דף כז,א
טובת הנאה לבעלים כיצד?
ישראל שהפריש תרומה מכריו, ומצאו ישראל אחר ואמר לו, "הא לך סלע זה, ותנהו לבן בתי כהן".
מותר.
אם היה כהן לכהן, אסור".
ותנא, מאי טעמא לא קאמר מתנות כהונה?
אמר לך תרומה, דקדושת הגוף היא, דכיון דלא מתחלא, לא אתי למיטעי בה.
הני, כיון דקדושת דמים נינהו, אתי למיטעי בהון, דבר מיתחל קדושתייהו אארבעה זוזי, ואתא למינהג בהן מנהג דחולין.
אמר רבא, תרומת חוצה לארץ, אין בה משום כהן המסייע בבית הגרנות.
רב חמא יהיב ליה לשמעיה.
אמר שמואל, תרומת חוצה לארץ, בטילה ברוב.
רבה, מבטלה ברוב, ואוכל לה בימי טומאתו.
רב הונא בריה דרב יהושע, כי מתרמי ליה חמרא דתרומה, הוה רמי תרי נטלי דחולין וחדא נטלא דתרומה, ושקיל חד.
מיכן ואילך, רמי חדא ושקיל חדא.
ואמר שמואל, תרומת חוצה לארץ אוכל והולך, ואח"כ מפריש.
ואמר שמואל, אין תרומת חוצה לארץ אסורה אלא במי שהטומאה יוצאה עליו מגופו.
והני מילי, באכילה, אבל בנגיעה לית לן בה.
אמר רבינא, הילכך, נדה קוצה חלה, ואוכל לה כהן קטן.
ואי ליכא כהן קטן, שקלה לה בריש מסא, ושדיא בתנורא, והדר מפרשא חלה אחריתי, כי היכי דלא תשתכח תורת חלה, ואוכל לה כהן גדול.
רב נחמן ורב עמרם ורמי בר חמא, הוו קאזלי בארבא. סליק רב עמרם לאפנויי.
אתאי ההיא איתתא, עלת קמייהו. אמרה להו, "טמא מת, מהו שיטבול ואוכל תרומת חוצה לארץ?"
אמר ליה רב נחמן לרמי בר חמא
טובת הנאה - דבר מועט ואם היה כהן נותן סלע כדי שיתננו לכהן אחר קרובו אסור כיון דלדידיה חזיא הוי נראה ככהן המסייע:
ה"ג ותנא מ"ט לא אמר מתנות כהונה - ולא גרס ותנא קמא בכולן יש בהן טובת הנאה ומפרש כגון ישראל שהפריש תרומה מכריו מאי טעמא לא אמר נמי או טבח שהפריש מתנותיו ורועה שהיו לו בכורות:
אמר לך תרומה - היינו טעמא דשריא טובת הנאה דידה דקדושת הגוף היא דכולי עלמא ידעי דלא נפקא לחולין ולא אתי האי כהן דיהב אבי אמו הסלע בגיניה למיטעי ולמנהג בה ענין חול ולמימר איתחלא לה בהאי סלע דיהב ליה אבי אמו:
אבל הני מתנות בכור דקדושת דמים נינהו - דאם רצה כהן למכור בשר בכור וזרוע ולחיים וקיבה מוכרן לישראל ותו לא בעי ליה לישראל למיכלינהו בצלי ובחרדל כי היכי דעביד כהן הילכך אתי האי כהן למיטעי בהון וסבר כיון דבני קנין נינהו:
תיתחל קדושתייהו אארבעה זוזי - דיהיב אבי אמו דהיינו ד' זוזי ואתי למינהג בהו מנהג דחולין שלא יאכלם בצלי ובחרדל כדינם המפורש בפרק הזרוע והלחיים והקיבה (חולין דף קלב:) ומשום הכי לא תנינהו והאי דנקט ובכולן הכי קאמר ובכולן התרומות והמעשרות יש בהן טובת הנאה:
תרומת חוצה לארץ - דרבנן היא ויכול ליתנם לכהן המסייע:
לשמעיה - כהן:
בטילה ברוב - לאוכלה לזר ולא בעינן אחד ומאה ולאחר שעירבה ברוב חולין יכול לאכול זר או כהן בימי טומאה לאחר שביטלה:
רבה - כהן היה דמדבית עלי קאתי:
חמרא דתרומה - דחוצה לארץ:
אוכל והולך - הטבל וישייר כדי תרומה ויפרישנה באחרונה:
טומאה יוצאת מגופו - כגון זב וזבה ונדה ובעל קרי אבל לטמא מת שריא:
בנגיעה לית לן בה - ואע"ג שמטמאה לא איכפת לן דאינו מוזהר עליה לשומרה שלא יטמאנה:
הילכך - דבנגיעה אינו מוזהר נדה קוצה לה חלה ואכיל לה:
כהן קטן - ולא גדול מפני שהטומאה יצאה עליו מגופו ואם טבל לקריו הרי הוא כקטן ל"א להכי נקט כהן קטן שלא ראה קרי ולא יצאה טומאה מגופו ובשאלתות דרב אחאי מפרש הכי:
בריש מסא - פורגו"ן דכמה דאפשר לאיזדהורי מזדהרא מליגע בה מאחר שקראה לה שם:
כהן גדול - כהן שהגיע לכלל מצות:
[לאפנויי - לנקבים]:
מהו שיטבול ויאכל תרומת חוצה לארץ - בלא הערב שמש: