלוי וקלוי דקרא אגרש קאי:
הפסיק הענין - דלא קאי אגרש:
רך ומל - נמלל ביד:
וכן הוא אומר - דדרשינן נוטריקון:
בצקלונו - ב' בא צ' ויצק ל' לנו ו' ואכלנו נ"ו ונווה היה נאה היה הלחם:
נתעלסה - במנאפת כתיב שאומרת למנאף נשא ונתן בינינו ונעלה למטה ונשמח:
ונתחטא - נטייל כמו (תענית דף יט.) בן מתחטא לפני אביו:
כנף רננים - בר יוכני:
נעלסה - נוטריקון נושא ביצתו עולה למעלה ונתחטא ומורידו בקנו שאינו מטיל ביצתו עד שיעלה בקן המיוחד לו נ' נושא ע"ל עולה ח' חטוי והאי חטוי לשון הורדה כדתנן במסכ' יומא (דף נח:) התחיל מחטא ויורד:
כר מלא - האי כר לשון כרים וכסתות שיהא הזוג של קליה מלא בגרעין שיהא הגרעין מבושל כל צורכו:
מירוח - הוא גמר מלאכה למעשר:
אינו פוטר - דאפי' הכי חייב במעשר:
פודה מיד גזבר - שאר חיטין הנצמחים ביד גזבר יוכיח שפטור מן המעשר מדקאמרי ליה הכי מכלל דהוא מודה דמירוח הקדש בעלמא פוטר דאי אינו פוטר מאי קאמרי ליה:
היא היא - כלומר (הא) כי היכי דהכא פליגי הכי [נמי] פליגי בפודה מיד גזבר:
ר"ע מחייב - בקמח הנותר מעשרון של עומר קמיירי:
לפי שלא ניתנו מעות הקדש אלא בצורך להם - לעשרון אבל האחר לא קידש הלכך לאו מירוח הקדש הוא דהא לאו קדוש אלמא מירוח פוטר והכא משום דלא ניתנו מעות הוא:
מירוח הקדש פוטר - כגון המקדיש עומרים גדשים ומרחן גזבר פטורין מן המעשר לעולם כדמפרש לקמן דגנך ולא דיגון הקדש:
ומשל עובד כוכבים - כגון הלוקח מן העובד כוכבים דקסבר אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר:
ומשל כל על של כל וכו' - כלומר מאיזה שירצה יתרם על חבירו ואפילו משל עובדי כוכבים וכותיים על של ישראל אלמא מירוח עובד כוכבים אינו פוטר והוו להו שניהם חייבין:
אבל לא משל ישראל כו' - דקסבר רבי שמעון מירוח העובד כוכבים פוטר והוה ליה מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור: