היה בקי בהן, ובשמותיהן, עוף הבא בסימן אחד, טהור.
היה בקי בהן - בפרס ועזניה ויודע מי קרוי פרס ועזניה: עוף הבא בסימן אחד טהור - אם יודע שאין דומה להן ואין שמו פרס ועזניה אבל אם שמו פרס חיישינן שמא מינו הוא:
לא היה בקי בהן, ובשמותיהן, בסימן אחד, טמא.
בסימן אחד טמא - שמא פרס ועזניה הם:
בשני סימנין, טהור.
בב' סימנים טהור - דנפקא ליה מספק פרס ועזניה ומספק כל שאר עופות טמאין דאית להו תלתא חוץ מעורב:
והוא שיכיר עורב.
עורב, ותו לא?
והתניא, ""עורב", זה עורב.
"למינו", ר' אליעזר אומר, להביא את הזרזיר.
הזרזיר - הוא אישטורני"ל:
אמרו לו לר' אליעזר, והלא אנשי כפר תמרתא שביהודה היו אוכלים אותן, מפני שיש להן זפק?
מפני שיש לו זפק - ואין זה מאותן שני סימנים שבעורב ומ"מ אין לו אלא שנים ולרבי אליעזר מפני שרגיל לשכון עם העורבים מחזיקו ממנו וכדתניא [החובל] (ב"ק צב) רבי אליעזר אומר לא על חנם זרזיר הולך אצל עורב אלא מפני שהוא מינו:
אמר להם, אף הן, עתידין ליתן את הדין.
דבר אחר, "למינהו", להביא סנונית לבנה. דברי ר"א.
סנונית - ארונדייל"א:
אמרו לו, והלא אנשי גליל העליון אוכלים אותו, מפני שקרקבנו נקלף?
אמר להם, אף הן עתידין ליתן את הדין".
אלא עורב, וכל מין עורב.
אמר אמימר, הלכתא, עוף הבא בסימן אחד, טהור.
עוף הבא בסימן אחד טהור - ואפילו אין בקי בהן ובשמותיהן דלא חיישינן דלמא פרס ועזניה הן כדמפרש לקמיה דלא שכיחי בישוב אלא במדברות:
והוא, דלא דריס.
והני מילי דלא דריס - כי משכחינן ביה סימן אחד מחזקינן ליה בטהור כל כמה דלא חזינן ליה דדריס ונראה לי שכל עוף הנותן רגלו על האוכל כשהוא אוכלו ומחזיקו ברגלו שלא ינוד ולא ינטל כולו אצל פיו הוא דריסה וכן דרך העורבים שגדלין בבתים שקורין קוקוא"ה:
א"ל רב אשי לאמימר, הא דרב נחמן מאי?
הא דרב נחמן מאי - דאמר לעיל דבעינן בקי ואי לא חיישינן לפרס ועזניה:
א"ל לא שמיע לי. כלומר, לא סבירא לי.
מאי איכא, משום פרס ועזניה, ליתנהו בישוב.
מאי איכא - למאי ניחוש:
אמר רב יהודה, עוף המסרט, כשר לטהרת מצורע.
המסרט - אשגרטנ"ר בלע"ז:
לטהרת מצורע - שהוא צפור האמור בתורה:
וזו היא סנונית לבנה שנחלקו בה ר' אליעזר וחכמים.
אמר אמימר, בחיורא כרסה, כולי עלמא לא פליגי דשריא.
כי פליגי, בדירוקא כרסה.
ר"א, אסר. ורבנן, שרו.
והלכתא כר"א.
מר זוטרא מתני הכי. בדירוקא כרסה, כולי עלמא לא פליגי דאסיר. כי פליגי, בדחיורא כרסה. ר"א, אסר. ורבנן, שרו.
מר זוטרא מתני הכי - להא דאמימר ללישנא קמא דאמימר דפסק הלכתא כרבי אליעזר דאסר לית ליה דרב יהודה דמכשר ליה לטהרת מצורע דהא טהורות כתיב:
והלכתא כרבנן, דשרו.
בשלמא, למ"ד בחיורא כרסה פליגי, היינו דקתני, "זו היא סנונית לבנה".
הכי גרסינן היינו דקתני סנונית לבנה - ולא גרסינן שנחלקו בה דלאו אדרב יהודה קאי אלא אמתני' דקתני למינהו להביא סנונית לבנה:
אלא למ"ד, בדירוקא פליגי, מאי זו היא סנונית לבנה?
לאפוקי, דבתי, דאוכמתי.
לאפוקי דבתי - הגדלות והדרות בקירות הבתים ושחורות הן:
אמר רחבה אמר רבי יהודה, תסיל, פסול, משום תורין. וכשר משום בני יונה.
תסיל - מין יונה הוא:
ופסול משום תורין - אם בא להביאו משיזקין בתורת תורין כדאמרינן בפרק קמא (לעיל כב) גדולים כשרים קטנים פסולין וכשר משום יונה בקטנה:
דאציפי, ותורין של רחבה, כשרין משום תורין, ופסולין משום בני יונה.
דאציפי - מין תורין:
תורין של רחבה - כך שמן:
מתיב רב דניאל בר רב קטינא, "כל העופות
_______________________________________
תוספות
בקי בהן ובשמותיהן - תרוייהו בעינן דלא ליתי למטעי:
בסימן אחד טמא - הוה מצי למימר טהור והוא שיכיר פרס ועזניה:
רבי אליעזר אומר להביא את הזרזיר - בזרזיר הוא דפליגי רבנן עליה אבל מודו דלמינו אתא לרבויי שאר עופות הדומין להן:
מפני שיש להם זפק - מפני שקורקבנו נקלף.
משמע דהנך סימנין ליתנהו בעורב. ורבי אליעזר סבר דאפילו הכי אפשר דהוו מין עורב ואין לחוש אם אין שני סימני טהרה של עורב ומינו שוין ורבנן סברי כיון דאינן שוין א"כ אינו מינו.
וה"ר יצחק בה"ר מאיר בדק בעורב שאנו קורין קורבי"ל בלע"ז ומצא שיש לו אצבע יתירה וזפק. ומתוך כך היה רוצה לפרש שמעתתא דהכא והלא אנשי כפר תמרתא אוכלין אותן א"כ מכירין בהן שאינן מין עורב. ולא מייתי טעמא דיש לו זפק לאפוקי מעורב, דעורב נמי יש לו זפק. אלא מפרש הטעם למה אוכלין אותו, שרואין בו סימני טהרה, שיש לו זפק שהוא סימן טהרה, וגם אינו דורס. אבל זה לא הוצרך לפרש, דפשיטא דכל עוף הדורס טמא. וממילא מייתי ראיה מדאכלי ליה א"כ מכירין בו שאינו מין עורב.
וקשה לפירוש הריב"ם דאם עורב יש לו אצבע יתרה וזפק א"כ אין קרקבנו נקלף ודורס ואי אפשר לומר כן מדאמר רב נחמן עוף הבא בשני סימנין טהור והוא שיכיר עורב ועל כרחך חד מהנך שני סימנין אינו דורס דכל עוף הדורס טמא ומדאיכא לספוקי בעורב ש"מ דעורב אינו דורס?
ואפשר דאותו שאנו קורין קורבי"ל שיש בו אצבע יתרה וזפק כמו כן אינו דורס והוי מי"ט עופות. אבל אם נתברר לנו שהוא רק, כלומר שמוציא הזרע דרך הפה, א"כ זהו עורב ודאי. כדאמר בחלק, (סנהדרין קיח:) שהוא משלשה ששמשו בתיבה ולקו. ונצטרך לדחוק ולפרש דה"ק בא בב' סימנין טהור פירוש שאנו מוצאין לשם שני סימנין והשלישי אינו בא דלית ביה השלישי בודאי ולא בדקנו אם הוא דורס או לאו ואם נכיר שאין זה עורב ואין לחוש שמא דורס הוא שאין עוף בשני סימנים דורס אלא עורב ומינו בלבד ואם היה דורס א"כ היה העוף טמא דכל עוף הדורס טמא ועורב ומינו אינו שמכירו א"כ מה היה לו להיות אם היה לו שני סימני טהרה ושני סימני טומאה אלא ודאי אינו דורס.
ומ"מ לא נסתפקו בתשעה עשר עופות דהדרי בכולהו תלתא סימנין כי נאמר דכולם דורסין והג' סימנים האחרים הוא שיש בהם.
ונפקא מינה לפי' זה כפירוש הקונטרס דהא דקתני כל שיש לו אצבע יתרה וזפק וקרקבן נקלף בידוע שהוא טהור דארישא סמיך דכבר אשמועינן דכל עוף הדורס טמא ולא כפירוש ר"ת ולא נתיר בג' סימנין הללו שום עוף עד שאינו דורס כי הג' הדרי בכולהו.
ומיהו אין הלשון משמע כן דהא בב' סימנין משמע שבדקנו שאין לו יותר דומיא דבא בסימן אחד דכולה שמעתא דמשמע דברור לנו שאין לו אלא סימן אחד דאי מספקא לן א"כ הוי ספק עורב ומשמע דלא בעינן שיכיר עורב כשבא בסימן אחד.
וא"ת דלעיל משמע דסימן רביעי לא הדר בכולהו דליתיה אלא או בפרס או בעזניה ולרבי אליעזר משכחת לה כולהו סימני טהרה בעורב ומינו לפי פשט ההלכה דמשמע דזפק וקורקבנו נקלף שהם סימן טהרה בזרזיר וסנונית לבנה ובעורב ב' סימני טהרה האחרים וא"כ בעורב ומינו איכא ד' סימני טהרה ובסמוך פסק הלכה כר' אליעזר ומשמע דהלכה כרבי חייא דאמר עוף הבא בסימן אחד טהור לפי שאינו דומה לנשר ואסיקנא לדידיה דחד לא משכחת לה אלא בפרס או בעזניה?
ואפילו לפירוש הריב"ם דאמר שעורב יש לו אצבע יתירה וזפק מ"מ כיון דרבי אליעזר חשיב סנונית מין עורב וקורקבנו נקלף כדקתני ומדרס נמי לא דריס מדאכלי ליה אנשי גליל אלמא משכחת להו כולהו סימני טהרה בעורב ומינו?
ונראה לפרש דבהכי פליגי רבי אליעזר ורבנן דזפק של זרזיר קטן הוא וקורקבנו של סנונית לא מבזרא לקלפה בידים ולא חשיב ליה רבי אליעזר זפק וקליפה:
והוא דלא דריס - פירש בקונטרס כדמשכחת ביה סימן אחד מחזקינן ליה בטהור כל כמה דלא חזינן ליה דדריס.
וקשה אמאי טהור שמא עורב הוא שיש לו שני סימני טהרה?
ועוד, דמשמע דאי הוה פרס ועזניה שכיחי בישוב הוה מספקא בהו ואמאי כיון דמחזקינן בהו דאינו דורס?
ונראה לי דהוא דלא דריס כלומר באותו סימן אחד היינו דאין דורס דתו ליכא לספוקי אלא או בפרס או בעזניה ולא שכיחי בישוב אבל אם היה דורס התנן עוף הדורס טמא:
אמר רחבה אמר רבי יהודה - היינו רב יהודה סתמא ולפי שהיה רבו מובהק קאמר רבי.
וי"מ דקאמר רבי משום דספק ליה אי שמע מרבי יהודה תנא או מרב יהודה אמורא והיינו דאמר בעלמא דייק וגמר שמעתיה מפומיה דרביה כרחבה דפומבדיתא דאמר רחבה א"ר יהודה הר הבית סטיו כפול היה.
ואין נראה. דא"כ הוה ליה למימר דאפילו ספק דגברי גריס כדאמר לעיל בפ"ק (דף יח:) גבי רב יהודה ספק משמיה דרב ספק משמיה דשמואל.
ועוד דכי מייתי התם ההוא דסטיו כפול היה הוה ליה לאתויי נמי הך דשמעתין אלא היינו דיוקא דידיה ממה שהיה אומר בלשון רבו ולא היה רוצה לשנות אע"פ שהוא לשון משונה דקאמר סטיו כפול היה סטיו לפנים מסטיו והוה ליה למימר אצטוונית היתה כדאמר בפ"ק דפסחים (דף יג: ושם): [וע"ע תוס' ביצה יא: ד"ה אמר]: