שבשלה בחלבה, אסורה, דאפילו דיעבד נמי לא, תנא נמי רישא, שבשלה.
כי סליק רבי אלעזר, אשכחיה לזעירי.
אמר ליה, איכא תנא דאתנייה לרב כחל?
איכא תנא - בהאי דוכתא:
דאתנייה לרב כחל - יש כאן מי ששנה לרב כחל שבשלו בלא קריעה אסור באכילה ולישנא בתרא דרב הוה שמיעא ליה לרבי אלעזר:
אחוייה לרב יצחק בר אבודימי.
אחוייה - בני המקום:
לרב יצחק - אמרו לו לרבי אלעזר זה שנאה לו:
אמר ליה אני לא שניתי לו כחל כל עיקר.
אני לא שניתי לו כחל כל עיקר - כלומר שום כחל לא שניתי לו לאיסור בין כחל מניקה ובין כחל שאינה מניקה:
ורב, בקעה מצא, וגדר בה גדר.
ורב - ששנה להם כחל שאסור:
בקעה מצא - כלומר ראה שהיו מזלזלים באיסור בשר בחלב והחמיר עליהן: לטטלפוש:
דרב איקלע לטטלפוש.
שמעה לההיא איתתא דקאמרה לחבירתה, ריבעא דבשרא, כמה חלבא בעי לבשולי.
ריבעא - ליטרא:
אמר, לא גמירי דבשר בחלב אסור?
איעכב, וקאסר להו כחלי.
רב כהנא מתני הכי.
רב כהנא מתני הכי - כמו שאמרנו שכן השיבו רב יצחק לרבי אלעזר לא שניתי לו כל עיקר:
רבי יוסי בר אבא מתני, אנא כחל של מניקה שניתי לו,
כחל מניקה - שהיתה מניקה ויש בדדיה חלב כנוס הרבה:
ומפלפולו של רבי חייא, שנה ליה, כחל סתם.
ומתוך פלפולו של רבי חייא - שהוא מחודד מאד ומבין מעצמו וכסבור שתלמידיו מחודדין כמותו כשחזר ושנאה לפני ר' חייא שנה לו סתם וסבור שיבין רב שאין אסור אלא מניקה ולא הבין:
רבין ורב יצחק בר יוסף איקלעו לבי רב פפי.
אייתו לקמייהו תבשילא דכחל.
רב יצחק בר יוסף, אכל.
רבין, לא אכל.
אמר אביי, רבין, תכלא. אמאי לא אכל מכדי?
תכלא - שכול קובר את בניו:
דביתהו דרב פפי, ברתיה דר' יצחק נפחא הואי.
ור"י נפחא מריה דעובדא הוה.
מרא דעובדא - זהיר במעשים טובים:
אי לאו דשמיע לה מבי נשא, לא הוה עבדא.
בסורא לא אכלי כחלי.
לא אכלי כחלי - לגמרי אפילו צלי ואפילו קרעו:
בפומבדיתא אכלי כחלי.
רמי בר תמרי, דהוא רמי בר דיקולי, מפומבדיתא.
איקלע לסורא במעלי יומא דכפורי.
אפקינהו כולי עלמא לכחלינהו, שדינהו.
אזל איהו נקטינהו, אכלינהו.
אייתוה לקמיה דרב חסדא.
אמר ליה, אמאי תעביד הכי?
אמר ליה מאתרא דרב יהודה אנא, דאכיל.
אמר ליה, ולית לך, "נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם, וחומרי המקום שהלך לשם"?
אמר ליה, חוץ לתחום אכלתינהו.
ובמה טויתינהו?
במאי טויתינהו - היכן הוו לך שם עצים:
אמר ליה, בפורצני.
בפורצני - חרצנים שאצל היקבים והבערתים:
ודלמא מיין נסך הויא?
אמר ליה, לאחר שנים עשר חדש הוו.
לאחר שנים עשר חדש הוה - ותנן במס' ע"ז (דף לד.) לחים אסורין יבשין מותרין ואלו הם לחים כל שנים עשר חדש:
ודלמא דגזל הוה?
אמר ליה, יאוש בעלים הוה. דקדחו בהו חילפי.
דקדחו בהו חילפי - גדלו בהם מחמת שנרקבו ונעשו עפר:
חילפי - אורטיי"ש והואיל ומתקלקלין ונרקבין ולא נטלו משם ש"מ אינו חושש:
חזייה דלא הוה מנח תפילין.
אמר ליה, מאי טעמא לא מנחת תפילין?
אמר ליה, חולי מעיין הוא. ואמר רב יהודה, חולי מעיין, פטור מן התפילין.
פטור מן התפילין - מפני שצריך לחלצן תדיר:
חזייה דלא הוה קא רמי חוטי.
דלא הוה רמי חוטי - לא הטיל ציצית לטליתו:
אמר ליה, מאי טעמא לית לך חוטי?
אמר ליה טלית שאולה היא. ואמר רב יהודה
תוספות
דאין החלב בעינה עוד בכחל כמו שהיה קודם ואע"פ שנפלט וחוזר ונבלע תוך הכחל לא גזרו בו חכמים כיון שאין שם בשר אחר ולא נשתנה טעמו של כחל מפני בליעה זו ולא אתי למיכל בשר בחלב ובדיעבד שרי אפילו לא קרעו כלל ואין חילוק בין צלי לקדרה בלא בשר דאין בו שום טעם להקל בצלי יותר דבצלי נמי נוטף החלב ונופל על הכחל מבחוץ וחוזר ונבלע ולא שייך כבולעו כך פולטו אלא בדם אבל טיפת חלב שנפלה על חתיכת צלי לא כמו בשמנונית דנבלה דאפילו צלי אינו חוזר ופולט שמנונית שבלע והכי פירושו הכחל קורעו ומוציא את חלבו פירוש שתי וערב וטחו בכותל כדמפרש בגמרא דמוקי ליה רבי אלעזר לקדרה והיינו עם בשר כדפרישית ומוקי לה הכי משום דמתניתין סתמא קתני משמע שבא להתיר בכל ענין בשול לא קרעו פירוש לא עשה דין קריעה שלא קרעו שתי וערב וטחו בכותל אלא קריעה קצת אינו עובר עליו אמר רב אינו עובר עליו ומותר כיון דקרעו קצת אבל אם לא קרעו כלל. ובשלו בהדי בשר אסור מדרבנן כדאמרינן בפ' גיד הנשה (לעיל דף צז:) כחל בס' דחלב שחוטה אסור מדרבנן כיצד קורעו אמתניתין קאי אמר ליה ר' אלעזר קרע לי ואנא איכול פי' קרע לי קריעה קצת ואנא איכול בקדרה בלא בשר מאי קמ"ל דלא בעי שתי וערב אלא לקדרה בהדי בשר אמר להו רב נחמן זויקו לה כחלי פירוש בשלו לה בקדרה בלא בשר כחלי נפוחים כנודות פירוש שלא נקרעו שתי וערב אלא קריעה קצת מ"מ קרי זויקו לפי שלא נקרעו שתי וערב והא אנן תנן קורעו פירוש שתי וערב אבל קריעה קצת לא מהני ההוא לקדרה פירוש בהדי בשר והא קתני כחל שבשלו בחלבו מותר אלמא אפילו בקדרה בלא בשר אסור לכתחלה לבשל דבלא בשר מיירי מדקתני שבשלו בחלבו דמשמע דליכא איסורא אלא איהו גופיה ורב נחמן מתיר לכתחלה כו' והוה מצי לשנויי דמיירי בשלא קרעו כלל אלא דעדיפא משני וא"ת היכי מייתי סייעתא מהך ברייתא ללישנא קמא דרב והא רב איירי אפילו בקדרה בהדי בשר וברייתא איירי בקדרה בלא בשר כדפרישית ויש לומר משום דלישנא בתרא דרב קאמר אינו עובר עליו ואסור בין בהדי בשר בין בלא בשר והך ברייתא שריא מיהא בלא בשר ומשום דפליגא אלישנא בתרא קאמר תניא כלישנא קמא והשתא רב נחמן כלישנא קמא דתניא כוותיה והילכתא כוותיה ולמאי דפרישית דמתניתין איירי נמי בקדרה בהדי בשר משום דקתני סתמא א"כ רישא דברייתא דקתני נמי הכחל קורעו ומוציא את חלבו הוי נמי אפילו בהדי בשר ולא הוי דומיא דלב קורעו לא קרעו קורעו לאחר בישולו דלא איירי בהדי בשר דאי בהדי בשר נעשה הבשר נבלה וחוזר ואוסר את הלב דטעם דלב דשיע לא קאי לפי המסקנא דפסחים (דף עד:) לפירוש ר"ת:
איכא תנא דאתנייה לרב כחל אחוייה ליה לרב יצחק בר אבודימי. וכן בפרק המוכר את הספינה (ב"ב דף פז.) איכא תנא דאתנייה לרב מידות אתוי ליה רב יצחק בר אבודימי והקשה רבינו שמואל דהא רב יצחק בר אבודימי היה רבו של רבא כדאמר בריש יבמות (דף ג.) ובריש פ' אלו הן הנשרפין(סנהדרין דף עו.) אמר רבא א"ל רב יצחק בר אבודימי אתיא הנה הנה וכו' ואיך יתכן דרב יצחק בר אבודימי שהיה רבו של רב שהיה חי עד רבא והלא ביום שמת רב יהודה שהיה תלמידו של רב נולד רבא וגרס התם רבינו שמואל איכא תנא דאתנייה רב מדות וקשה לר"ת דהכא בשמעתין אין שייך לומר כן דקאמר אני לא שניתי לו ומיהו יש לפרש לו כמו ממנו כמו (ב"מ דף לג.) תלמיד ורבו צריך לו אבל הא דקאמר ומתוך פלפולו של רבי חייא שנה לו כחל סתם לא אתי שפיר ואור"ת דשנים היו אחד היה בימי רבינו הקדוש דאמרינן פרק כירה (שבת דף מ:) דאמר רב יצחק בר אבודימי פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ ואותו יכול להיות שהיה רבו של רב וקשה קצת דאם רב יצחק בר אבודימי דהמוכר את הספינה היה רבו של רב היכי קאמר לרבי אלעזר התם הא איתמר עלה אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן והלא ר' יוחנן שהיה רבו של ר' אבהו היה קורא לרב רבינו כדאמרינן באלו טרפות (לעיל דף נד):
דאתנייה לרב כחל. פי' בקונטרס יש כאן מי ששנה לרב כחל שבשלו בלא קריעה אסור באכילה ולישנא בתרא דרב הוה שמיע ליה לר' אלעזר ונראה דלא קאי אהנהו לישני דלעיל אלא שמע שהיה רב אוסר כחל ואפילו בקריעת שתי וערב כדאמרינן בסמוך בסורא לא אכלי כחלי אע"ג דמתניתין שריא ליה בקריעה והיה תמיה ר"א והשיב לו רבי יצחק בר אבודימי דרב בקעה מצא וגדר בה גדר ורב יוסף קאמר דכחל מניקה שנה לו דאסור אפילו בקריעה ומתניתין כשאינה מניקה ור' חייא שנה לו כחל סתם והיה סבור שיבין רב מעצמו ולא הבין וטעה בדבריו והיה סבור שמכח שום ברייתא היה בא לחלוק על משנתנו לאסור כל כחל אפילו בקריעה ואנן דאכלינן כחלי אפילו של מניקה בקריעה סמכינן אלישנא דרב בקעה מצא ואין חילוק בין מניקה לשאינה מניקה וגם אעובדא דרבין ורב יצחק בר יוסף דאייתו קמייהו תבשיל דכחלי ואכל רב יצחק ומסתמא של מניקה היה מדלא רצה רבין לאכול ורב יצחק עיקר מדאמר אביי רבין תיכלא אמאי לא אכל וגם מעובדא דרמי בר תמרי דנקטינהו לכולהו כחלי ואפילו של מניקה ואכל: