צורת הדף

מאי

מאי - לגופיה הוא דאהני אבל דליטמי איהו אחריני לא או דלמא ל"ש:

כי מהניא חבת הקדש לפסולא דגופיה אבל למימנא ביה ראשון ושני לא או דלמא לא שנא?

תיקו:

 

מתני' 

השוחט את המסוכנת.

רשב"ג אומר: עד שתפרכס ביד וברגל.

עד שתפרכס - דאי לא מפרכס קים להו לרבנן דנטולה נשמתה קודם גמר שחיטתה כדאמרינן בגמרא:

ר"א אומר: דיה אם זינקה.

אם זינקה - כדרך שהבהמות נופחות בגרונם והדם מקלח ומזנק בכח:

זינוק - קילוח:

אמר ר"ש: השוחט בלילה

השוחט בלילה - בהמה מסוכנת שצריכה פירכוס ולא ידע אי פירכסה:

ולמחר השכים ומצא כתלים מלאים דם

ולמחר השכים ומצא כותלי - בית שחיטת הצואר מלאים דם כשרה מפני שזינקה:

כשרה שזינקה, וכמדת ר"א

וכמדת ר"א - דמכשר לה בזינוק אמרה ר"ש:

וחכ"א: עד שתפרכס או ביד או ברגל, או עד שתכשכש בזנבה אחד בהמה דקה ואחד בהמה גסה

אחד בהמה דקה ואחד בהמה גסה - צריכות פירכוס אם היא מסוכנת:

בהמה דקה שפשטה ידה

שפשטה ידה - בגמר שחיטתה:

ולא החזירה

ולא החזירה - פסולה אם היתה מסוכנת לפי שאין זה פירכוס אלא כן דרכה בשעת צאת נפשה אבל גסה לאו אורחה בהכי:

פסולה

שאינה אלא הוצאת נפש בלבד.

במה דברים אמורים שהיתה בחזקת מסוכנת.

אבל אם היתה בחזקת בריאה אפי' אין בה אחד מכל הסימנים הללו - כשרה:

גמ' 

מסוכנת ממאי דשריא?

ממאי דשריא - ואפילו בפירכוס:

וממאי תיסק אדעתין דאסירא?

ומהדרינן וממאי תיסק אדעתין - למיסרי דבעי קרא למשריא:

דכתיב (ויקרא יא, ב): זאת החיה אשר תאכלו

חיה אכול ושאינה חיה לא תאכל.

והא מסוכנת אינה חיה?

לאו חיה היא - ואפילו מפרכסת ומנא לן דשריא:

מדאמר רחמנא (דברים יד, כא): נבלה לא תאכל 

מדאמר רחמנא נבלה לא תאכל - וסתם נבלה מסוכנת הואי קודם מיתתה:

מכלל דמסוכנת שריא

מכלל - דקודם מיתה כי הוה מסוכנת שריא. דאי קודם מיתה אסירא מזאת החיה לאחר מיתה מיבעיא מיתה מי שריא לה:

דאי ס"ד מסוכנת אסירא, השתא מחיים אסירא לאחר מיתה מיבעי?!

ודלמא היינו נבלה היינו מסוכנת?

ופרכינן דלמא היינו נבלה היינו מסוכנת - וקודם מיתה משנסתכנה קרי לה נבלה ואשמועינן רחמנא דקאי עלה בלאו נמי, דאי מזאת לאו הבא מכלל עשה עשה:

לא ס"ד. דכתיב (ויקרא יא, לט): וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הנוגע בנבלתה.

לאחר מיתה הוא דקרייה רחמנא נבלה, מחיים לא אקרי נבלה.

מחיים לא איקרי נבלה - והלכך למה לי לאזהורי עלה דנבלה פשיטא דאיסור מסוכנת להיכא אזיל:

ודלמא לעולם אימא לך היינו נבלה היינו מסוכנת,

דלמא לעולם היינו נבלה היינו מסוכנת - כלומר לעולם כדקאמר דנבלה היינו בהמה שנסתכנה ונאסרה קודם מיתה ואפ"ה איצטריך קרא דאילו מחיים איסור מסוכנת עשה בעלמא הוא ואשמועינן קרא דלאחר מיתה קאי נמי בלאו:

מחיים בעשה לאחר מיתה בלאו?

אלא מדאמר רחמנא (שמות כב, ל) טרפה לא תאכל

טרפה - ניקב קרום של מוח או נחתכו רגליה מחוסרת היא:

מכלל דמסוכנת שריא.

דאי ס"ד מסוכנת אסירא

ואי ס"ד מסוכנת - מחמת חולי דלא מחסרא אסורה דדרשינן שאינה חיה לא תאכל:

השתא מסוכנת דלא מחסרא אסירא.

טרפה מיבעיא

מסוכנת מחמת טרפות שחסרה היא מיבעיא - דהך טרפה נמי אינה חיה אלא מדאיצטריך למיסר טרפה ש"מ מסוכנת מחמת טרפות דמיחסרא אסורה אבל שאר מסוכנת שריא דלא דרשינן שאינה חיה לא תאכל:

ודלמא היינו טרפה היינו מסוכנת

ודלמא היינו טרפה היינו מסוכנת - ובין מחסרא ובין לא מחסרא משעה שאינה חיה טרפה קרי לה דטרפה לשון מסוכנת היא כלומר קרובה למות ואיצטריך לעבור עליה בעשה דשאינה חיה ולא תעשה דטרפה:

ולעבור עליו בעשה ולא תעשה?

א"כ נבלה

אם כן נבלה - דאוקמא לעיל דמשום לעבור עליה בלאו נמי אצטריך:

דכתב רחמנא ל"ל? ומה מחיים קאי עלה בלאו ועשה

ל"ל השתא מחיים - כשהיא מסוכנת קרייה רחמנא טרפה וקאי עלה בלאו ועשה:

לאחר מיתה מיבעיא

לאחר מיתה מיבעיא - איסורא להיכא אזל:

Start here

ודלמא היינו נבלה היינו טרפה היינו מסוכנת ולעבור עליו בשני לאוין ועשה?

ודלמא היינו נבלה היינו טרפה היינו מסוכנת - כלומר אפילו בנבלה שמתה לאחר שנטרפה ונסתכנה מצית מוקמת לה, ואפ"ה איצטריך ולמיקם עלה לאחר מיתה בשני לאוין לאו דנבלה ולאו דטרפה ועשה דחיה אכול:

אלא מהכא (ויקרא ז, כד): וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו.

ואמר מר

ואמר מר - בזבחים בפרק חטאת העוף (דף ע.):

למאי הלכתא

אמרה התורה יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב יבא איסור טרפה ויחול על איסור חלב.