צורת הדף

דילמא חד מינייהו טריפה הוא?

ודילמא חד מינייהו - האי דעזאזל טרפה הוא, דבשלמא הך דלשם - בדיק ליה לאחר שחיטה, אלא חבירו משתלח לצוק ואין נשחט:

אלא לאו משום דאמרינן, זיל בתר רובא.

וכי תימא מאי נפקא לן מינה?

הא אין גורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לשם.

אין הגורל קובע לעזאזל אלא בראוי לשם - שהרי בשעת הגורל אין ידוע איזה יעלה לשם, הילכך שמעינן ממילא דטרפה לא מייתינן:

וכי תימא דבדקינן ליה?

בדקינן ליה - לאחר דחייתו לצוק:

והתנן: "לא היה מגיע למחצית ההר עד שנעשה אברים אברים".

אברים אברים - ותו לא מצי בדק ליה דאין יכול לידע איזו שבירה מחיים:

רב מרי אמר: אתיא (שמות כא): מ"מכה אביו ואמו" - דאמר רחמנא קטליה.

וליחוש דלמא לאו אביו הוא?

קטליה - הורגהו:

אלא לאו משום דאמרינן: זיל בתר רובא, ורוב בעילות אחר הבעל.

ממאי?

דלמא כגון שהיו אביו ואמו חבושים בבית האסורין?

בבית האסורין - שם עברתו אמו. ואין לחוש שמא בא עליה אחר ששניהן לבדם היו עד הוכר העובר:

אפילו הכי: אין אפוטרופוס לעריות.

רב כהנא אמר: אתיא מהורג את הנפש - דאמר רחמנא: קטליה.

וליחוש דלמא טרפה הוה?

טרפה הוה - ההרוג ואין זה ראוי ליהרג - דגברא קטילא קטיל:

אלא לאו משום דאמרינן: זיל בתר רובא.

וכי תימא דבדקינן ליה?

הא קא מינוול.

וכי תימא משום איבוד נשמה דהאי,

וכי תימא משום איבוד נשמה - דהאי רוצח דלא לימות משום דבעינן: ושפטו העדה והצילו העדה (במדבר לה):

נינווליה?

נינווליה - להאי נהרג ואי לאו משתכח טרפה יהרג רוצח זה:

וניחוש שמא במקום סייף נקב הוה^[1]?

ואמאי - ליחוש במקום סייף שהרגו בה נקב היה תחלה, וטרפה הוא - וגברא קטילא קטיל:

רבינא אמר, אתיא מעדים זוממין. דאמר רחמנא: (דברים יט) 'ועשיתם לו כאשר זמם, וגו'.

וליחוש דלמא הך דאסהידו ביה טרפה הוה?

אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא.

וכי תימא דבדקינן ליה?

וכי תימא דבדקינן ליה - כלומר דכשנהרג על ידי עדותן ואח"כ הוזמו מישתעי קרא, ונבדקיה קודם שנהרגם:

והתניא: "ברבי אומר: .

והתניא ברבי אומר - לא ידעינן מנו, אלא אחד גדול בדורו היה, ועל שם כך נקרא: ברבי. כדאשכחן בכיצד מעברין בעירובין (דף נג) אמר רבי אושעיא ברבי, ובפ"ב (לקמן כח) רבי אלעזר הקפר ברבי:

לא הרגו נהרגין, 

הרגו - קודם שהוזמו:

הרגו אין נהרגין"

אין נהרגים - דכתיב כאשר זמם ולא כאשר עשה:

רב אשי אמר: אתיא משחיטה עצמה.

אתיא משחיטה עצמה - דאיירי בה עד השתא:

דאמר רחמנא: שחוט ואכול - וליחוש שמא במקום נקב קא שחיט?

דלמא במקום נקב קא שחיט - נקובת הושט במשהו, אבל גרגרת ברובא. ואם חסרה בכאיסר - טרפה. באלו טרפות (לקמן דף מה):

אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא.

אמר רב אשי: אמריתא לשמעתא קמיה דרב כהנא. ואמרי לה: רב כהנא קמיה דרב שימי.

ואמר ליה: ודלמא היכא דאפשר - אפשר. היכא דלא אפשר - לא אפשר?

היכא דאפשר - לעמוד על בירור בודקין ולא סמכינן ארובא וצריכין לבדוק בהמה מכל י"ח טרפות. אי נמי כגון קטן וקטנה דאפשר לנו להמתין עד שיגדלו ונדע שאינו סריס נמתין. והנך כולהו משום דלא אפשר הוא:

דאי לא תימא הכי: לר"מ דחייש למיעוטא - הכי נמי דלא אכיל בישרא?

לרבי מאיר - דלא אזיל בתר רובא - הכי נמי דלא אכל בשרא משום דשמא במקום נקב קא שחיט:

וכי תימא הכי נמי

__________________________________________

תוספוס

ושחט ושרף - אע"פ שיש פסוק אחד בינתים?

מכל מקום משמע ושרף את הפרה כמו שהיתה בשעת שחיטה. מדלא כתיב ושרף אותה:

כגון שהיו אביו ואמו חבושים בבית האסורין - ועוד הוה מצי למידק ודילמא משום דאזלינן בתר חזקה? דהעמד האם בחזקת צדקת:

וכי תימא דבדקינן ליה - מקשינן דנילף מרוצח גופיה דאזלינן בתר רובא דדילמא הרוצח הוא טרפה וטרפה שהרג את הנפש פטור ושמא דאזלינן בתר רובא מדלא חיישינן להרוג את הטרפה לא נילף בעלמא.

ועוד נראה לי, דטעמא דטרפה שהרג פטור דהיינו משום דהוי עדות שאין אתה יכול להזימה ואי קטלינן עדים כשהוזמו לא שפיר קטלינן ואם כן אין להוכיח אלא במאי דקטלינן לעדים ולא חיישינן דלמא הך דאסהידו ביה טרפה הוה כדקאמר בסמוך וכן מצינו בשם רבינו מנחם הקדוש.

אך קשה לי מאי קאמר וכי תימא דבדקינן ליה הא מכל מקום הויא ליה התראת ספק אי לא אזלינן בתר רובא?

ושמא קסבר דשמה התראה:

ליחוש דלמא במקום סייף נקב הוה - אין להקשות משכחת לה כגון שהטביעו בנהר דאפשר בתר הכי למיבדקיה?

דהא קרא בכלי עץ ובכלי ברזל ואבן כתיב.

אבל קשה דמשכחת לה כגון שהיה קרום של מוח מגולה וראו שהיה שלם ובא זה ונקבו והרגו?

ויש לומר דדוחק הוא להעמיד הפסוק בכך.

ואם תאמר ובספ"ק דמכות (דף ז.) דאמרי רבי טרפון ורבי עקיבא אילו היינו בסנהדרין לא היה אדם נהרג ומפרש דהוו בדקו להו ואמרי ראיתם שטריפה הרג או שלם הרג ואם תמצא לומר שלם הרג שמא במקום סייף נקב הוה והכא משמע דלא חיישינן דאזלינן בתר רובא?

ויש לומר דרבי עקיבא לטעמיה דאמר דחיישינן למיעוטא בפרק הלוקח בהמה (בכורות כ:) דקסבר חלב אינו פוטר בבהמה בבכורה אע"ג דרוב בהמות אינן חולבות אא"כ יולדות.

ואע"ג דאפילו רבי מאיר דחייש למיעוטא מודה היכא דלא אפשר רבי עקיבא חשיב ליה אפשר דאיכא לאוקמי קרא שהיה קרום מוחו מגולה ונקבו כדפירשנו ורשב"ג דפליג עלייהו ואמר אף הם מרבים שופכי דמים בישראל אפילו חייש למיעוטא מ"מ חשיב ליה לא אפשר דדוחק הוא להעמיד הפסוק בכך.

ועוד אור"ת דאף על גב דאי לא שיילינן לעדים קטלינן ליה דסמכינן ארובא היכא דלא אפשר היכא דשיילינן להו ואמרי דלא ידעי פטור מידי דהוה אסייף וארירן דאי לא שיילינן להו חייב ואי שיילינן להו ואמר אחד בסייף ואחד בארירן פטור אע"ג דבסייף וארירן כשאומרים אין אנו יודעין חייב עד דמכחשי אהדדי היינו משום דסייף וארירן לא שייך כל כך בגוף העדות דמה לי הרגו בסייף ומה לי בארירן אבל במקום סייף נקב הוה דשייך לגוף העדות טפי אי בדקינן להו ואמרו אין אנו יודעין פטור ואחד אומר כליו שחורים ואחד אומר כליו לבנים דלא שייך לגוף העדות אע"פ דמכחשי אהדדי חייב.

הקשה רבינו יצחק ברבי מרדכי דהכא ילפינן מרוצח ועדים זוממים דאזלינן בתר רובא אף בדיני נפשות וכן מוכח בריש פ' בן סורר ומורה (סנהדרין דף סט.) ובאלו הן הנשרפין (שם דף עט:) אמרינן נסקלין בנשרפין ידונו בסקילה הקלה אע"ג דרוב נשרפים נינהו?

ותירץ ר"ת דכיון דממה נפשך הוא נהרג לענין באיזו מיתה הוא נהרג לא אזלינן בתר רובא.

ועוד יש לומר דהוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי.

והא דפריך התם מעיקרא כי הוה תני הנשרפין בנסקלין תיפוק ליה דרובא נסקלין נינהו?

הכי פירושו לכל הפחות לא גרע משום דהוו רובא דנסקלין:

ודילמא הך דאסהידו ביה טרפה הוה - ואם תאמר דחובשים אותו י"ב חדש ואם יחיה לאו טרפה הוא?

ויש לומר דשמא קסבר טרפה חיה.

ועוד נראה לי דאי אין הורגין העדים כשהוזמו אלא אחר י"ב חדש דדילמא הך דאסהידו ביה טרפה א"כ גם אותו שמעידין עליו אין להורגו עד לאחר י"ב חדש וכיון דלא באו להורגו אלא אחר י"ב חדש א"כ לא יהרגו הם אף לאחר י"ב חדש דדילמא נעשה טרפה הך דאסהידו ביה בסוף י"ב חדשים והרי לא באו אלא להרוג את הטריפה:

לרבי מאיר דחייש למיעוטא כו' - מדקאמר לרבי מאיר ולא קאמר היכי אכלינן משמע דלא קיימא לן כר' מאיר דחייש למיעוטא.

וקשה דבפרק הלוקח בהמה (בכורות כד.) פסיק רבי יוחנן כרשב"ג דאמר הלוקח בהמה מניקה מן העובד כוכבים דפטורה מן הבכורה כשבנה כרוך אחריה משום דלא מרחמא ליה אא"כ ילדה אבל מטעם חלב לא מיפטר אע"ג דרוב בהמות אינן חולבות אא"כ יולדות אלמא חיישינן למיעוטא אע"ג דליכא חזקה בהדי מיעוטא דאי אמרינן אוקי בהמה בחזקת שלא ילדה אדרבה העמד וולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה שהיה חולין במעי אמו?

ויש לומר דרבי יוחנן לא פסיק כוותיה אלא בהא דלא מרחמא אלא אם כן ילדה

ונפקא מינה להיכי שראינוה שהיה לה חלב קודם לידה דההיא לא מפטרינן מטעם חלב.

ואפשר דאף רשב"ג סבר דחלב פוטר.

והשתא אתי שפיר דאשכחן רשב"ג דלא חייש למיעוטא בריש כל הצלמים (ע"ז דף מ:) דלא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום כדגזר ר"מ התם ורבי יוחנן נמי אכל לעיל (דף ה:) משחיטת כותי ולא גזר בהו כדגזר ר"מ ובעשרה יוחסין (קידושין דף פ.) גבי שני דברים שאין בהן דעת לישאל ועשאן הכתוב כר' משמע נמי דרבי יוחנן כרבנן דר"מ ס"ל.

והא דא"ר יוחנן בסוף אין מעמידין (ע"ז דף לט:) למעוטי מורייס וגבינות בית אונייקי וסתמא כר"מ?

התם הוי סתם ואח"כ מחלוקת בריש כל הצלמים (שם מ:).

והא דאמר רשב"ג כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספק הוי אפילו נפל מן הגג או אלו ארי בפרק ר' אליעזר דמילה (שבת דף קלה:) וקיימא לן התם כוותיה אע"ג דרובן אינן נפלים וכן תוך שמונה ימים בבהמה אסרינן התם ולא אזלינן בתר רובא?

התם משום דלא יבא להקל בערוה והצריכוה חליצה במת תוך שלשים ולא רצו לסמוך על הרוב ולהתירה לשוק בלא חליצה שלא יאמרו העולם שפיהק ומת ויבא לידי לעז וקלקול ולכך גם לענין אבילות פטור שלא יבא להקל בערוה.

ועוד דבלאו הכי יש להקל באבילות דקי"ל (מו"ק דף יח.) הלכה כדברי המיקל באבל ואסרו כמו כן בבהמה דגזרו בהמה אטו אדם דאי לא הא לא קיימא הא.

אי נמי אסור בבהמה אפי' בבריא שלא יבא להתירה בחולה שיהא קרוב לפיהק ומת::