דף ב,א
משנה שמאי אומר, כל הנשים דיין שעתן.
שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן - אם ראתה דם, די לנו אם תטמא תרומה וטהרות שתגע בהן, משעת ראייה ואילך.
ולא אמרי', כי היכי דהשתא אישתכח דם בבית החיצון, אי הות בדקה נמי מקמי הכי, הוה אישתכח, וכותלי בית הרחם העמידוהו.
וקיימא לן בפ' יוצא דופן (לקמן דף מ) "כל הנשים מטמאות בבית החיצון":
הלל אומר, מפקידה לפקידה.
מפקידה לפקידה - בדקה עצמה באחד בשבת ומצאתה טהורה, וליום רביעי בדקה ומצאתה טמאה, חיישינן, ומטמאה מספק כל הטהרות שנתעסקה בהן משעת בדיקת אחד בשבת.
דשמא עם סילוק ידיה ראתה, וכותלי בית הרחם העמידוהו:
ואפילו לימים הרבה.
ואפי' לימים הרבה - בין בדיקה ראשונה לשניה, מטמאינן כל הטהרות שנתעסקה בהן בינתיים.
אבל הנך דמקמי בדיקה קמייתא, טהורות.
דהא כשבדקה עצמה מצאתה טהורה:
וחכ"א, לא כדברי זה
לא כדברי זה - שהחמיר יותר מדאי, דודאי כולי האי ימים רבים לא מוקמי ליה כותלי בית הרחם:
ולא כדברי זה.
ולא כדברי זה - שמיקל יותר מדאי:
אלא, מעת לעת, ממעטת על יד מפקידה לפקידה.
אלא מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה - שאם יש ימים הרבה בין פקידה לפקידה, לא מטמאינן להו לכולהו טהרות דביני וביני, אלא אותם שנתעסקה בהם מאתמול בשעה הזאת.
וטעמייהו דרבנן מפרש לקמן בגמרא.
נמצא, מעת לעת ממעטת זמן מפקידה לפקידה:
ומפקידה לפקידה, ממעטת על יד מעת לעת.
ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת - שאם היה זמן מפקידה לפקידה, מועט מזמן מעת לעת, הולכין אחריו להקל.
כגון בדקה עצמה שחרית ומצאתה טהורה, וחזרה ובדקה ערבית ומצאתה טמאה,
- דאמרי' לקמן במתני', (דף יא) "פעמים צריכה להיות בודקת שחרית ובין השמשות" -
לא מטמאינן טהרות של ליל אמש.
דהא בדקה שחרית ומצאתה טהורה, וליכא למימר דהוי דם מאתמול בהאי שעתא. אלא הנך טהרות דמבדיקת שחרית ואילך מטמאינן, דהיינו מפקידה לפקידה:
על יד - על כח מפקידה לפקידה הוא בא, וממעטו.
כמו פוסל על ידו דיבמות (דף צו) וכן הרבה:
כל אשה שיש לה וסת,
כל אשה שיש לה וסת - קבוע ג' פעמים, ובדקה בשעת וסתה ומצאתה טמאה:
דיה שעתה.
דיה שעתה - וליכא למימר דמעיקרא הוה התם, דודאי אורח בזמנו בא:
והמשמשת בעדים,
המשמשת בעדים - שבדקה עצמה בעד, דהיינו בסדין קודם תשמיש ולאחר תשמיש:
הרי זו כפקידה.
הרי זו כפקידה וממעטת על יד כו' - ואם ראתה דם אחר כך בבדיקת ערבית, והיא שמשה בצהרים בעדים, לא מטמאינן טהרות דמבדיקת שחרית עד תשמיש.
שהרי קודם תשמיש בדקה ומצאתה טהורה, וליכא למימר מקמי הכי הוה, אלא הנך, דמתשמיש ואילך, טמאות:
וממעטת על יד מעת לעת, ועל יד מפקידה לפקידה.
כיצד דיה שעתה?
היתה יושבת במטה, ועסוקה בטהרות, ופרשה, וראתה.
היא טמאה, והן טהורות.
אע"פ שאמרו
אף על פי שאמרו כו' - אשאין לה וסת קאי:
מטמאה מעת לעת,
אינה מונה אלא משעה שראתה:
אינה מונה - ימי נדה אלא משעה כו':
גמרא
מאי טעמיה דשמאי?
קסבר, העמד אשה על חזקתה,
העמד אשה על חזקתה - שהרי מספק אתה בא לטמאותה, לענין טהרות דקודם ראייה, ספק הוה לה דם מקודם לכן, ספק לא הוה.
הלכך העמד אשה על חזקתה, שהיתה קודם ראייה, כשנתעסקה בטהרות אלו:
ואשה בחזקת טהורה עומדת.
כגון ספק לא נגע - ל"ג. דהתם לאו משום חזקה הוא, דהא ספק טומאה ברשות הרבים טהור, דהיינו ספק נגע, הלכתא גמירי לה:
והלל?
כי אמר העמד דבר על חזקתו, היכא דלית ליה ריעותא מגופיה.
אבל איתתא