וחכמים אוסרין. דברי ר' יהודה.
וחכמים אוסרין - דאי שרית צמר הנושרת מחיים אתי לשהויי לבכור כדי שתשיר צמר כל שעה ואתי ביה לידי תקלה שיגזוז ויעבוד בו ופסולי המוקדשין אסירי בגיזה ועבודה כדאמרינן בפירקא דלעיל (דף ו:) תזבח ולא גיזה:
אמר לו ר' יוסי: לא בזה התיר עקביא בן מהללאל.
לא בזה התיר עקביא - מפרש בגמ' מאי קאמר:
אלא שער בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך מת בזה עקביא בן מהללאל מתיר וחכמים אוסרין.
ואח"כ מת - לא נשחט:
צמר המדולדל בבכור
המדולדל - שנתלש מן העור אבל מסובך הוא עם שאר הצמר ואינו נופל:
את שנראה עם הגיזה - מותר, ואת שאינו נראה עם הגיזה - אסור:
את שנראה עם הגיזה - כשישחטנו ויגזזנו לאחר שחיטה יהא צמר מדולדל שוה עם שאר הגיזה ואינו נראה כשפירש הימנה מותר כשאר הגיזה:
ושאינו נראה עם הגיזה - שיצא חוץ יותר מדאי וניכר לכל שמובדל הוא מן הגיזה כמי שנשר לגמרי קודם שחיטה וסתמא כרבנן דפליגי עליה דעקביא:
גמרא
מכלל דאסר?! השתא במת שרי שחטו מיבעיא?
מכלל דאסר - בתמיה השתא במת דאותו צמר המחובר בו אסור דבעי קבורה היכא דנשר ומונח בחלון שרי:
שחטו - דצמר המחובר בו שרי מיבעיא דמונח בחלון נמי שרי אליבא דעקביא:
אלא, לא בזה התיר עקביא וחכמים אוסרין.
אלא - להכי קאמר לא בזה התיר עקביא משום וחכמים אוסרין:
שחטו דברי הכל שרי.
כי פליגי - במת.
אמר רבי אסי אמר ריש לקיש: מחלוקת בשהתירו מומחה.
בשהתירו מומחה - לבכור קודם נשירת הצמר דרבנן סברי גזירה אי שרית ליה לצמר בהנאה דלמא אתי לשהוייה כדי שתהא הצמר נושרת הימנו בין כך ובין כך אתי לידי גיזה ועבודה הלכך אע"ג דהתירו מומחה אסור ועקביא סבר כיון דהתירו מומחה תו לא משהי ליה:
דמר סבר גזרינן דלמא אתי לשהוייה ומר סבר לא גזרינן, אבל לא התירו מומחה דברי הכל אסור.
דברי הכל אסור - דהוה ליה כתם ובתם עקביא מודה כדאמרי' לקמן דאי אמרת שרי צמר אתי לשהוייה שלא יקריבנו ונוח לו בכך שבין כך ובין כך יפול בו מום ומפקע ליה מקדושת מזבח ועוד דכיון דלא התירו מומחה קודם נשירה אכתי לא הוה ביה שום צד היתר:
מתיב רב ששת: בעלי מומין אוסרין בכ"ש.
אוסרין בכל שהוא - אם נתערב אחד מהן באלף תמימים כולן אסורין למזבח:
ורבי יוסי אומר יבקר.
והוינן בה מאי יבקר? אלימא דבעל מום הוא ולישקליה מכלל דתנא קמא אמר לאו?
מכלל דתנא קמא סבר לא - בתמיה כיון דמכירו מאי ספיקא איכא:
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הכא בגיזת בכור בעל מום עסקינן שנתערבו בגיזי חולין.
ומאן תנא קמא - רבי יהודה היא דאמר נשחטו אסרי.
רבנן ורבי יוסי לטעמיה דאמר נשחטו שרו רבנן וקתני יבוקר
מאי יבוקר לאו אי מום קבוע אי מום עובר הוא אף על גב שלא התירו מומחה?
יבוקר - אם מום קבוע הוא ישחטנו ויהא הכל מותר:
ור' יהודה - סבר ליכא תקנה בשחיטה אלמא לרבנן אליבא דר' יוסי דשרי בשחטו ליכא חילוק בין התירו מומחה קודם לכן בין לא התירו מומחה קודם לכן דהא הכא קתני עדיין יבוקר ומדרבנן בשחטו אין חילוק לעקביא נמי במת אין חילוק בין התירו ללא התירו דהא עקביא לא מפליג בין מת לשחוט:
אמר רבא: לא, יבוקר אי התירו מומחה אין ואי לא לא.
כי סליק רבין אמרה לשמעתא קמיה דרבי ירמיה.
אמרה לשמעתא - דרב נחמן:
אמר בבלאי טפשאי משום דיתבי בארעא דחשוכא אמרי שמעתא דמחשכן, לא שמיע להו הא דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מחלוקת בשבדק ולא מצא וקמיפלגי בפלוגתא דר"מ ורבנן.
מחלוקת - דת"ק ור' יוסי בבעלי מומין חיין ממש שנתערבו באחרים וכשבדק ולא מצאו לבעל מום:
דתנן שהיה ר"מ אומר כל דבר שהיה בחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו עד שיתוודע הטומאה.
לעולם הוא בחזקת טומאה - אם לא נמצא הקבר שנאבד בשדה אף על פי שנבדק כל השדה בטומאתו הוא והכא נמי כיון דלא נמצא הבעל מום כולן אסורין ותנא קמא כר"מ ור' יוסי סבר יבוקר ודי לו אפי' לא נמצא כחכמים:
וחכמים אומרים חופר עד שמגיע לסלע או לבתולה.
חופר - בודק עד שמגיע לסלע דודאי מאותו סלע ולמטה לא נעשה קבר שקשה הוא:
או לבתולה - עד שימצא קרקע קשה שלא עבדה:
ר' אסי אמר רבי יוחנן מחלוקת כשבדק ומצא.
בשבדק ומצא - הבעל מום ותנא קמא דאסר לכולהו חייש שמא זה שנמצא בעל מום אחר הוא וכל האחרים צריכין בדיקה ור' יוסי סבר יבוקר בבקור סגי מרישא וכיון דמצא הך ליכא ספק תנא קמא כר"ש ורבי יוסי כרבי:
וקמיפלגי בפלוגתא דרבי ור"ש בן גמליאל דתניא שדה שאבד בה קבר נכנס בתוכה - טמא.
נמצא בתוכה קבר - נכנס לתוכה טהור שאני אומר הוא קבר שאבד הוא קבר שנמצא. דברי רבי.
רבן שמעון בן גמליאל: אומר תיבדק כל השדה כולה.
ור' אסי מאי טעמא לא אמר כרבי חייא בר אבא?
אמר לך בשלמא גבי טומאה אימר בא עורב ונטלה בא עכבר ונטלה, אלא הכא בעל מום להיכא אזיל?
בשלמא גבי טומאה - אמרי רבנן בודק עד שמגיע לסלע או לבתולה ודיו משום דאי נמי לא משכח לה איכא למימר עורב או עכבר נטלה אבל הכא אפי' רבנן אוסרין דבעל מום להיכא אזל ובכי האי גוונא לא הוה שרי ר' יוסי:
ואידך?
ואידך - רבי חייא בר אבא:
אימר מום עובר הוה ואיתסי.
ורבי חייא בר אבא מאי טעמא לא אמר כר' אסי?
אמר לך בשלמא שדה דרכה למיקבר בה כי היכי דקבר בה האי קבר אינש אחרינא.
בשלמא שדה - אמר רבן שמעון תבדק דדירכא למיקבר בה כו':
אלא קדשים כיון דבדקו לן וקיימי דרכייהו למיפל בהו מומא.
דירכייהו למיפל בהו מומא - בתמיה ובכי האי גוונא לא הוה אסר תנא קמא:
ואידך?
ואידך - רב אסי:
אגב דמנגחי אהדדי שכיח בהו מומא.
מיתיבי: התולש צמר מבכור תם אע"פ שנולד בו מום ושחטו אסור.
טעמא דתם