שיחלא קמא, אסירא.
דשיחלא קמא - בלעז פושט"ה אותן שהיו במעיה בשעה שנטרפה כולן אסורות דעובר ירך אמו הוא ועמה נטרפו:
מכאן ואילך, הוה ליה זה וזה גורם, ומותר.
מכאן ואילך - היא והזכר גורמין להם שיבאו ודבר שאיסור והיתר גרמו לו שיגדל מותר:
איתיביה רב אשי לאמימר, "ושוין בביצת טריפה, שאסורה. מפני שגדלה באיסור"?
ושוין - ר' אליעזר ורבנן דפליגי בולד בהמה טרפה:
התם, בדספנא מארעא.
בדספנא מארעא - היא מעצמה מתחממת בארץ ויולדת וההוא חד גורם הוא:
ולישני ליה, בשיחלא קמא?
אם כן, "גדלה", "גמרה" מיבעי ליה.
גדלה - משמע כל גידוליה באיסור:
אלא, הא דתנן, "ולד טרפה.
אלא הא דתנן - כיון דאמרת דהאי מודים בביצת טרפה בדספנא מארעא דחד גורם הוא קאמר מכלל דפלוגתייהו בזה וזה גורם וע"כ בשנטרפה ולבסוף עיברה פליגי דאיכא זה וזה גורם:
ר' אליעזר, אומר לא יקרב לגבי מזבח.
ור' יהושע אומר, יקרב".
במאי קא מיפלגי?
במאי קא מיפלגי - על כרחך בנטרפה ולבסוף עיברה:
בשנטרפה, ולבסוף עיברה.
ר' אליעזר סבר, זה וזה גורם, אסור.
ורבי יהושע סבר, זה וזה גורם, מותר.
אי הכי, אדמיפלגי לגבוה, ליפלגו להדיוט?
להודיעך כחו דר' יהושע. דאפילו לגבוה, נמי שרי.
להודיעך כחו דרבי יהושע - תירוצא הוא:
וליפלגו להדיוט, להודיעך כחו דרבי אליעזר, דאפילו להדיוט נמי אסור?
כח דהיתרא עדיף ליה.
"ומודים, בביצת טרפה, שאסורה".
בדספנא מארעא. דחד גורם הוא.
רב אחא סבר לה כרב אחא בר יעקב. ומתני לה, לדאמימר כדאמרן.
סבירא ליה כרב אחא בר יעקב - דאמר לעיל (דף נז) הלכה טרפה יולדת:
רבינא, לא סבר לה כדרב אחא בר יעקב, ומתני לה לדאמימר, בהאי לישנא.
ומתני לה לדאמימר כדאמרינן - הני ביעי דטרפה כו' דאיכא לפלוגי בין שיחלא קמא לשיחלא בתרא אפילו בטרפה ודאית:
רבינא לא סבר לה - כוותיה ולא מצי למימר דשיחלא בתרא דהא לא טענה הלכך מוקי לה לדאמימר בספק טרפה והכי קאמר דשיחלא קמא משהינן לה אי הדרה וטענה לאו טרפה היא ושרו קמאי:
אמר אמימר, הני ביעי, דספק טרפה, דשיחלא קמא, משהינן להו, אי הדרה וטענה, שריין. ואי לא, אסירן.
איתיביה רב אשי לאמימר, "ומודים בביצת טרפה שאסורה, מפני שגדלה באיסור"?
מפני שגדלה באיסור - אלמא טענה:
אמר ליה, התם, בדשיחלא קמא.
אם כן, "גדלה", "גמרה", מבעי ליה?
תני, "גמרה".
אלא הא דתנן, "ולד טרפה, ר' אליעזר אומר לא יקרב לגבי מזבח. ר' יהושע אומר יקרב". במאי קא מיפלגי?
במאי קא מיפלגי - על כרחך בעיברה ולבסוף נטרפה דאי בנטרפה ברישא תו לא טענה ובהא פליגי רבי אליעזר סבר [עובר] ירך אמו הוא והרי הוא כאחד מאיבריה:
כשעיברה, ולבסוף נטרפה.
רבי אליעזר סבר, עובר ירך אמו הוא.
ור' יהושע סבר, עובר לאו ירך אמו הוא.
ור' יהושע סבר כו' - וכיון דהכי הוא אדמיפלגי כו':
אי הכי, אדמיפלגי לגבוה' ליפלגו להדיוט?
להודיעך כחו דרבי יהושע.
וליפלגו בהדיוט, להודיעך כחו דרבי אליעזר?
כח דהיתירא עדיף ליה.
ומודים ודאי בביצת טריפה, שאסורה. בדשיחלא קמא.
ומודים - ודאי בביצת [טרפה]:
בשיחלא קמא - דכיון דאגידא ביה דמעורה בגידין כגופה דמיא:
מאי טעמא?
גופה היא.
והלכתא, בזכר, כל שנים עשר חדש.
והלכתא בזכר - ספק טרפה דידיה אי שהי שנים עשר חדש ודאי לא נטרף ושוב אין צריך לבודקו כגון אם ספק דרוסה או נפולה או שמא ניקב הקרום מחמת שראינוהו שלקתה:
בנקבה, כל שאינה יולדת.
אמר רב הונא, כל בריה שאין בו עצם, אינו מתקיים י"ב חדש.
כל בריה שאין לה עצם אינה מתקיימת י"ב חדש - ונפקא מינה כדמפרש רב פפא:
אמר רב פפא, שמע מינה מדרב הונא, הא דאמר שמואל קישות שהתליע באיביה אסורה,
קישות שהתליעה באיביה - בעודה מחוברת:
אסורה - התולעת באכילה דכיון דמהלכת בתוך הקישות והקישות מחוברת בקרקע שורץ על הארץ קרינא ביה אבל התליעה בתלוש לאו שורץ הוא עד דנפיק מיניה ומהלך על גבי הקרקע כדמפרש בשילהי פרקין (דף סז):
_________________________________________
תוספות
מכאן ואילך הוה ליה זה וזה גורם ומותר - אע"ג דבסוף כתובות (דף קיא:) פסקינן כר' יהודה בפרדות דמספקא ליה בפרק אותו ואת בנו (לקמן דף עט.) אי חוששין לזרק האב או לא היינו במילתא דשרי כל חד באפי נפשיה ולא שייך זה וזה גורם אבל הכא דחד אסור וחד שרי הוי ליה זה וזה גורם:
ושוין בביצה טרפה שהיא אסורה - לא כמו שפירש הקונטרס דקאי אפלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע אלא קאי אפלוגתא דבית שמאי ובית הלל דפליגי במתניתין במסכת עדיות (פ"א מ"א) דתנן התם ביצת נבלה שכמותה נמכרת בשוק ב"ש מתירין ובית הלל אוסרין ומודים בביצת טרפה שאסורה מפני שגידולה באיסור ואם תאמר דהשתא חשבי בית הלל ביצד נבלה כבשר דאסרי אפילו כמותה נמכרת בשוק ובפרק קמא דביצה (דף ו:) אמרינן השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן בחלב ואפילו רבי יעקב לא פליג אלא דקאמר אם היו מעורות בגידים אסורות אבל בשאינן מעורות מותר ותירץ בהלכות גדולות דגבי איסור נבלה דאורייתא החמירו אבל בשר עוף בחלב דרבנן הקילו ורבינו תם תירץ דבביצת נבלה החמירו משום דנבלה הוי דבר האסור אבל בשר עוף בחלב דהוי היתר דכל חד וחד באפי נפשיה שרי ולפירושו מתיישב מה שמפרש בערוך דהא דאמר בריש פרק הדר עם הנכרי (עירובין דף סב:) דאפילו ביעתא בכותחא לא לישרי איניש קמי רביה דהיינו כגון ששחט התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות דאי בסתם ביצים אותן אין צריכין היתר דאין לך ע"ה שלא ידע שמותר בחלב ולפי תירוץ הלכות גדולות קשיא מאי אפילו דקאמר אפילו ביעתא בכותחא אטו מי פשוט היתר זה כל כך טפי משאר מילי הא פלוגתא היא דלמאן דאמר בשר עוף בחלב דאורייתא אסירא מידי דהוה אביצת נבלה ויש לומר דלהכי קאמר אפילו שכל העולם היו נוהגין בו היתר ובפרק קמא דביצה (דף ו:) נמי פשיטא ליה לש"ס דשרי גבי הא דאמר רב ביצה עם יציאת רובה נגמרה דקאמר למאי אילימא דשרי לאוכלה בחלב הא במעי אמה אסירא והתניא השוחט התרנגולת כו' משמע דפשיטא ליה דלא הוה פליג רב ועוד י"ל דהיינו טעמא דאסרי פשיטא ליה לש"ס דשרי גבי הא דאמר רב ביצה עם יציאת רובה נגמרה דקאמר למאי אילימא דשרי לאוכלה בחלב הא במעי אמה אסירא והתניא השוחט התרנגולת כו' משמע דפשיטא ליה דלא הוה פליג רב ועוד י"ל דהיינו טעמא דאסרי ב"ה ביצת נבלה גזירה אטו ביצת טרפה וביצת טרפה אסורה משום דגמרה באיסור ומיהו אין נראה תירוץ זה דהא לא גזרינן ביעי דשיחלא בתרא אטו ביעי דשיחלא קמא ואטו ביעי דספנא מארעא: אלא הא דתניא ולד טרפה כו - ברייתא היא והוי מצי לאתויי מתניתין דתמורה (דף ל:) כל האסורים לגבי המזבח ולדותיהן מותרין רבי אליעזר אומר ולד טרפה לא יקרב לגבי מזבח אלא ניחא ליה לאתויי ברייתא שרבי יהושע הוזכר בה: במאי קא מיפלגי בנטרפה - לשון הגמרא משמע דאי לאו דאמימר לא הוה קשה במאי קא מיפלגי אלא יש לומר משום דאסר אמימר דשיחלא קמא לא מיתוקם ליה פלוגתייהו בעובר ירך אמו ובעיברה ולבסוף נטרפה דאם כן קם ליה אמימר כרבי אליעזר דשמותי הוא ולאידך לישנא דלקמן יש לפרש משום דקסבר טרפה אינה יולדת קא קשה ליה במאי קא מיפלגי דלא מיתוקמא פלוגתייהו בזה וזה גורם אסור ואם תאמר ואמאי לא ניחא ליה לרב אשי השתא לאוקומי פלוגתייהו בה וזה גורם הא שמעינן ליה לרבי אליעזר בהדיא בפרק כל שעה (פסחים דף כז.) דאסר דקתני וכן היה רבי אליעזר אוסר בכל איסורין שבתורה ויש לומר דשמא לא שמיע ליה לרב אשי ההיא ברייתא: ורבי אליעזר סבר זה וזה גורם אסור - כמו שהגירסא כאן כן יש לה להיות בפרק כל האסורין (תמורה דף לא.) ויש ספרים דגרסי התם למאן דאמר טרפה יולדת פליגי כשנטרפה ולבסוף עיברה דרבי אליעזר סובר עובר ירך אמו הוא וליתא: אי הכי אדמיפלגי לגבוה ליפלגו להדיוט - לשון אי הכי קשה דבכל ענין יכול להקשות כן וצריך למצוא טעם למה היה מתיישב הא דמיפלגי לגבוה אי הוה מפרש. פלוגתייהו בעובר ירך אמו הוא יותר מהשתא דמוקי לה בזה וזה גורם ולאידך לישנא איפכא: והלכתא בזכר כל שנים עשר חדש - למאי דמסקינן השתא הלכתא דטרפה אינה יולדת לא מיתקומא פלוגתייהו דרבי אליעזר ורבי יהושע אלא בעובר ירך אמו ורבי יהושע סובר לאו ירך אמו הוא וגבי ביצה מודה כיון דאגידא בגופה כגופה דמיא ותימה דבריש שור שנגח את הפרה (ב"ק דף מז.) משמע איפכא דאמר רבה פרה שהזיק גובה מולדה מאי טעמא גופה היא תרנגולת שהזיקה אינה גובה מביצתה מאי טעמא פירשא בעלמא היא ומשמע דאפילו ליתא לפרה גובה הכל מולדה ואמאי הא אפילו אי סייע הולד בנגיחה דאי וולדה נגחו לא היה יכול לגבות מן הולד כל הנזק היכא דליתא לפרה כיון דלאו ירך אמו הוא וגבי תרנגולת אמאי אינו גובה מביצתה ויש לומר דהתם מיירי בביצים גמורות דלא אגידי בגופה וגבי מזיק אמר ליה אייתי ראיה דההיא שעתא הות אגידא בגופה ושקול וגבי טרפה אסור ולענין ולד היינו טעמא אף על גב דבעלמא עובר ירך אמו הוא לענין טרפות שאני דתלוי בחיות בהמה ולעובר יש חיות בפני עצמו ובבבא קמא (דף מז. ד"ה מאי) הארכתי בו: