צורת הדף

אוחז בראש ובגוף ומזה, 

אוחז בראש ובגוף ומזה - לאחר מליקה הויא הזאה. כדכתיב בחטאת העוף גבי שמיעת קול (ויקרא ה): והזה מדם החטאת וגו':

אף כאן אוחז בראש ובגוף ומזה.

מאי קאמר?

מאי קאמר - דהא אוחז בראש ובגוף משמע שצריך לאוחזן שניהן בתוך כף ידו, ולא סגי ליה לאחוז בראש או בגוף, ומנא ליה הא בחטאת:

הכי קאמר: מה להלן כשהוא אחוז הראש בגוף מזה,

כשהוא אחוז הראש בגוף - שמחובר הראש בגוף בשעת הזאה דהא כתיב ולא יבדיל:

אף כאן כשהוא אחוז הראש בגוף מזה.

אף כאן כו' - דע"כ היקישא להכי אתא, דהא מול עורף מג"ש נפקא ליה לקמן, וכמשפט חטאת בהמה לא אמרינן דהא מעוף סליק:

אי מה להלן בסימן אחד אף כאן בסימן אחד?

ת"ל: והקריבו.

והקריבו - דבעי הבדלה במקצת:

ות"ק. וכי מאחר דנפקא לן מומלק והקטיר - והקריבו למה לי?

והקריבו למה לי - לחלק, דלא נימא כמשפט חטאת העוף בסימן אחד, דהא אתקש מליקה להקטרה:

אי לאו והקריבו הוה אמינא מאי כמשפט כמשפט חטאת העוף.

ה"א כמשפט חטאת העוף - דסליק מיניה:

ואי משום ומלק והקטיר - הוה אמינא מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח.

ואי משום ומלק והקטיר - ההוא הוה מפקינן ליה לדרשא אחרינא דמיניה נפקא לן מליקת עולת העוף דלמעלה מחוט הסיקרא היא בראש המזבח דאילו מליקת חטאת העוף למטה כדילפינן לה בזבחים (דף סד:) על קיר המזבח זה קיר התחתון כו' בפרק קדשי קדשים וכיון דמיבעי לן למילתא אחריתא לא אלים למעקר היקישא דכמשפט מההוא דסליק מיניה דאיכא למדרש היקישא דמליקה והקטרה לענין ראש המזבח והיקישא דכמשפט לענין אחיזת ראש וגוף:

השתא דכתב רחמנא והקריבו דרוש ביה נמי הא.

השתא דכתיב והקריבו - על כרחך עקריה מיניה דחילוק לגמרי משמע ליה לתנא קמא דלא תיגמר מיניה כלל ואוקמיה אחטאת בהמה ומהשתא דריש מומלק והקטיר דלגמרי איתקש הקטרה למליקה בין לענין ראשו של מזבח בין לענין הראש בעצמו והגוף בעצמו:

חטאת בהמה דאינה באה אלא מן החולין מנלן?

אמר רב חסדא: דאמר קרא (ויקרא טז): והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו - משלו ולא משל צבור

משלו ולא משל ציבור - מתרומת הלשכה:

ולא משל מעשר.

משלו ולא משל מעשר - דתרי: אשר לו - כתובים בפרשה. ואפילו לרבי יהודה דאמר מעשר ממון הדיוט הוא, להכי אתא: אשר לו - לממעטיה. וביום, ובידו הימנית - נמי בפר יום הכפורים כתיב: כי ביום הזה יכפר. וכתיב ביה: אצבע וכהונה: והזה באצבעו אל פני וגו':

ביום (ויקרא ז) - מביום צוותו נפקא?

מביום צוותו נפקא - למה ליה למילפא מחטאת בהמה, הא בכולהו קרבנות כתיב: ביום צוותו - להקריב, דמשמע ביום ולא בלילה. וכל הקרבנות במשמע:

כדי נסבה.

ידו הימנית - מדרבה בר בר חנה נפקא.

דאמר רבה בר בר חנה אר"ש בן לקיש: כל מקום שנאמר אצבע או כהונה אינה אלא ימין.

כל מקום שנאמר אצבע וכהונה - ומוקמינן בפ"ק דמנחות (דף י.) או אצבע או כהונה. וגמר ממצורע עני דכתיב ביה: וטבל הכהן אצבעו הימנית, ומיניה ילפינן לכל היכא דכתיב כהן או אצבע שתהא עבודה בימין, ובעולת נדבה כתיב: כהן: והקריב הכהן:

ואידך - כהונה בעיא אצבע, אצבע לא בעיא כהונה.

ואידך - הא דאוקמינן במנחות או אצבע או כהונה - הני מילי לרבנן. אבל לרבי שמעון אוקימנא התם דכהונה בעיא אצבע. דאע"ג דכתיב כהונה אי לא כתיב בה: אצבע לא גמרינן בה ימין. ות"ק דלעיל כר"ש סבירא ליה:

ותנא קמא

ות"ק - דאמר כמשפט חטאת בהמה:

ורבי אל:עזר בר' שמעון ממול העורף מנא להו?

ור"א בר"ש - דאמר: כמשפט חטאת העוף, ומפיק היקישא לאחיזת ראש וגוף:

מול עורף - בעולה מנא להו, תרתי לא מצי גמרינן מיניה, דאי מצטרכא לן היקישא למול עורף, תו לא ילפת מיניה אחיזת ראש וגוף, דחילוקא דוהקריבו לגמרי ממעט להבדלה בעולה מדין חטאת, דהכי משמע חלק הכתוב בעולה ממליקת חטאת והטעינה הבדלה, וכל שישנו בשחיטה ישנו בהבדלה:

גמרי מליקה ממליקה:

גמרי מליקה ממליקה - במה מצינו ,מה מליקה האמורה בחטאת פירש לך בה הכתוב מול עורף, אף כל מליקה אינה אלא ממול עורף:

משנה

כשר בתורין פסול בבני יונה

בתורין - לשון משנה:

כשר בבני יונה פסול בתורין.

תחלת הציהוב בזה ובזה פסול

ה"ג במתניתין תחלת הציהוב שבזה ושבזה פסול - תחלת הציהו ב - כשמתחילין להביא נוצה יפה צהובה סביב לצואר - פסולין בזה ובזה. כך מפרש בגמרא: דבבני יונה פסולין משום גודלן, ובתורין מפני קוטנן, דיצאו מכלל קטנים ולכלל גדולים לא באו:

גמרא

ת"ר: תורין - גדולים כשרים קטנים פסולים.

בני יונה - קטנים כשרים גדולים פסולין.

נמצא - כשר בתורין פסול בבני יונה, כשר בבני יונה פסול בתורין.

תנו רבנן: תורים גדולים ולא קטנים.

תורין גדולים ולא קטנים - אתורים דקרא קאי:

גדולים ולא קטנים - לקמיה מפרש מאי משמע:

שיכול, והלא דין הוא