עד ועד בכלל. או דלמא עד ולא עד בכלל?
עד ועד בכלל - והכי קאמר מן הראש ועד בין הפרשה ראשונה וכל אותו בין בכלל טרפה, או דלמא הכי קאמר עד ולא עד בכלל טרפה. שלישית כשרה שניה איני יודע ה"ה לראשונה דמספקא ליה, וממילא משתמע ולא אצטריך לפרושי ראשונה ושניה איני יודע, דכיון דאמר ודאי טרפה עד אחת ולא היא בכלל מכלל דמכאן ועד שלישית מספקא ליה וחדא מינייהו הוא דנקט דלא תימא שניה כשלישית לקולא:
בעי רב הונא עד ועד בכלל - שאם נפסק החוט כנגד צלע הראשון טרפה דאיהו נמי קאי בין שתי פרשות שיש הפרש בינו לצלעות הגדולות:
ולא עד בכלל - ובכלל איני יודע הוא:
בעי רב פפא, את"ל, עד ולא עד בכלל: פי פרשה מהו?
את"ל עד ולא עד בכלל פי פרשה מהו - נפסק החוט הגדול כנגד פי הפצולין הראשונים במקום פיצול מהו: בכלל טרפה הוא או בכלל איני יודע הוא. מי אמרינן עד בין דוקא ופי הפרשה טרפה או לאו דוקא:
פי פרשה - נפסק החוט אצל תחלת העצם ולא כנגדו ממש מאי בהדי עצם חשיב ואיני יודע או בהדי פרשה קמייתא חשיב וטרפה ולא נהירא דהא ודאי מן הפרשה היא ולא מבין הפרשה:
בעי רבי ירמיה, את"ל עד ועד בכלל, פרשה עצמה מהו?
ואת"ל עד ועד בכלל - ליכא למיבעי בפי הפרשה מידי דודאי טרפה דאפילו חוט שכנגד הפסק שבין שני הפיצולים טרפה וכ"ש פי פיצול הראשון, אלא הכי קא מיבעיא ליה נפסק הפיצול עצמו מן החוט מהו ובפרשה ראשונה קאי:
פרשה עצמה - נפסק החוט כנגד פרשה שניה בשר שבין צלע ראשון לשני מהו בהדי ראשון שדינן ליה וטרפה או בתר צלע שני שדינן ליה ואיני יודע:
ת"ש, "הפרשה, תידון כבשר".
תידון כבשר - שאם נפסק הפיצול כשרה:
תידון כבשר - אם נפסק החוט כנגדו ולהאי לישנא גרס מאי לאו פרשה שניה ומפי גאון אחר שמעתי פרשה עצמו נשבר הצלע עצמו ולשון מורי הראשון הגון וסייג מצאתי לו בהלכות גדולות והוא עיקר:
מאי לאו, פרשה ראשונה, ושניה.
ה"ג מאי לאו ראשונה ושניה לא שלישית - מאי לאו פיצול ראשון ואע"ג דחוט של אחריה עדיין בכלל טרפות או בכלל ספק הוא וכן שני. לשון מורי, לשון אחר: בין הפרשות הן צלעות קטנות של אליה, פרשות הוא בשר המפריש בין צלע לצלע, (בין) [פי] הפרשות צלעות שבין פרשה לפרשה:
לא. שלישית.
בעופא?
ר' ינאי אומר: למטה מן האגפים.
עד למטה - מכנפיו הוי כח חוט השדרה דיליה:
ור"ל אמר: עד בין אגפים.
ולריש לקיש עד כנגד בין אגפים - ותו לא:
אמר עולא: הוה קאימנא קמיה דבן פזי, ואייתו לקמיה עופא, ובדק עד בין אגפים.
ושלח ליה דבי נשיאה, וקם ואזל.
ושלחו ליה דבי נשיאה - שלחו בשבילו שילך אצלם:
ולא ידענא, אי משום דלא צריך למבדק טפי. אי משום כבוד נשיאה:
ניטלה הכבד וכו':
הא נשתייר הימנה כלום - כשרה, אע"ג דלא הוי כזית.
והתנן: "ניטל הכבד ונשתייר הימנה כזית, כשרה"?
והא אנן תנן - גבי אלו כשרות במתני' (לקמן נד):
אמר רב יוסף, לא קשיא: הא ר' חייא, הא ר"ש בר רבי.
כי הא דר' חייא, זריק לה.
זריק לה - לבהמה שלא נשתייר בה כזית מן הכבד דקסבר טרפה:
ור"ש בר רבי, מטביל לה.
מטביל לה - אוכלה. וכל מאכלם ע"י טיבול חומץ או חרוסת. כך שמעתי. אבל נראה בעיני דבאיסור והיתר טריף ומכשר הוה שייך למיתני וזריק ומטביל לא שייך ביה. ומסתברא דהכי קאמר: רבי חייא זריק לה לכבד של כל בהמה ולא היה אוכלו דלא הוה חשיב ליה. ורבי שמעון מטביל ליה דאף על גב דלאו בשר הוא קאכיל ליה משום בריאותא, דקסבר נשמה תלויה בו. כדקי"ל ברכות (דף מד) כל נפש משיב נפש. וכדאמרינן (לעיל דף לג) הרוצה שיבריא חותך כזית בשר קודם שתצא נפשה. הילכך אם לא נשתייר כזית להעלות ארוכה שיחזור וירפא טרפה ולר' חייא לא בעי כדי להעלות ארוכה אלא שיורא פורתא מקום תליא דמרה דשיורא במקום מרה בעינן כדלקמן:
וסימניך: עשירין מקמצין.
עשירין מקמצין - רבי שמעון בן רבי בנו של נשיא היה ומקמץ לשון עצרן:
ההוא פולמוסא דאתא לפומבדיתא,
פולמוסא - חיל השלטון:
ערקו רבה ורב יוסף,
פגע בהו ר' זירא.
אמר להו: ערוקאי, כזית שאמרו, במקום מרה.
ערוקאי - גמירו מינאי הא מילתא: כזית שאמרו במקום מרה יהא:
רב אדא בר אהבה אמר: במקום שהיא חיה.
במקום שהיא חיה - שהכבד חיה משם, דהיינו מקום תלייתה כשהיא מעורה דבוקה תחת הכליות. זה נראה לי, ומצאתיו. לישנא אחרינא ביותרת הכבד אובר"ש בלע"ז והן טרפשין:
אמר רב פפא: הלכך, בעינן כזית במקום מרה, ובעינן כזית במקום שהיא חיה.
בעי ר' ירמיה: מתלקט - מהו?
מתלקט מהו - כזית מתלקט ולא במקום אחד אלא חצי כזית כאן וחצי כזית כאן:
כרצועה, מהו?
בעי רב אשי: כזית מרודד, מהו?
מרודד - מרוקע טינב"א בלע"ז וגרע מכרצועה:
תיקו.
בעא מיניה ר' זריקא מר' אמי: נדלדלה כבד,
נדלדלה - נעקרה במקומות הרבה:
ומעורה בטרפשיה, מהו?
ומעורה בטרפשיה - כאן מעט וכאן מעט וכולה קיימת:
אמר ליה: דלדול זה איני יודע מהו.
אי למ"ד במקום מרה - הא איכא.
הא איכא - הרי כולה קיימת:
אי למ"ד במקום שהיא חיה - הא איכא:
הריאה שניקבה:
רב ושמואל ורב אסי דאמרי: קרמא עילאה.
ואמרי לה קרמא תתאה.
אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן:
רב נחמן - קרמא תתאה ס"ל:
וסימניך, כיתונא דורדא, דמנחא ביה ריאה.
כיתונא דורדא - מלבוש אדום שהריאה מונחת בו, ורדא על שם שקרום תחתון אדום הוא. כדאמרינן לקמן (ע"ב) כאהינא סומקא:
פשיטא, אי אינקיב עילאה ולא אינקיב תתאה - תתאה מגין. כדרבה.
דאמר רבה: האי ריאה דאגליד
דאגליד - שניטל קרום העליון והופשט. כמו גלודה דמתניתין (לקמן דף נד):
_________________________________________
תוספוס
עד ועד בכלל או עד ולא עד בכלל - מדאמר בפירקין (לקמן דף נה.) כל שיעורא דשיערו חכמים להחמיר ליכא למיפשט מידי דהני מילי במשנה או בברייתא אבל הכא מימרא היא:
ואם תימצי לומר עד ולא עד בכלל פי פרשה מהו - אף על פי שאמר שמואל עד בין הפרשות מ"מ מספקא ליה דדלמא מתחלת עובי פיצול ראשון עד פיצול שני שלמטה הימנו קרוי בין הפרשות ראשון ועד ולא עד בכלל ואיני יודע או שמא מסוף עובי פיצול קרוי בין הפרשות שזהו בין הפרשות ממש אבל מה שהוא כנגד עובי החוט המתפצל לא מיקרי בין הפרשות וטרפה.
אי נמי משום הכי מספקא ליה שמא פי פרשות עצמן דהיינו עובד פיצול ראשון הוי בין הפרשות דקאמר שמואל לפי שהוא בין חוט המתפצל לשמאל לחוט המתפצל לימין.
והא דנקט שמואל עד בין הפרשות ולא נקט עד הפרשות לפי שהאחד מתחיל לצאת ולהתפצל קודם לחבירו.
ודוקא אם עד ולא עד בכלל איבעיא ליה בפי פרשה ראשונה. אבל אם עד ועד בכלל לא מצי למיבעי פי פרשה שניה מהו?
דממה נפשך הוי בכלל איני יודע, כמו בין הפרשות שני. דהא עד בין הפרשות ראשון קאמר דטרפה ותו לא, ואם איתא דפי פרשה אינו קרוי בין הפרשות הרי לא אמרינן שיהא טרפה אלא עד בין הפרשות ואין זה בין הפרשות ואם הוא קרוי בין הפרשות האמר שניה איני יודע ובכלל שניה יש לו להיות:
ואם תימצי לומר עד ועד בכלל פרשה עצמה מהו - פירש בקונטרס נפסק הפיצול עצמה מן החוט מהו.
ונראה דאפילו דאם תימצי לומר דעד ולא עד בכלל הוה מצי למיבעי בפרשה עצמה את"ל דפי פרשה טרפה אבל אי פי פרשה כשרה אז ודאי ליכא למבעי דכ"ש פרשה עצמה.
ועוד י"ל דמבעיא ליה אם נפסק הפיצול ברחוק ממקום חיבורו כנגד חוט השדרה שבין פיצול ראשון לפיצול שני שהוא בין הפרשות ראשון והשתא לא מצי למבעי אלא את"ל עד ועד בכלל:
מאי לאו ראשונה ושניה - הא דנקט שניה?
משום דאי הויא טרפה הוה שייך למבעי כל הנך בעיות בשניה כמו בראשונה:
למטה מן האגפים - יש להסתפק אם למטה ממקום חיבורן בגוף קאמר אם למטה ממקום ששוכבות על העוף דהיינו למטה מסוף עצם של כנף המחובר בגוף:
ערוקאי - רבי זירא לא היה צריך לברוח דאביו גבאי של מלך היה דנהג בגבואתא תליסר שנין כדאמר בפרק זה בורר (סנהדרין כה:) דכי הוה אתי ריש נהרא למתא כי הוה חזי רבנן אמר להו לך עמי בא בחדריך:
הלכך בעינן כזית במקום מרה וכזית במקום שהיא חיה - הכי קיימא לן כדפסקינן לעיל (דף מג.) הלכה כדברי האומר בכזית:
ואמרי לה קרמא תתאה - כלומר אם עילאה דאי תתאה גרידא הא פסקינן בסמוך דבעינן תרוייהו ואם כן לא הוה ליה לא כרב ולא כשמואל: