לדעת - יצא.
לדעת - שהודיע את המתכפר:
שלא לדעת - לא יצא.
עולתו ושלמיו של פלוני עלי - בין לדעת בין שלא לדעת - יצא?
אמר לך שמואל: כי תניא ההיא בשעת כפרה דאירצי בשעת הפרשה.
כי תניא ההיא - דלא בעינן דעת בעלים בשעת הקרבה תניא דהא הודיעו בשעת הפרשה ואירצי שנתרצה בדבר:
כי קאמינא אנא בשעת הפרשה.
וכי קאמינא - דצריך דעת בשעת הפרשה: והא דשמואל דבעי דעת בהפרשה ולא בכפרה:
ופליגא דעולא.
פליגא דעולא - דאיהו אמר איפכא:
דאמר עולא: לא חילקו בין חטאת לעולה אלא שחטאת צריכה דעת בשעת הפרשה ועולה אין צריכה דעת בשעת הפרשה, אבל בשעת כפרה אידי ואידי לדעת יצא, שלא לדעת לא יצא.
שלא לדעת לא יצא - אלמא בכולהו בעינן דעת וקשיא לתרוייהו:
מיתיבי: חטאתו ואשמו עולתו ושלמיו של פלוני עלי: לדעת - יצא. שלא לדעת - לא יצא?
שמואל מוקי לה בשעת הפרשה. עולא מוקי לה בשעת כפרה.
אמר רב פפא מתנייתא אהדדי לא קשיין: הא בשעת כפרה הא בשעת הפרשה.
מתנייתא אהדדי לא קשיין - הא דקתני לעיל עולתו ושלמיו של פלוני עלי בין לדעת בין שלא לדעת יצא והך בתרייתא דקתני בכולהו שלא לדעת לא יצא לא קשיין אהדדי חדא בשעת כפרה וחדא בהפרשה לעולא כדאית ליה ולשמואל כדאית ליה:
ואמוראי נמי לא קשיא: שמואל מוקי קמייתא בשעת כפרה, בתרייתא בשעת הפרשה.
עולא מוקי איפכא. אמוראי ודאי פליגי.
פשיטא? מהו דתימא מאי בשעת הפרשה דקאמר שמואל אף בשעת הפרשה ואע"ג דהך קמייתא תיובתיה
אף בשעת הפרשה - דבין בהפרשה בין בכפרה בעי דעת ואע"ג דהויא הך קמייתא תיובתיה דקתני דעולה לא בעיא דעת דהאי שינויא דשני הש"ס לעיל אמר לך שמואל כי תניא ההיא בשעת כפרה כו' לאו מילתא היא קמ"ל רב פפא דקאמר לאמוראי נמי לא קשיין שמואל מוקי קמייתא בשעת כפרה מכלל דשמואל בכפרה לא בעי דעת ושינויא דשנין לעיל שינויא הוא:
קמ"ל:
וכן בגיטי נשים כופין וכו': אמר רב ששת: האי מאן דמסר מודעא אגיטא - מודעיה מודעא.
פשיטא?
לא צריכא. דעשאוה ואירצי.
דעשאוה - אחרי כן:
ואירצי - לתת הגט והמודעא לא ביטל:
מהו דתימא בטולי בטליה
מהו דתימא מסתמא בטלה למודעא - קמ"ל רב ששת דלא וממתניתין יליף טעמא דא"כ ליתני כופין אותו עד שיתן:
קמ"ל דא"כ ליתני עד שיתן מאי עד שיאמר - עד דמבטל ליה למודעיה:
הדרן עלך האומר משקלי
פרק ששי שום היתומים
משנה
שום היתומים שלשים יום
שום היתומים - ב"ד היורדים לנכסי יתומים למוכרן להגבות לבעל חוב שמין את הקרקע ומכריזין ל' יום כל הרוצה ליקח יבא ויקח:
ושום ההקדש ששים יום
ושום ההקדש - גזבר המוכר קרקע של הקדש:
ומכריזין בבקר ובערב:
גמרא
מאי שנא בבקר ובערב?
אמר רב יהודה אמר רב בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסת פועלים.
בשעת הוצאת פועלים, דאיכא דניחא למיזבן.
אמר להו לפועלים: איזילו סיירו לה ניהלי בשעת הכנסת פועלים
סיירוה ניהלי - ראו אם יפה היא:
דנידכר דאמר להו
דנידכר - בעל הבית באורתא מאי דאמר לפועלים בצפרא:
ניזיל נישיילינהו.
ונישיילינהו - אם יפה היא:
תניא נמי הכי: שום היתומים שלשים יום, ושום ההקדש ששים יום, ומכריזין בבקר ובערב, בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסת פועלים.
אומר: שדה פלוני בסימניה ובמצריה כך היא יפה, וכך היא שומא.
כך היא יפה - כך וכך היא עושה תבואה:
כך היא שומא - בכך וכך שמאוה ב"ד: ויקח ע"מ שיפרע לאשה או לבעל חוב:
כל הרוצה ליקח יבא ויקח על מנת ליתן לאשה בכתובתה ולבעל חוב בחובו.
למה לי למימר על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב חובו?
למה לי - לאכרוזי על מנת ליתן כו':
דאיכא דניחא ליה בבעל חוב דמיקל בזוזי ואיכא דניחא ליה באשה דשקלה על יד על יד
על יד על יד - פורתא פורתא ואיכא לוקח דניחא . ליה לפרוע לבעל חוב דמיקל בזוזי שנוטל זוזים שבורים וחסרים שאין דרך סוחרים מקפידין בכך