רבי ישמעאל פרק ששי מנחות דף סז,ב
אי הכי, אפי' חלה נמי?
אפשר דאפי לה פחות מחמשת רבעים קמח, ועוד.
תרומה נמי, אפשר דעביד לה כדר' אושעיא?
דאמר רבי אושעיא, "מערים אדם על תבואתו, ומכניסה במוץ שלה, כדי שתהא בהמתו אוכלת, ופטורה מן המעשר"?
אי נמי, דעייל לה דרך גגות, ודרך קרפיפות?
התם, בפרהסיא, זילא ביה מילתא, הכא בצינעא, לא זילא ביה מילתא:
רבי ישמעאל פרק ששי מנחות דף סז,ב
משנה בא לו לעשרון, נתן עליו שמנו ולבונתו, יצק, ובלל, הניף, והגיש, קמץ, והקטיר. והשאר, נאכל לכהנים.
משקרב העומר, יוצאין, ומוצאין שוק ירושלים, שהוא מלא, קמח, קלי, שלא ברצון חכמים. דברי רבי מאיר.
ר' יהודה אומר, ברצון חכמים היו עושין:
גמרא ולא גזר רבי יהודה דלמא אתי למיכל מיניה?
ורמינהו, "ר' יהודה אומר, בודקין אור ארבעה עשר, ובארבעה עשר שחרית, ובשעת הביעור. וחכ"א, לא בדק כו'?
אמר רבה שאני חדש
א"ה בחלה נמי - ליגזור גלגול נמי משום בעלי כיסין:
אפשר דאפי לה כו' - כלומר להכי לא גזרינן בחלה דאי הוה בעי לאערומי מצי לאיערומי בהיתירא:
דאפי לה פחות מה' רבעים קמח ועוד - דלא מחייב בחלה דזהו שיעור עיסה לחלה במסכת עירובין בפרק כיצד משתתפין (דף פג:):
במוץ שלה - כעין מאכל בהמה ומאכל בהמה פטור מן המעשר ל"א במוץ שלה שלא יראה פני הבית:
דרך גגות דרך חצירות - דאין טבל מוקבע למעשר עד שיכניסוהו דרך השער דכתיב ואכלו בשעריך ושבעו ובמעשר כתיב בפ' השוכר את הפועלים (ב"מ פח.):
התם - במוץ ובדרך גגות פרהסיא זילא מילתא שיאמרו פלוני מערים למיפטר ממעשר הלכך עביד להו על ידי עובדי כוכבים בצנעא:
הכא - גבי חלה הפחות מחמשת רבעים ועוד:
צנעא היא ולא זילא ביה מילתא - הלכך לא עביד ע"י עובדי כוכבים:
מתני' בא לו לעשרון נותן תחילה שמנו ולבונתו יצק ובלל - שכן דרך כל המנחות שנותן שמן תחילה בכלי ואחר כך נותן סולת וחוזר ויוצק עליה שמן ובולל כדאמר בפרק אלו מנחות (לקמן עד:):
הניף והגיש - דאמרינן בפרק כל המנחות (שם סא.) דמנחת העומר טעונה תנופה והגשה:
משקרב עומר - מיד כשיוצאים מוצאין שוקי ירושלים מליאות קמח וקלי מתבואה חדשה:
שלא ברצון חכמים - דגזרינן שמא יאכל כשיקצור ויאכל חדש קודם העומר וזה שכבר הוא קמח ודאי נקצר קודם העומר:
רבי יהודה אומר כו' - דלא גזר שמא יאכל:
גמ' בודקים - חמץ:
ובשעת הביעור - בשעה ששית אבל מכאן ואילך לא [יבדוק] אפילו לא בדק בזמנו דגזרינן משום דלמא אתי למיכל כשמוצא בפסח ורבנן פליגי עליה דאמרי לא בדק בתוך המועד כלומר במועד שריפתו דהיינו בשש יבדוק לאחר המועד בתוך הפסח עצמו ולא גזרינן דלמא אתי למיכל מיניה: