צורת הדף

עד שיהא בארץ.

עד שיהא בארץ - כלומר עד הקרקע מפילה:

רבי מאיר אומר: אינו צריך לא לגרור את הטפילה ולא עד שיהא בארץ, אלא ממעטו מבפנים מארבע טפחים".

כי ממעט לה מד' מיהא טהור - אמאי? לימא הא חלים וקאי?

הא חלים וקאי - שהטפילה מעמידו יפה:

אמר ליה רבא: ואימא מדרבנן גורר את הטפילה עד שיהא בארץ.

ואימא מדרבנן - אדמותבת ליה מדר"מ סייעיה מדרבנן:

אלא אמר רבא: הכי קאמר תנור שנטמא כיצד מטהרין אותו דברי הכל חולקו לשלשה וגורר את הטפילה עד שיהא בארץ.

אלא אמר רבא - בשנטמא כ"ע לא פליגי דכל כמה דחלים לא טהר והכא הכי קאמר:

והרוצה שלא יבא תנורו לידי טומאה כיצד הוא עושה?

כיצד הוא עושה - מתחלתו שלא יהא שם תנור עליו:

חולקו לשלשה וגורר את הטפילה עד שיהא בארץ.

רבי מאיר אומר: אינו צריך לא לגרור את הטפילה ולא עד שיהא בארץ אלא ממעטו מבפנים מארבע טפחים.

ר"מ אומר - בהא שעדיין לא ירד טומאה אינו צריך לגרור כו':

אמר מר: חולקו לשלשה.

ורמינהו: תנור תחלתו ארבעה ושיריו ארבעה. דברי רבי מאיר.

תנור תחלתו ד' - אין תנור פחות מארבעה ואפילו נגמרה מלאכתו:

ושיריו - אם היה גדול ונטמא ושברו צריך שלא יהא בו שבר של ד':

וחכמים אומרים: במה דברים אמורים בגדול,

בד"א - דתחלתו ארבעה ושיריו ד':

בגדול - התנורים העשויים לאפות ולצלות כדרכן אבל קטן שעושין לתינוקות תחלתו כל שהוא:

אבל בקטן תחלתו כל שהוא משתגמר מלאכתו. שיריו ברובו.

שתגמר מלאכתו - לאחר שנגמר והסיקו אפילו הוא טפח מקבל טומאה:

וכמה כל שהוא?

אמרי דבי רבי ינאי: טפח. שכן עושים תנורים בנות - טפח.

טעמא דאיכא שיריו ד' הא ליכא שיריו ד' טהור?

קתני מיהא בד"א בגדול דשיריו ד' אבל בציר מארבעה לא טמא הוא והתם קתני חלקו לשלשה אבל לשתים לא סגי ואע"ג דליכא בחציו ד' דמדקא מיקל ר"מ ואומר אינו צריך אלא ממעטו מבפנים מד' מכלל דרבנן נמי בהא פליגי דאע"ג דלא הוי השבר ד' אפ"ה בעינן דלא ליהוי רובא:

אמרי: התם דצלקיה מצלק

התם - דקתני דבעינן ד' ואי לא לא הוי טמא:

דצלקיה מצלק - לרחבו דשוב אינו עומד יפה:

הכא דעבדיה גיסטרא.

הכא - דקתני ברובא טמא ואע"ג דלא הוי ד':

דעבדיה גיסטרא - שחלקו לארכו בגובהו כזה: ה"ג אמר מר שיריו ברובו:

אמר מר: שיריו ברובו, רובו דטפח למאי הוי?

אמר אביי: שירי גדול ברובו.

והאמרי רבנן ארבעה?

הא אמרי רבנן ד' - דקתני בד"א בגדול אלמא בין אתחלתו בין אשיריו מודו ליה לר"מ בגדול:

לא קשיא הא בתנורא בר תשעה.

הא בתנורא בר שבעה.

בתנורא בר שבעה - קאמרי ד' הואיל ורובו בציר מד' הוא לא מטמינן ליה ברובו דלא חמירי שיריו מתחלתו דהא תחלתו כשהוא שלם לא הוי תנור בציר מארבעה:

והאי דקתני רובו בתנור בר תשעה - דאע"ג דבחציו איכא ארבעה לא מטמא עד דהוי רובא ובהא רבנן לקולא:

ל"א.

אמרי לה אמר רב הונא משום רבי ישמעאל ברבי יוסי ואפילו שייר בה כדי מעפורת.

אמר ריש לקיש: לא שנו אלא טלית אבל עור חשיב.

לא שנו - דאע"ג דשייר בה כדי מעפורת בטלה אלא טלית:

אבל עור - כי האי שיעורא:

חשיב - ולא בטיל:

ורבי יוחנן אמר: אפילו עור נמי לא חשיב.

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: עור טמא מדרס - חישב עליו לרצועה וסנדלין, כיון שנתן בו איזמל - טהור. דברי רבי יהודה.

וחכמים אומרים עד שימעיטנו מחמשה טפחים.

כי ממעט מיהא טהור, אמאי? לימא חשיב?

הכא במאי עסקינן דקא בעי ליה למושב זב:

למושב זב - פלאדשטור"א ובבציר מהכי לא חזי למילתיה:

משנה עור שיש עליו כזית בשר - הנוגע בציב היוצא ממנו ובשערה שכנגדו - טמא.

עור שיש עליו כזית בשר - במקום אחד:

הנוגע בציב היוצא ממנו - היינו באותו בשר או בשערה שכנגד אותו בשר:

טמא - דשערה הוי שומר כדאמרינן (לעיל דף קיט:) חלחולי מחלחל:

ציב - רצועה ותלתל היוצא מאותו בשר ותלוי ודבוק במקצת ובאותו ציב ליכא כזית אבל מעורה הוא לכזית:

היו עליו כשני חצאי זיתים - מטמא במשא ולא במגע. דברי רבי ישמעאל.

מטמא במשא - שהרי נשא כזית נבלה:

ולא במגע - דאי אפשר ליגע ביחד ושתי נגיעות אין מצטרפות:

רבי עקיבא אומר: לא במגע ולא במשא.

לא במגע ולא במשא - כדמפרש שהעור מבטלו:

ומודה רבי עקיבא בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם והסיטן שהוא טמא.

ומודה רבי עקיבא - דאע"ג דלא הוי כזית מעורה במקום אחד דלאו עור חיבור שהמסיט שתי חצאי זיתים ביחד טמא:

ומפני מה רבי עקיבא מטהר בעור מפני שהעור מבטלן:

גמרא אמר עולא אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא פלטתו חיה, אבל פלטתו סכין - בטיל.

לא שנו - דכזית שלם דברי הכל לא בטיל אלא פלטתו חיה: כתרטא רובע הקב לשון מורי ל"א כף מאזנים:

אמר ליה רב נחמן לעולא אמר רבי יוחנן: אפילו כתרטא.

אמר ליה: אין.

ואפילו כנפיא?

א"ל: אין.

א"ל: האלהים אם אמר לי רבי יוחנן מפומיה לא צייתנא ליה.

כי סליק רב אושעיא אשכחיה ליה לרבי אמי. אמרה לשמעתיה קמיה. הכי אמר עולא והכי אהדר ליה רב נחמן.

א"ל: ומשום דרב נחמן חתניה דבי נשיאה הוא מזלזל בשמעתיה דר' יוחנן.

זמנין אשכחיה דיתיב וקאמר לה אסיפא;

זימנין - פעם אחרת:

אשכחיה - רב אושעיא לר' אמי:

דיתיב וקאמר - לא שנו דשתי חצאי. זיתים לר' ישמעאל לא בטלי אלא פלטתו חיה:

היו עליו שני חצאי זיתים מטמאים במשא ולא במגע - דברי ר' ישמעאל. ר"ע אומר: לא במגע ולא במשא.

א"ר יוחנן: לא שנו אלא פלטתו חיה, אבל פלטתו סכין - בטיל.

א"ל מר אסיפא מתני לה?

מר אסיפא - אשתי חצאי זיתים:

מתני לה - לדר' יוחנן דפלטתו סכין בטל הכי מתוקמא שפיר אי הוו תני לה קמיה דרב נחמן הכי לא הוה מזלזל בה:

א"ל: אין.

ואלא עולא ארישא אמרה ניהליכו?

א"ל ר' אמי - ואלא עולא ארישא דמיירי בכזית שלם:

מתני לה - בתמיה:

א"ל: אין.

א"ל: האלהים אי אמר לי יהושע בן נון משמיה לא צייתנא ליה.

כי אתא רבין וכל נחותי: אמרוה ארישא.

ואלא קשיא?

כדאמר רב פפא