היכי דמי?
דאמור בעשרים ואחד
והיכי דמי כגון דאמרי בכ"א - דהוי בין קרן בין חומש כ"ו ודינר. וזה מוסיף ה' היינו ל"א ודינר:
הבעלים קודמין.
הבעלים קודמין - דאי הוה יהבינן ליה להאי הוה פסיד הקדש דינר ממאי דאמור ברישא, הלכך הדרי אבעלים על כרחייהו:
ואם לאו - אומר לו: הגעתיך:
ואם לאו אומר לו לזה הגעתיך - דאמרי בעלים אתא גברא בחריקן:
משנה
מחרים אדם: מצאנו, ומבקרו, ומעבדיו ומשפחותיו הכנענים, ומשדה אחוזתו.
מצאנו - מקצת צאנו אומר הרי הן חרם ונותנן לכהן:
ואם החרים את כולם
את כולם - שלא שייר לעצמו כלום:
- אינם מוחרמים. דברי ר"א.
א"ר אלעזר בן עזריה: מה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים כל נכסיו, על אחת כמה וכמה שיהא אדם חס על נכסיו:
להיות חס על נכסיו - שלא יבזבזם להדיוט:
גמרא
מנא הני מילי?
דתנו רבנן: (ויקרא כז, כח) מכל אשר לו - ולא כל אשר לו.
גמ' מכל אשר לו - היינו מטלטלין ולא כל מטלטלין:
מאדם - ולא כל אדם.
מאדם - עבדים הכנענים:
מבהמה - ולא כל בהמה. משדה אחוזה - ולא כל שדה אחוזה.
יכול לא יחרים ואם החרים יהו מוחרמין - ת"ל: אך. דברי רבי אליעזר.
אך כל חרם - אכין ורקין מיעוטין:
אמר ר"א בן עזריה: מה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים כל נכסיו, על אחת כמה וכמה שיהא אדם חס על נכסיו.
וצריכא. דאי כתב רחמנא: מכל אשר לו, הוה אמינא כל דאית ליה לא לחרים, אבל מין אחד, ליחרמיה כוליה - כתב רחמנא מאדם ולא כל אדם.
ואי כתב רחמנא: מאדם, דלא סגיא ליה בלא עבודה, אבל שדה סגיא ליה בדיסתורן.
בדיסתורן - שיהא אריס לאחרים, ויקבל שדות למחצה ולשליש ולרביע:
ואי אשמעינן הני תרתי - משום דהכא חיותא והכא חיותא, אבל מטלטלין ליחרמינהו כולהו.
אבל מטלטלין אימא ליחרמינהו כולהו - כתב רחמנא: מכל אשר לו ולא כל אשר לו, דהיינו מטלטלין:
צריכי.
בהמה למה לי?
לכדתניא: יכול יחרים אדם בנו, ובתו, עבדו ושפחתו העבריים, ושדה מקנתו - תלמוד לומר: בהמה.
מה בהמה יש לו רשות למוכרה אף כל שיש לו רשות למוכרה.
והלא בתו קטנה יש לו רשות למוכרה, יכול יחרימנה
בתו יש לו רשות למוכרה - בקטנותה ולא בנערותה:
- תלמוד לומר בהמה.
מה בהמה יש לו רשות למוכרה לעולם אף כל שיש לו רשות למוכרה לעולם:
אמר רבי אלעזר בן עזריה אם לגבוה אין אדם רשאי כו': היינו ת"ק?
איכא בינייהו דרבי אילא. דאמר רבי אילא: באושא התקינו - המבזבז אל יבזבז יותר מחומש.
המבזבז - לעניים:
חומש - דגמרינן מיעקב דכתיב ביה תרין עישורין. ר' אלעזר בן עזריה אית ליה דרבי אילא דהא אתא לאשמועינן שיהא אדם חס על נכסיו. ר"א לית ליה דרבי אילא דאי בזבז טובא לא איכפת לן אלא ששייר לעצמו קצת דומיא דחרם:
מעשה באחד שבקש לבזבז יותר מחומש, ולא הניחו לו חבריו. ומנו - רבי ישבב.
ואמרי לה רבי ישבב, ולא הניחו לו חביריו. ומנו - רבי עקיבא:
משנה
המחרים בנו ובתו ועבדו ושפחתו העברים ושדה מקנתו - אין מוחרמין. שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו.
הכהנים והלוים - אין מחרימין. דברי רבי יהודה.
ר"ש אומר: הכהנים אין מחרימין - שהחרמין שלהן.
מתני' שהחרמים שלהם - דכתיב כל חרם בישראל וגו' וכיון דדידיה הוא מה הנאה בכך אי הוה מחרים איהו גופיה זכי ביה ולא יהב ליה לכהן אחר:
והלוים מחרימין - שאין החרמין שלהן.
אמר רבי: נראין דברי רבי יהודה בקרקעות.
נראין דברי ר' יהודה - דלוים אין מחרימין בקרקעות:
שנאמר: (ויקרא כה) כי אחוזת עולם היא להם.
ודברי ר"ש במטלטלין - שאין החרמין שלהן:
ודברי ר' שמעון במטלטלין - שהרי אין החרמים שלהן הלכך אי מחרימי מטלטלין חיילא עלייהו חרם ויהבי להו לכהנים:
גמרא
ור' יהודה - בשלמא כהנים אין מחרימין שחרמין שלהן, אלא לוים, בשלמא מקרקעי לא מחרמי, דכתיב: (ויקרא כה) כי אחוזת עולם היא להם. אלא מטלטלי ליחרמי?
אמר קרא: (ויקרא כז) מכל אשר לו ומשדה אחוזתו, מקיש מטלטלין לקרקעות.
ורבי שמעון בשלמא כהנים - כדאמרן. אלא לוים - בשלמא מטלטלים לחרים - דלא מקיש.
אלא מקרקעי - אמאי? הכתיב: אחוזת עולם היא להם?
מאי מחרימין נמי דקאמר - מטלטלי.
והא מדקתני סיפא: אמר רבי נראין דברי רבי יהודה במקרקעי ודברי רבי שמעון במטלטלי מכלל דרבי שמעון מקרקעי נמי קאמר?
גמ' מדאיצטריך ליה לרבי למימר במטלטלין - נראין דברי ר"ש דמשמע אבל בקרקעות אין נראין דבריו מכלל דאקרקעות נמי פליגי:
הכי קאמר: אמר רבי נראין דברי רבי יהודה לרבי שמעון בקרקעות, שאף ר"ש לא נחלק [עליו] אלא במטלטלין אבל בקרקעות מודה ליה:
שאף רבי שמעון לא נחלק עליו כו' - והכי משמע מילתיה דרבי נראין דברי ר' יהודה לר' שמעון בקרקעות שדברי ר"ש במטלטלין:
א"ר חייא בר אבין: החרים מטלטלין - נותנן לכל כהן שירצה.
שנאמר: (במדבר יח) כל חרם בישראל