משנה
הכל שוחטין.
הכל שוחטין - כל היכא דתני: הכל - כולהו מייתי להו בשמעתא קמייתא דערכין ומפרש: הכל - לאתויי מאי. והכל שוחטין דמתניתין - פליגי בה אמוראי בגמרא: למר[1] לאתויי טמא בחולין, ולמר[2] לאתויי כותי או מומר:
ושחיטתן כשרה.
חוץ: מחרש שוטה וקטן.
שמא יקלקלו את שחיטתן.
וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן - שחיטתן כשרה:
וכולן - בגמרא מפרש מאי וכולן:
גמרא
"הכל שוחטין" - לכתחלה.
"ושחיטתן כשרה" - דיעבד?[3]
ושחיטתן כשרה דיעבד - בתמיה, וקשה רישא, דמשמע דההוא דאתרבי: מהכל - לכתחלה אתרבי, ואילו סיפא משמע דכי מרבינן: מהכל - דיעבד מרבינן לה, אבל לכתחלה לא אתרבי. והא ליכא למימר כולה מתניתין לכתחלה וחדא קתני - דכיון דתנא: הכל שוחטין פשיטא דכשרה:
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: וכל "הכל" לכתחלה הוא?!
וכל הכל לכתחלה הוא - דתקשה לך, ולא תוכל לומר: כולה דיעבד, וה"ק: הכל תורת שחיטה נוהגת בהן, שאם שחטו אותן הפסולין דמתרבי - תהא שחיטתן כשרה:
אלא מעתה: "הכל ממירין, אחד האנשים ואחד הנשים", ה"נ דלכתחלה הוא?!
אלא הכל ממירים - מי מצית למימר לכתחלה יביא בהמת חולין אצל בהמת קדשים ויאמר זו תמורת זו? הכל דתמורה - מפרש התם לאתויי יורש שממיר בקרבן אביו לאחר מיתת אביו, דהתם תנן: אין ממירין בשל אחרים[4]:
והא כתיב: (ויקרא כז, י) "לא יחליפנו, ולא ימיר אותו, טוב ברע או רע בטוב"?
טוב - תם:
רע - בעל מום:
[5]התם כדקתני טעמא: "לא שהאדם רשאי להמיר.
התם כדקתני טעמא - דעקר להכל דרישא, דלא תימא לכתחלה הוא. אבל הכל שוחטין בדוכתיה קאי, דכל כמה דלא עקר ליה ותנא: לא שיהו הפסולים רשאים לשחוט, כדעקר התם - משמע דלכתחלה רבינהו. והדר תני ושחיטתן כשרה דמשמע דיעבד?:
לא שהאדם רשאי - דכתיב: לא יחליפנו. ורישא הכי קאמר: הכל דין תמורה נוהגת בהם. והא דתנא ברישא הכל ממירין ואיצטריך ליה תו לפרושי לא שהאדם רשאי כו'[6], ולא נקט ברישא לשון קצרה: הכל שהמירו תמורתם תמורה? - לשון התנאים הוא זה, כמו: הכל שוחטין, הכל סומכין, הכל חייבין - הלכך הכא אע"ג דהוצרך להאריך לא שינה התנא את לשונו:
אלא שאם המיר - מומר, וסופג את הארבעים".
מומר - נתפסת השניה, ושתיהן קדושות: וסופג את הארבעים - משום לאו: דלא ימיר:
אלא: (ערכין ב, ב) "הכל מעריכין ונערכין, נודרין ונידרין".
הכי נמי דלכתחלה?!
הכל מעריכין - התם מפרש לאתויי: מופלא סמוך לאיש, קטן היודע להפלות, לשם מי מקדישין, ואם סמוך לפרקו הוא, כגון בן י"ב שנה ויום אחד - דבריו קיימין, אע"פ שעדיין קטן הוא עד י"ג שנה ויום אחד:
מעריכין - תורת מעריכין עליהם, שאם אמר: ערכי עלי או ערך פלוני עלי - נדרו קיים. ואע"ג דקטן הוא זה הנודר חייב ליתן כפי שנים של נערך. והדמים קצובין בפרשה:
הכל נערכין - יש להם ערך. ואפילו מוכה שחין שאינו שוה כלום לימכר בשוק יש לו ערך הכתוב בפרשה. ואם אמר על עצמו ערכי עלי או אמר על אחר ערך מוכה שחין זה עלי - לא אמרינן הואיל ודמים אין לו ערך נמי אין לו:
הכל נודרים - דמי עלי או דמי פלוני עלי. והתם מפרש דאיידי דבעי למיתני הכל נידרין תנא נמי הכל נודרים:
הכל נידרים - כל אדם השוה כלום יש לו דמים ואם אמר: דמי עלי או אמר על אחר דמי פלוני עלי - נותן לפי מה שהוא נמכר בשוק. ואפילו היה הנידר זה פחות מבן חדש, ואמר: דמי תינוק זה עלי - יתן דמיו. ואע"פ שאין פחות מבן חדש נערך, ואם אמר: ערכו עלי - פטור מכלום שלא נתנה בו תורה ערך דכתיב: (ויקרא כז) ואם מבן חדש ועד בן חמש שנים - דמים מיהא יש לו לפי שויו ואם אמר בתורת דמים - נותן דמיו:
והא כתיב, (דברים כג) "וכי תחדל לנדור, לא יהיה בך חטא".
לא יהיה בך חטא - הא אם תדור יהיה בך חטא:
וכתיב, (קהלת ה) "טוב אשר לא תדור, משתדור ולא תשלם".
טוב אשר לא תדור - לעיל מיניה כתיב: את אשר תדור - שלם, ואפילו הכי: טוב אשר לא תדור - שמא תדור ולא תשלם. הכי מפרש ליה רבי מאיר:
ותניא: "טוב" - מזה ומזה - שאינו נודר כל עיקר. דברי רבי מאיר.
טוב מזה ומזה - מנודר ומשלם ומנודר ואינו משלם:
שאינו נודר כל עיקר - שהרגיל בנדרים בא לידי: לא יחל דברו:
ר' יהודה אומר, טוב מזה, ומזה נודר ומשלם".
רבי יהודה אומר טוב מזה ומזה נודר ומשלם - דהכי משמע: טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם, אבל משתדור ותשלם- לא, שהוא טוב מכולם:
ואפי' רבי יהודה לא קאמר, אלא באומר הרי זו.
ואפילו ר' יהודה לא קאמר אלא דאמר הרי זו - דאם מתה או נגנבה אינו חייב באחריותה, אי נמי כיון דאפרשה תו לא הדר ביה:
_______________________________________________________
תוספוס
הכל שוחטין - כתוב בהלכות ארץ ישראל, דנשים לא ישחטו מפני שדעתן קלות.
ואין נראה, דאפילו במוקדשין שוחטות לכתחלה. כדאמרינן פרק כל הפסולין (זבחים דף לא:) כל הפסולים ששחטו דיעבד אין לכתחלה לא ורמינהי ושחט מלמד שהשחיטה כשרה כו' ומשני הוא הדין דאפילו לכתחלה אלא משום דבעי למיתני טמא במוקדשים דלכתחלה לא תנא נמי ששחטו ולא קאמר משום דבעי למיתני נשים דתנא להו ברישא אלא ודאי משום דנשים שוחטות לכתחלה אפילו במקודשין.
והא דלא קתני הכל שוחטין אחד אנשים ואחד נשים כדקתני בתמורה (דף ב.)?
התם אצטריך למיתנייה כדפירש בריש תמורה משום דכל הפרשה כולה נאמרה בלשון זכר אבל הכא אין חידוש באשה יותר מבאיש.
ובפרק כל הפסולין (דף לא:) גבי קדשים איצטריך למיתני נשים מום דבשאר עבודות נשים פסולות אפילו כהנות:
שמא יקלקלו כו' - בגמרא (לקמן יב:) דייק מדקתני שמא יקלקלו ולא קתני שמא קלקלו ש"מ אין מוסרין להן חולין לכתחלה. ופ"ה אפילו אחרים רואין אותן.
וק' לפירושו דהא מסיפא שמעינן לה וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן כו' דמשמע דיעבד דוקא?
וליכא למימר דדיעבד נקט משם טמא במוקדשין או אין מומחין אבל חש"ו אפילו לכתחלה שוחטין באחרים רואין אותן.
דהא רבא הוא דדייק שמא קלקלו לא קתני ולרבא לא קאי וכולן ששחטו אלא אחש"ו כדאמרינן בגמרא?
וי"מ דגרס לקמן רבה אבל רבא לא דייק בין יקלקלו לקלקלו כי היכי דלא חייש בהא דלא קתני ואם שחטו.
ור"ת מפרש דאין מוסרין להן חולין לכתחלה לשחוט אפילו כדי להשליך לכלבים דלמא אתי למיכל שיטעו להכשיר שחיטתן מתוך שיראו שמוסרים להן כדפטר לקמן שחיטת מכסוי דלמא אתי למימר שחיטה מעלייתא היא וניחא השתא דבאין אחרים רואין אותן עסקינן ברישא:
התם כדקתני טעמא - פירש בקונטרס דעקר ליה להכל דרישא דלא תימא לכתחלה הוא.
ולשון כדקתני טעמא לא משמע כפירושו.
ומה שפירש נמי במסקנא גבי דאי דיעבד תרתי דיעבד למה לי ואע"ג דבתמורה נמי תני והדר מפרש?
התם לא תנא כי האי גוונא הכל ממירין ותמורתן תמורה גבי הדדי.
ואי משום לא שהאדם רשאי להמיר משום דבעי לאסוקי וסופג את הארבעים לאשמועינן דלוקין על לאו שאן בו מעשה.
אין נראה.
דמשום וסופג את הארבעים לחודיה לא הוה ליה למיתני תרתי דיעבד דהוה מצי למיתני הכל ממירים והממיר סופג את הארבעים?
ועוד דבריש תמורה (דף ב.) פריך הכל ממירים לכתחלה ולא שהאדם רשאי להמיר דיעבד ומשני התם רב יהודה הכי קתני הכל מתפיסים בתמורה אחד שוגג ואחד מזיד והוה ליה לשנויי דתנא ליה משום וסופג את הארבעים כדפירש בקונטרס כאן?
ונראה לרבינו תם דשינויא דהכא הוי כההיא דתמורה והכי קאמר התם כדקתני טעמא דלהכי תנא הכל ממירים דמשמע לכתחלה לאשמעינן שאפילו המיר במזיד דהיינו לכתחלה מומר דלא תימא ארבעים בכתפיה וכשר כדאמרן בהתודה (מנחות פא.).
וקשה לפירושו דבסוף פרק קמא דתמורה (דף יג.) משמע דמן הדין ראוי להיות תמורה במזיד יותר מבשוגג דקאמר יהיה לרבות שוגג כמזיד?
ויש לומר דלענין בהמה שתהא כשרה למזבח פשוט לן שוגג יותר ממזיד.
אי נמי התם איירי במזיד ולא אתרו ביה דלא הוו ארבעים בכתפיה. וההוא מזיד פשוט לן יותר משוגג:
וסופג את הארבעים - וא"ת הוה ליה למימר וסופג שמונים דהא תרי לאוי כתיב לא יחליפנו ולא ימיר?
ויש לומר דחד בשלו וחד בשל חברו כדאמר בתמורה (דף ט.) וכגון דאמר חברו כל הרוצה להמיר בבהמתו ימיר דבעינן אחר אין ממירין בשל אחרים והכי איתא בהדיא בתמורה פ"ק:
וכתיב טוב אשר לא תדור - מעיקרא מייתי מדברי תורה והדר מייתי מדברי קבלה:
טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר - פ"ה דלעיל מיניה כתיב את אשר תדור שלם ואפילו הכי טוב אשר לא תדור שמא תדור ולא תשלם.
וקשה לר"ת דלא מייתי בגמרא ההוא קרא כלל?
ונראה לר"ת דכולי מלתא דריש מהאי קרא דהוה ליה למיכתב טוב אשר לא תדור משתדור ואנא ידענא דמשתדור ולא תשלם קאמר אלא להכי קאמר ולא תשלם לגלויי על משתדור דמשתדור כדרך הנודרין קאמר שנודרין ומשלמין כדאמר גבי שכיר ותושב בא זה ולימד על זה (קדושין דף ד.):
אבל אמר הרי עלי לא - הך סוגיא כלישנא בתרא דפ"ק דנדרים (דף י.) דקאמר דפליגי בנודב אבל ללישנא קמא דקאמר דפליגי בנודר אבל בנודב מודה רבי מאיר.
וא"ת כיון דקרא בנדר כתיב מנא ליה לרבי מאיר דאין נודב טוב מנודר ומשלם?
ולרבי יהודה נמי אמאי אם אמר הרי עלי לא הא כל היכא דכתיב נדר הוי נדר דוקא ונדבה הוי נדבה דוקא כדמוכח בריש מנחות (דף ב.) וזבחים (דף ב.) גבי כאשר נדרת לה' אלקיך נדבה דפריך האי נדבה נדר הוא? וי"מ דהתם פריך משום דשני קרא בדבוריה?
וי"ל דקסבר כיון דחייש קרא לתקלה בנדר ה"ה בנדבה דהא איכא למיחש לתקלה דאפי' מביאה לעזרה ומקדישה יכול להנות ולמעול בה ולבא לידי תקלה בכמה עניינים דכ"ע לא בקיאי כהלל דמעולם לא מעל אדם בעולתו (פסחים דף סו:) ולרבי יהודה נמי משמע ליה קרא דוקא בנדבה אע"ג דבנדר כתיב דהא בנדר לא מצי למימר דנודר ומשלם טוב שהרי כתיב וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא הא אם תדור יהיה בך חטא וללישנא קמא דנדרים מפרשינן לקרא הא אם תדור אפשר שיהיה בך חטא אם לא תשלם.
וא"ת לרבי מאיר דאין טוב שיהא נודב ומשלם כל עיקר אפילו מביא כבשתו לעזרה להאי לישנא בתרא דנדרים היאך אכלו ישראל שלמים במדבר?
וי"ל כיון שנאסרו בענין אחר בבשר הוו כאילו צוה להם המקום לאכול על ידי שלמים.
וא"ת והא כתיב (בראשית כח) וידר יעקב נדר וכתיב (יונה ב) את אשר נדרתי אשלמנה?
וי"ל דבשעת צרה שרי כדאמרינן בבראשית רבה וידר יעקב נדר לאמר לאמר לדורות שיהיו נודרים בעת צרה: